ליקוטי חבר בן חיים ב צז

וע"ז תי' דמשום חביבות הנס יל"פ בשאר מצות דלמא אין לו ולא יוכל לקיים אבל בנ"ח דקיי"ל מוכר כסותו או שואל על הפתחים וא"כ אתי למחשדי' דהו"ל פורק עול אא"כ ק' מד' כוסות ומשום הכי הוסיפו עוד טעם אחר דהרבה בני אדם יש שלא יוכלו לקיים נ"ח דאין להם פתח וסיימו דהטעם זה לא סגי דק' ממזוזה וצריך לתרווייהו בהדי הדדי

רש"י ד"ה הרואה מברך שתים דאין עליו להדליק וכ"כ בסוכה שם נ' כוונתו ליישב ג"כ קו' תוס' למה לא תקנו בשאר מצות וע"ז כ' רש"י דעל המצוה וודאי אינו יכול לברך כיון שאינו עושה אותה וכתי' ג' בתוס' סוכה שם

מאי ממעט ונמעיט נס נ' דק' לי' למק' כיון דכל יומא מוסיף והולך א"כ מסתבר טפי לברך זמן בכל יום על הנר הנוסף מאי אמרת הרי עיקר מצוה נר א' א"כ הרי נס דנר א' כבר בירך עלי' ביום ראשון ומשני דנס כל יומא איתי' דאינו דומה שידליק חצי לוג ב' ימים או ידלק ח' ימים ומ"מ מפני תקנת עניים לא תקנו חכמים כ"א נר א' והשאר להידור בעלמא ול"ש שהחיינו: רש"י והיכן צונו העיר רש"י למ"ש לעיל דוודאי מצות שעיקרן דאוריית' ידע המק' דשייך גביי' לא תסור אבל דבר שאין עיקרו מדאוריית' כלל הרי כה"ג לא מיירי קרא דלא תסור ומשני דגם זה בלא תסור ופירש"י דכ' לא תסור מכל אשר יגידו לך דקרא יתירא הוא דהרי כבר אמר עפ"י התורה וכו' והול"ל לא תסור מן הדבר ימין ושמאל יגידו לך ל"ל אפי' מה שהם יגידו ומה"ט לא מצי מייתי ועשית ככל אשר יורוך דהאי בעיקרו דאורייתא מיירי

רב נחמן בר יצחק אמר כן הגי' בסוכה וכ"כ לעיל דלרנב"י אפי' אמנהג נמי מברכין וכ"מ פשטא דסוגיא דתענית דרב אקלע לבבל דחזי דמברכי וסבר דס"ל ר"ח דאקרי מועד טעון הלל וכקו' הש"ס בערכין וא"כ מנהג בטעות הוא ובעי לאפסוקינהו חזא דמדלגי א"כ ידעי שפיר דלא אקרי כ"א מנהג אבותי' וס"ל כרנב"י דכל דרבנן דמברכי' משאל אביך ילפי' וגם מנהג בכלל ובא"י לא הוו מברכי דילפי דרבנן מלא תסור ואין מנהג בכלל ודק' להו לראשונים מערבה נ' דמנהג נביאים גרע דמ"ט לא עבד להך מלתא ליסוד אלא ש"מ דלא רצו לתקן שיברכו וי"ל הטעם דלא נדחי שבת ומאן דס"ל יסוד נביאים ס"ל דלא אקלע כדאמרי' שם

רש"י ס' דדברי' כגון הפרשת דמאי לא רצה לפ' כהרמב"ן דאברכה קאי דלשון בעי ברכה ק"ק ואמנם להרמב"ן שפיר מק' הש"ס מיו"ט שני אמאי אומרי' קידוש מס' דקידוש ביו"ט לא הוה כ"א דרבנן וגם רש"י מפ' קו' הש"ס אקידוש דאי איו"ט ממ"נ בזמן שמקדשין עפ"י הראי' הוי ס' דאוריית' ולאחר שנתבטל קידוש עפ"י הראי' הו"ל וודאי דרבנן אלא ש"מ דאקידוש וקאי וה"ק מאי דעתך דל"ש ברכה על ס' התינח אי בדאו' לא תיקנו על ס' אבל אי גם בדאו' תקנו על ס' מה לי דאו' מה לי דברי' ועד"ז מפ' ג"כ הרא"ש פ' כסוי הדם דברי אביי דשום ס' לא תקינו בי' ברכה אלא דלרש"י לרבא דנחלק על אביי אפי' אספק דרבנן מברכים אם לא שעיקרו דרבנן וכמ"ש הרמב"ן בפי' ד' רש"י והרא"ש אפי' ס' דאוריי' לית ני' ברכה ואמנם לר' יונה ברא"ש שם פ' כיסוי הדם צריך ביאור מאי מק' הש"ס מקידוש הרי אביי לא קאמר כ"א דאס' שהוא דרבנן לא תקינו וצונו ומאי ענין קידוש לכאן וצ"ל דמ"מ מק' הש"ס דלא הוה לחכמי' לתקן קידוש בס' יו"ט שני כמו שלא תקנו ברכה על דמאי ומ"מ בד' רבא נחלק גם הר' יונה אד' רש"י דהרי מודה דאדרבנן לא מברכים בס' אמנם הראב"ד אזיל לגמרי בשטת רש"י ומה"ט השיג על הרמב"ם וכ' דלרבא ל"צ לטעמא דזלזולי דאס' דרבנן ג"כ מברכין אמנם הרמב"ם מפ' ד' אביי כרש"י משום דחכמים תקנו דמאי על הס' לא תקנו בו ברכה והשמיט הא דרוב ע"ה מעשרין דל"ת דבשאר דרבנן אפי' אס' מברכין וכד' רש"י כ"א דבס' אפי' בדאוריי' לא מברכין וכמ"ש הרמב"ם בה' מילה ודמאי כוודאי הוה חשיב אלא דרוב ע"ה מעשרין ודקאמר אביי ס' דדברי' הכוונה אף שחכמים תקנו זה לא תקנוהו אלא משום ס' והו"ל כס' דאוריי' דג"כ אין מברכין וכמו שדחה הרא"ש פ' כיסוי הדם די הר' יונה אלא שיל"ד דמל' הרמב"ם מ' דיו"ט שני גופי' קרי לי' ס' דברי' וק' אימת קאי הרמב"ם אי בשעה שמקדשין עפ"י ראיי' ס' דאוריי' הוה ואמאי קרי לי' הרמב"ם ס' דברי' ואי בזמה"ז וודאי דברי' הוה ונ' ד' הרמב"ם דקו' הש"ס הי' בזה"ז ואמנם גם בזה"ז לא תקנו יו"ט שני אלא משום שמא יחזיר הדבר לקלקולו ואז יהי' ס' א"כ עיקר תיקון יו"ט שני בזה"ז משום ס' הוה ולא עדיף ס' הבא מס' דאיתא קמן ואדרבא מהא דייק לי' הרמב"ם דע"כ רבא לא בא לתרץ הקו' מיו"ט שני כרש"י והראב"ד דהרי בימי רבא עדן קדשו עפ"י הראיי' ול"ש יו"ט שני דרבנן א"וו הש"ס מק' לדידן ורבא אדמאי הוא דבא לתרץ לא זולת

ואמנם מ"ש ה"ה דמסוגי' זו למדו הגאונים דס' מילה אין מברכין צ"ל כוונתו ע"ד שכ' הרמב"ן דיו"ט שני מצ"ע דאוריי' כ"ז שהיו מקדשין עפ"י הראיי' והש"ס אקידוש קאי ש"מ דכיון דקידוש מדברי' אף דיו"ט שני ס' דאוריי' אין מברכין עליו כ"א משום דלא ליזלולו בי' ש"מ דאס' דאוריי' לא מברכים כ"ז הי' נ' לפ' ד' הרמב"ם בה' חנוכה ול"ק עליו ממ"ש בס' מילה ג"כ אין מברכין דהר"מ לא. נקט הכא בדמאי כלומר דלא מקרי וודאי דדברי' משום דלא תקנו כ"א על הס' אבל מתשובתו לחכמי לוניל בכ"מ ה' מילה מבואר בהדיא דמפ' כולא שמעתא כרש"י דלאביי כל ס' דברי' לא מברכין ולרבא אפי' בס' דברי' וה"ט ביו"ט שני לרבא וכ"כ שם להדי' וא"כ יק' דנקט בה' חנוכה כל דבריו אליבא דאביי לפי פי' לחכמי לוניל ובלא"ה ראיתו שם מסיכה ק' להולמה וכמ"ש שם הכ"מ בשם הרמ"ה ונ' לבאר דרב ור' יוחנן נחלקו בלולב וערבה שם בשמיני ס' שביעי רב סבר שביעי לסוכה ור"י סבר שאינו לסיכה ואיכא התם תרי לשני במ"פ ללו"ק פליגי בברכה ולל"ב בישיבה וצריך לבאר ענין פלוגתתם לל"ק לאביי פליגי ר"י סבר כל ס' אפי' דאוריי' אין מברכין ורב סבר ס' דאוריי' מברכין וצ"ל לר"י ביו"ט שני דמברכין משום זלזול כדאביי ולרבא כמו כן פליגי בהא גופא ורב כרבא דאס' מברכינן ור"י לית לי' דרבא כ"א גם אס' דאוריי' לא מברכים ויו"ט שני משום זלזול ומאחר דהל' מיתב יתבי' ברוכי לא מברכי' וקיי"ל רב ור"י הל' כר' יוחנן ע"כ ל"ק עיקר וכר"י אליבא דל"ק קיי"ל והן הן ד' הרמב"ם דהא דקיי"ל דמיתב יתבי' ברוכי לא מברכים ה"ט דלא קיי"ל כרבא דמברכין אספיקא וביו"ט שני הטעם משום זלזול ומה"ט הביא הרמב"ם בה' חנוכה טעמא ליו"ט שני משום זלזול

וע"ד הרמ"ה בכ"מ שם יש לתמוה דפשיטא לי' דא"א לברך בשמיני אסוכה או משום זלזול יו"ט או משום תרתי דסתרי אהדדי והרי רב קאמר בהדיא שבעי לסוכה ושמיני לברכה ולא חייש לתרוויי'

ואמנם מה שהק' עוד על הרמב"ם מפ"ב מק"ש שפסק ס' קרא ק"ש צריך לברך נ' דמש"ס ברכות גופא מוכח דאמרי' ס' אמר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב דהוה דאוריי' ואמנם