ליקוטי חבר בן חיים ב צו

פ' לולב הגזול גבי מי שבא בדרך דפסיקא להו דקידוש על שלחנו ק דאוריי' ר"ל ג"כ על הפת או על היין

אמנם מד' תוס' בשמעתין ל"מ כן דאיבעיא הש"ס לא הוה כ"א למצוה מן המובחר א"כ מאי פשיטא להו משמעתין דהפטרת חנוכה קודם לר"ח דלמא הכא דווקא דעל מצוה מן המובחר אנו דנין וי"ל כיון דעכ"פ עבדי' הידור לר"ח דמקבעי' לי' לחנוכה מיקרי הפטרה שוב ג"כ מצוה מן המובחר ושפיר פשטו לה

ויש להק' על הרשב"א אמאי נקט רבא איבעי' ביין קידוש דהוה רק מצוה מן המובחר ולא איבעיא לי' ביין הבדלה דלא הוה כ"א דרבנן אבל א"א בענין אחר ונ' דהיינו משום דקיי"ל מבדיל והולך כל השבת כמו עד יום ג' וא"כ יש להבדלה תשלומי' ולנ"ח אין תשלומין להכי לא איבעיא לי' בהבדלה וכ"ת אכתי מצי למבעי במי שלא הבדיל עד יום ג' ואז חל חניכה מי קודם יש לומר דכה"ג דהבדלה לתשלומין ונ"ח מצוה בשעתה וודאי חנוכה קודם כדקיי"ל לענין תפילה בחובת שעה קודם לתשלומין

ומה דק' לי' עוד ע"ד רש"י בנזיר דמפ' קו' הש"ס בנזיר כפשוטו וס"ל קידוש על היין דאוריי' א"כ למה נ"ח עדיף הרי קידוש דאוריי' ונ' דתוס' כ' בפסחים שם דאפי' אי קידוש על היין דאוריי' קידוש במקום סעודה דרבנן וא"כ כיון דבימי התלמוד הי' מקדשין בכל ביהכ"נ א"כ יוצא עכ"פ ידי קידוש דאוריי' בקידוש שבביהכ"נ וקידוש במקום סעודה שוב הוה דרבנן ושפיר נר חנוכה קודם

ויל"ד למה לא קאמר נ"ח קודם משום חשדא דאטו ידעו כ"ע דאין לו מעות לנ"ח וי"ל דמאחר דקיי"ל דעל ניח חייב לשאול על הפתחים למה לא נימא לי' דיקדש וישאל על הפתחים לנ"ח אלא ש"מ דמיירי במקום שאין שם מי שישאל הימנו ושוב ל"ש חשדא

ובענין איבעיא דרבא ומה דהדר פשטא י"ל דמס' לי' הך בריי' דהחליל דשיר של ר"ח דוחה משום פרסום לשיר של שבת מאי דוחה דקאמר אי לדחות וה"ה פ"נ דנ"ח או כר"ס דהתם לקדם קאמר אבל לדחות לא וע"ז קאמר בתר דאיבעי' הדר פשטא דאי תימא גם כר"ס דהתם לקדם השתא לקדם דכ' קרא מלבד עולת הבקר אמרי' פרסום עדיף לדחות לא כ"ש. ובזה נסתלק קו' הרא"ש דאין לומר דלענין לקדם תדיר עדיף דא"כ מאי קמבעיא לי' לרבא הרי דווקא בלקדם שייך תדיר ולא בלדחות דאדרבא היינו דפשוט רבא אבל באיבעי' לא אסיק זה אדעתי'

ואמנם הרא"ש מפ' ד' תוס' דה"ק לענין תדיר יש נ"מ באקדומי אבל לענין פרסום אפי' לבסוף שייך פרסום ובד' הרא"ש נסתלק קו' המג"א מתוס' פ' החליל שכ' בלא ר"ס יכול להק' ומאי ק' להו בלא ר"ס דהיינו לדחות פרסום עדיף אבל לר"ס דמיירי לקדם א"כ תדיר עדיף ועפ"י ד' הרא"ש לק"מ דהא דלקדם עדיף היינו משום דעכ"פ איכא פ"נ משא"כ התם בפרסום דר"ח דכל הפרסום הוא בהקדמה מה לי לדחות מה לי להקדים וע"כ דלא ידע המק' מפרסום ושפיר מק' התוס' בלא ר"ס יכול להק'. ועתה נבא בס"ד לבאר ד' תוס' מ"ש תוס' השמים כסאי כלומר דכשם שמבוארים הנרות בהפטרת חנוכה כ"כ בהדיא ר"ח בהשמים כסאי

והנה צידדו תוס' אם הנדון דומה לראי' דבנ"ח אי לא מדליק ליכא שום פרסום משא"כ בהפטרה דכבר עבד פרסום בקריאת הפרשה מאן לימא לן דאעפי"כ פ"נ עדיף ולהכי כתב ותי' אחר ובאו אח"כ לסייע לצידוד זה דבתרי פרסומי ל"ש דחיי' מדלא מקדמי' קריאת הפרשה ג"כ ודחו זה מג' טעמי' חדא דשאני לדחות מלהקדים וכבר כ' פי' הרא"ש ופי' המג"א בד' תוס' אלו ואח"כ כ' דיש חילוק בין פרסום גדול ועיקר כמו ההפטרה לפרסום קטן כמו קה"ת ובסוף דאדרבא הא גופא דמקדמי' לר"ח כי היכא דלא נדחה הפטרה דחנוכה: בריך רחמנא דסייען: בענין מאי מברך והלל דר"ח שבת פ' ב"מ ותענית פ' בתרא

המדליק צריך לברך כ"כ לעיל דמגמרא פ' לולב וערבה מבואר דרב בא לאשמעי' דאפי' אדרבנן מברכי' ולאסוקי מדריב"ל דס"ל לולב דרבנן אין מברכין ולדברי רש"י ור"ן גבי חביט חביט לר"י אין מברכין אשום מצוה דרבנן וקשה הדבר לאומרו דלר"י לית ליה לא ענט"י ולא ברכת עירוב בשלמא מגילה ד' קבלה הוה ולא גרע מיסוד נביאים דלכ"ע מברכין דהרי מ"ע מן התורה לשמוע אל ד' הנביא כמ"ש בפ' שופטים אבל נט"י ועירוב ק' ונראה דמודה ריב"ל במצות שהם משום סיג לתורה כנט"י משום סרך תרומה ועירובי' סיג לשבת דמברכין עלי' מדכתב ושמרתם את משמרתי ודרשי' עשו משמרת למשמרתי אלא שיל"ד אכתי דתנן פ' לולב הגזול מקום שנהגו לברך אחריו וכו' ואמרי' עלה ל"ש אלא לאחריו תלי' במנהג אבל לפניה מצוה לברך וכי גם אהא פליג ר"י ותו התם הו"ל להש"ס למפרך היכן צונו ונ' ראיה מהך קושי' לדברי הראב"ד סוף הל' חנוכה שכ' דהלל במועד דאוריית' מקרא דכ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ומה"ט אפשר ג"כ דלא פריך הש"ס מיד אמ"ד לולב ז' היכן צונו אלא משום דילפי' זכר למקדש מקרא ציון דורש אין לה וא"כ ס"ל דדרשא גמורה היא ומברכין וצונו ואף דר"י הוא דדריש להך דרשא ציון דורש אין לה צ"ל דסבר אסמכתא בעלמא הוא. והנה כבר עוררנו לעיל דהרמב"ם בנ"ח לא כתב מידי דמברכין אדרבנן כ"א בהלל וכ' דבנ"ח י"ל דהו"ל דאוריית' מק"ו וע"ד שכ' הטו"ז גדול המחטיא אדם יותר מן ההורגו וא"כ נ"ח עיקר אא"כ מנ"ל להש"ס פי לולב וערבה דרב דקאמר המדליק נ"ח צריך לברך פליג אדריב"ל דלמא בנ"ח גם ריב"ל מודה משום ק"ו ואולי מה"ט מייתי הש"ס כולא שמעתא דמברך ג' ברכות כלומר דאי משום ק"ו סגי בעשה נסים כי היכא דסגי ברואה

ואמנם י"ל דבאמת היינו דקאמר רנב"י לאו מלא תסור אצטריך למילף נ"ח דא"כ ע"כ ריב"ל פליג דס"ל אדרבנן לא מברכי' וטעמא נראה דהרי לא תסור בזקן ממרא כ' ובעי' עיקרו מד"ת ואמנם בנ"ח גם ריב"ל מודה דכ' זקינך ויאמרו לך דקאי אק"ו ומה"ט מסיק שם רנב"י מתני לה בהדיא רב אמר לולב ז' ואם כן על כל פנים בנ"ח גופא אין רבותא כ"כ ולהכי כ' הרמב"ם ענין זה גבי הלל

הרואה נ"ח מל' רב ירמיה אמר מ' לכאורה דפליג אדרב ואמנם מדכולא שמעתא אזלא דרואה צריך לברך מ' דלא פליגי ודקאמר הש"ס ר' ירמיה אמר אי פליגי י"ל דפליגי במי שמדליקי' עלי' בביתו דלרב המדליק מוציא בג' ברכות כל מי שיוצא בהדלקתו ורב ירמי' ס"ל דאעפי"כ הרואה צריך לברך וע' בחי' רשב"א ז' שטות בענין זה

והק' בתוס' סוכה שם מ"ט דווקא בענין נ"ח תקנו ברכה לרואה מ' להו בס"ד דתקנו ברכה לריאה שאינו מקיים דלא לתחזי כמבזה ופורק עול מצות וא"כ גם בשאר מצות הו"ל לרבנן לתקן