ליקוטי חבר בן חיים ב צה

דנבילה למבקעי' עצים דהו"ל נולד וקיי"ל בנולד כר"י ואין חילוק בין שבת ליו"ט ומעתה ד' הרי"ף מאחר דלשני תי' ל"ד מדבריות לגרוגרות וצמוקין נקטי' הכי וממילא קיי"ל כר"נ מד' החולקין ראי' מסתמא דש"ס וע"כ מחלקין בין מוקצה לנולד

ולסיים בד' אגדה י"ל דיו"ט ושבת רמז לעוה"ב ומאן דאי' לי' מוקצה ס"ל דצריך להכין לסעודת שוי"ט דמי שלא טרח בע"ש לא יאכל בשבת ואמנם ר"ש מיאן בסברה זו דלא בעי לן לאלפויי לאינש למעבד ע"מ לקבל פרס כ"א עשה דברים לשם פועלן וסוף הכבוד לבא וע"כ לא בעי הכנה אבל מודה שלא ידחה ח"ו עולמו בידים ואשר יוכל ליקח ממנו צידה לעוה"ב לא יקצנו ויבדלנו והנה קיי"ל ברא מזכי אבא וי"ל דה"ט משום דהאב חינך אותי למע"ט אמנם אם נולד הבן בשעה שהאב הלך ליום שכלו טוב אם מ"מ יש לאב זכות בבן זה בזה י"ל דנחלקו ב"ש וב"ה והיינו ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל לאבי' וב"ה אומרי' לא תאכל לאבי' והיינו דלא נקט אוסרים ומתירים והנה גם בממונו של אדם שהניח אחריו ולא לקח עמו שייך פלוגתא זו אבל באמת ממון זה מגרע גרע בבנו הנ"ל לא פשע אבל בכספו הרי הי' יכול לזכות והיינו דנסתפק הש"ס אם דווקא מאן דאמר בביצה לא תאכל אי' לי' ג"כ דמדבריות הוי מוקצה או דלמא מדבריות שהי' בידו ודחאן בידי' כגרוגרות וצמוקין דמי וכ"ע מודו בי' ועכ"פ עיקר שמחתינו במועדי קדשינו שהם מציבין בקרבינו אמונת עוה"ב ומזרזין אותנו על השמחה הנצחיות וזה שאנו אומרי' זה היום עשה ה' נגילה ואמנם ונשמחה בו לע"ל ה' ישמח לבינו בביאת גואלינו בב"א: בסוגיא דפרסומי ניסא

שבת כ"ב ע"ב

נר ביתו ונ"ח ר"ל אף דמיבעי' לי' לקמן תדיר ופ"נ הי' עדיף אבל בנר ביתו דאיכא תרתי וודאי תדיר עדיף ומכאן הק' הרשב"א בסוגי' דכבתה למ"ד דתשמיש קדושה מותר להשתמש לנ"ח ליהוי כשעת הסכנה דמניחו על שולחנו ויאכל סעודת שבת והנה גם המג"א תרע"ג הק' קו' זו אבל דייק לי' על המחבר תרפ"ב כוונתו דקו' הרשב"א מבזמן הש"ס ל"ק כ"כ די"ל בשלמא בשעת הסכנה שהיו הכל מדליקין בפני' הוה גם בפנים פ"נ כמו בזמה"ז אבל היחיד שידליק בפנים אם הכל מדליקין בחוץ אין כאן פ"נ ולזה הק' המג"א מהמחבר דמייתי לקמן גם בזמה"ז האי דינא ולא כמחה"ש שמפ' ד' המג"א בהיפך ובענין קו' מחה"ש ע' פמ"ג

ועתה נחזי אנן הרי הכא מיירי שאין לו נר אחר כפי' רש"י שאין בידו לקנות שתי נרות וא"כ אפי' בשעת הסכנה הרי בעי' נר אחר להשתמש לאורו ומ"ש מג"א בזה סי' תרפ"ב צריך ביאור ואמנם רש"י ור"ן כ' דהאי נר אחר דבעי' היינו משום היכירא וביאר הר"ן דלענין להשתמש לאורה לא מהני נר אחד על שלחנו וצריך נר אחר שידליק בטפח הסמוך לפתח ויהי' היכר טובא ונ' דקו' זו הביא להר"ן לחלוק על רש"י ותוס' שפי' הסכנה משום יום איד דא"כ קשי' כדאמרי' משא"כ לפי' הר"ן דהסכנה הי' שגזר המלכות על המצות יהי' צריכין להדליק על שלחנו דאם ידליקו בטפח הסמוך לפתח שוב יהי' סכנה שיכירו שהוא למצוה אמנם גם לרש"י יש ליישב בניישב קו' תוס' שם מעובדא דרבב"ח בגיטין אמנם התם לא הי' סכנה כ"א דשקלא לשרגא וי"ל דלא היו מניחין להדליק נר כ"א בבית ע"א אבל מ"מ בנר רשות לא הי' סכנת משא"כ בנר מצוה הי' סכנה ג"כ מחמת ע"א שלהם וממילא הי' צריכין להניח על השלחן שלא יבא סכנה בדבר

אמנם יל"פ דהרשב"א ס"ל דהא דבעי נר אחר היינו כדאמר רבא להשתמש לאורה ולא משום היכירא וכ"ת הרי עכ"פ משתמש לאורה דטובי' השני' מן האחד י"ל דרבא לטעמי' דס"ל בפ' כל שעה לא אפשר וקמכוין אסור והנה בשלמא אם דולק נר אחר אף שמשתמש ביותר לב' נרות מ"מ הוה לא אפשר כיון דאיכא סכנה ולא קמכוין משא"כ אם אין לו נר אחר א"כ מיכוון להשתמש לאורה הו"ל לא אפשר וקמכוין וא"כ שפיר מק' הרשב"א התינח התם בחול דאיכא תשמיש חול ואפי' הסעודה משא"כ בשבת דגם הסעודה מצוה היא ואי תשמיש מצוה שרי מאי לא אפשר וקמכוין שייך ליכוין וליכוין אלא ש"מ אסור:

וכ' רש"י שאין לו לקנות שמן לב' נרות כוונתו דאם יש לו לב' נרות יקח א' לנר ביתו וא' לנ"ח ולפנינו נבא עוד אי"ה לד' רש"י אלו

וכ' רש"י עוד שלום ביתו שבני ביתו מצטערין לישב בחושך ולפנינו נבא לבאר

וכ' הרשב"א דע"כ מיירי שיש לו פת דאל"כ נר שבת ל"ל כיון שאין לו לאכול אצלו ומשום יין קמבעי' לי' וכן הא דאיבעי' לי' נ"ח וקידוש היום ר"ל ג"כ יין לקידוש היום אבל פת י"ל לקדש עליו דאל"כ הרי קי"ה דאוריי' ולפנינו אי"ה נבאר אבל הג"א בשם ר"ת דייק מכאן דע"כ מיירי שיש לו פת ואמאי לא מקדש אפת אלא ש"מ דאין מקדשין אפת וכ"ת איין מבעי' לי' פשיטא דלא יבטל נ"ח משום מצוה מן המובחר וק' א"כ מנ"ל שוב לר"ת דמיירי שיש לו פת ויש ראי' מד' ר"ת לד' טו"ז שכ' דפת לסעודת שבת וודאי קודם אמנם מדלא דייק הרשב"א עד"ז דע"כ י"ל פת דאל"כ יקנה פת וכ' דאל"ה קי"ה דאוריי' ומעייל נפשי' בפלוגתא נגד הרמב"ם ושאר פוסקים ש"מ דהרשב"א לית לי' הא דטו"ז וכמו שפקפק ע"ד הפמ"ג והנה ד' הרשב"א צריכין ביאור כי שפיר הק' ר"ת כיון דיכול לקדש על הפת פשיטא דנ"ח עדיף ונ' ד' הרשב"א דנ"מ היכא דעני זה אין לו בית מיוחד ויוצא בנר בעה"ב אלא שרוצה להיות מן המהדרין ומס' לן אי יין לקידוש דהוה ג"כ מצוה מן המובחר עדיף או נ"ח עדיף ונ' דרש"י בא להוציא מד' רשב"א וכ' בתחלת הענין שאין לו שמן לב' נרות כלומר לאו דמיירי שיש לו נר א' ורוצה להיות מן המהדרין דוודאי כה"ג מוטב שידליק נר א' לביתו ונר א' לחנוכה מדלא ידליק נר חנוכה כל עיקר וא"כ גם בנ"ח וקידוש היום לא מיירי כה"ג כ"א שאין לו אפי' פת וכ"ת א"כ מאי שלום ביתו שייך וע"ז כ' רש"י שמצטערין לישב בחשך. וכ"ת ק' קו' הרשב"א הרי קי"ה דאוריי' כבר יישב זה הרמב"ם וכ' הואיל ושנים מד"ס כוונתו דהרי יכול לקדש בתפלה דהו"ל דאוריי' וכמ"ש הרמב"ם סוף ה' שבת ומבואר גם מד' הרמב"ם דאפי' באין לו פת דינא הכי דאל"כ הו"ל לפ' הואיל ויכול לקדש על הפת א"כ גם הרמב"ם לית לי' כד' הטו"ז

ובד' הרשב"א יש ליישב ד' תוס' פסחים ק"ו ע"א ד"ה זוכריהו בסו"ד שצידדו לומר דקידוש על היין דאוריי' וא"כ ק' קו' הרשב"א היאך נדחה דאוריי' מפני דרבנן א"ו כוונתם דקידוש על היין או על הפת ובשמעתין מיירי דאיכא פת תדע דאל"כ ק' עליי' קו' תוס' בנזיר מאי קאמר מושבע ועומד הוא אדרבא משו"ה צריך קרא אבל אי יין ל"ד שפיר פריך הש"ס וכ"נ ג"כ כוונת דבריא