ליקוטי חבר בן חיים ב צד

דלמא ר"י אי' ליה נ"ח אסור להשתמש לאורה והטעם בנוי סכה משום ביזוי מצוה ומה גם דרבין משמיה דר"י קאמר לעיל כרב דאסור להשתמש לאורה ואמנם מתי' תוס' למדנו פי' קושייתם בנבאר תחלה דעכ"פ מסיק הש"ס כאן דטעם אי' נוי סוכה משום ביזוי מצוה ורש"י דמ' ביצה מפ' דקו' הש"ס הי' מנוי סוכה אסוכה דמ' להש"ס דנוי בטל לגבי סוכה ולא רצה לפי כמ"ש הרמב"ן דבין כך ובין כך חל ש"ש יהא משום מה חג או משום ביזוי מצוה ונראה דק' ליה לרש"י במ' ביצה שם מאי מקשה הש"ס בפעיטות מנוי אעצי דלמא לעולם אימא לך אין בנוי ביזוי מצוה וכמ"ד נ"ח מותר להשתמש לאורה וע"ז כתב רש"י דאטו מאן דלית ליה ביזוי מצוה פליג אהך ברייתא דנוי סוכה אסור להסתפק א"ו לדידיה טעמא דנוי משום דבטל לגבי סוכה ושפיר מקשה הש"ס סתמא והן הן דברי תוס' דבשלמא אי קאי הש"ס פ' כירה למאן דס"ל נוי אסור משום ביזוי מצוה א"כ י"ל דנ"מ במוקצה לאם נפלו ואצטריך מוקצה לנפלו משא"כ אי הסוגיא למאן דלית ליה ביזוי מצוה וטעמא דנוי סוכה משום דבטל לגבי סוכה א"כ ל"ש בין נפלו ללא נפלו ומוקצה לית ליה וכל הדבור של וא"ת עם וי"ל לברר כי סוגי' דלקמן למאן דאי' ליה ביזוי מצוה

ועפ"י מ"ש יתבארו לנו ד' המחבר סי' תרל"ח שסתם נוי סוכה אסור כל החג אם לא אמר איני בודל אפילו נפלו ומ' אפי' נפלו בחוה"מ והלא הדין לכאורה עם רש"א דנפלו בחוה"מ ממ"נ שרי אמנם מאחר דסתמא דש"ס בביצה ע"כ ס"ל אפילו למאן דלית ליה ביזוי מצוה נוי אסור משום דבטל לגבי סוכה וממילא אפילו נפלו בחוה"מ אסור כסוכה עצמה מאן לימא דאנן ס"ל להקל

והנה תו"י והרמב"ן תי' דמוקצה אצטריך ליו"ט אחרון אך תוס' לטעמיי' שכ' לקמן דלר"ש ביו"ט אחרון ע"כ שרי דהרי לית ליה מיגו דאתקצאי ממותר השמן שכבה שמתיר ר"ש וע"כ קו' הש"ס לקמן מז' ימי החג הוה ונראה ד' הרמב"ן ותו"י דשאני מותר השמן דדמי להפריש ז' אתרוגים דיוצא בה ואוכלה לאלתר ה"נ כיון דיושב ומצפה מעיקרא לא הפריש לכולא יומא משא"כ בנוי סוכה כיון דלא אמר איני בודל חל קדושה אכולהו יומא וביה"ש דשמיני בכלל וכה"ג מודה ר"ש

אלא דמ"מ ד' הרמב"ן ותו"י תמוהי' דהרי הש"ס לא הוכיח דהך ברייתא ר"ש כ"א מכח בריי' דתניא ושוין בסכת החג והתם בחג ומ"ל להש"ס דר"ש גם ביו"ט אחרון מודה דמק' דאית ליה מוקצה ונראה דהש"ס דייק הכי דאל"כ ל"ל לתנא לאפלוגי בין סוכה דעלמא לסוכה דמצוה ליפלוג בסוכה דמצוה גופא בין ז' ימי החג ליו"ט אחרון

ומ"מ מיושב בזה קו' רש"י ל"צ להש"ס לקמן לאתויי בריי' ראשונה לא לייתי כ"א בריי' דר"ח בר יוסף ולמ"ש א"ש דאי לאו מאידך ברייתא דתני' בה בהדיא יו"ט אחרון א"כ לא ידעי' כ"א ז' ימי החג ובז' ימי החג אין הטעם משום מוקצה כלל ולק"מ ולהכי אצטריך לאתויי הך דאפי' ביו"ט אחרון אסור מטעם מוקצה וע"כ גם בהא שוין ר"ש ורבנן מדלא מפליג תנא בסוכת מצוה וכמ"ש

באו"ד וק' לר"י וכו' יל"ד ואי אין הטעם משום ביזוי מצוה כ"א משום מוקצה ג"כ ק' קו' תוס' ואמנם מדברי תוס' סוכה ט' למדנו פי' דברי' כאן שכ' שם דגם המק' בביצה ידע דיותר מהכשר סוכה דרבנן אלא דמ' ליה כיון דבדאורייתא ל"מ תנאי גם בדרבנן ל"מ תנאי וסיימו אח"כ דמשום ביזוי מצוה ק' כוונת דברי' דהא דשדי רבנן על נוי הסוכה דין מוקצה היינו משום דסוכה עצמה אסור מדאורייתא וא"כ ל"ק לתוס' כ"א אי טעמא דנוי סוכה משום ביזוי מצוה

ונ' לר"ת הנה ד' ר"ת בשמעתין דבאמת בעצי סוכה ג"כ שייך איני בודל ובביצה לאכול כן כוונת דברי' בביצה דכיון דלא פי' בהדיא איזו שיעור יהיה להכשר סוכה ואיזו ליותר מהכשר וכיון דעכ"פ כולהו מטעם מוקצה נאסרו שוב לא מצינו לברר עד היכן מהני תנאי והיכן לא מהני ובסוכה ובביצה כתב תוס' עוד תי' ר"י לחלק בין קיימא דלא מהני תנאי לנפלו וכ' שם דבעצי סוכה ל"מ איני בודל משום מצות סוכה ומשום סתירת אהל כוונתם במ"ש ומשום סתירת אוהל למימר דמשו"ה אפילו ביותר מהכשר סוכה ל"מ תנאי דהרי ע"כ משום סתירת אהל הוא בודל ביה"ש

וכ' עוד ליישב מ"ט לא משני הש"ס דברייתא דהכל לפי תנאו קאי בנפלה עיי"ש בסוכה ואמנם בלא"ה יש ליישב לפמ"ש תוס' פ' כירה דר"ש לית ליה מיגו דאתקצאי וא"כ הא דשוין בסוכת החג היינו בעודה קיימת ועלה קאי ואם התנה ואי אסוכת החג ע"כ אקיימא ולא אנפלה קאי

ומ"מ מד' תוס' דשמעתין ובסוכה מבואר דדברי תוס' כרש"י דבעצי סוכה נ"ש איני בודל וכן יל"ד מד' תוס' בביצה שם למעיין בדברי' והתימא על רש"א שפי' ד' תוס' ד"ה סיפא אתאן דפליגי ארש"י וס"ל כהרי"ף ומלבד שכ' דהו"ל לתוס' לפ' כן בהדיא ק' ג"כ מד' תוס' עצמן וכן מהר"ם מלובלין פי' כוונת תוספות כרש"א ולי א"א לקיים פירושן וע"כ נ' ד' תוס' דכד נחתי' לחלק בין נוי סוכה לעצי סוכה תו לא אצטריך לאוקמא הך דהתנה בסוכה דעלמא כ"א אמרי' דקאי ג"כ אנוי סוכה ובס"ד דלא משני הכי משום דלא הוה ס"ל לחלק בהכי ואי' מן ההכרח דרש"י פליג על זה דאולי יש לסבות גם בד' רש"י פי' זה

ד"ה אסור להסתפק מבואר מד' בביצה דטפי מסתבר לאסור באתרוג בתשיעי כשחל בשבת מבסוכה במוצאי יו"ט בשבת והתימא על המחבר שהיקל באתרוג והחמיר בנוי סוכה ומה גם דלהרמב"ם נוי סוכה אף בתשיעי מותר וצ"ע ועיין מג"א שם

ובסוכה י"א כ' תוס' דאין כאן הכנה נ' כוונתם מאחר דיו"ט שני גופי' אינו כ"א ס' יו"ט ס' חול ואיך נאמר עוד דכה"ג מיקרי הכנה מיו"ט לשבת וא"כ עד"ז אתרוג חמיר וק' עוד על המחבר וצ"ע

ולסיומא דמס' ביצה נ' דתי' דר"נ ריש ביצה אי מאן דאי' לי' מוקצה אי' לי' נולד וגבי יו"ט סתם לן תנא כר"י תלי' בהא אי מדבריות כגרוגרות וצמוקים דמי א"כ דווקא בנולד סתם לן תנא כר"י דהיינו בקורה שנשברה ביו"ט דבקורות גופיי' גם ר"ש מודה דהוה מוקצה מחמת חסרון כיס ואמנם ר"נ ס"ל מדבריות לאו כגרוגרות וצמוקי' דמי וכיון דאשכחן בנולד כר"י ה"ה במוקצה ואי לאו דאשכחן בנולד סתמא כר"י היינו אומרים דמדבריות כגרוגרות וצמוקים דמי ולהכי לא מייתי ר"נ כ"א מנולד וקאמר דאין לחלק דסמיך על מתני' דאין משקין את המדבריות דהוה ג"כ לדעת ר"נ סתמא כר"י ואמנם א"כ עכ"פ בפי' דמתני' בתרא תלי' פי' דמתני' קמח לכאורה מדמק' הש"ס מפצעילי תמרה אמדבריות ומאי ק' ני' דלמא התם בשבת ר' כר"ש ס"ל והכא דע"כ ביו"ט ר' כר"י אלא ש"מ דסתמא דש"ס דלא כר"נ וק' בין להרי"ף בין להרז"ה אלא שי"ל למ"ש דר"נ דייק למלתי' מתי' הש"ס דמ' לי' מדבריות לאו כגרוגרות וצמוקין וא"כ מדבריות אנבילה וש"מ לחלק בין שבת ליו"ט אבל בקו' הש"ס אי' לן רק לחלק בין מוקצה