ליקוטי חבר בן חיים ב צג

לגזור כ"א תשמיש ששייך גם בשבת אבל הרצאת מעות לשתרי דלא שייך בשבת והיינו דמק' שמואל לרב אסי דווקא וכי נר קדושה יש בו ולא מק' אדרב לעיל דמדקאמר רב בין בחול בין בשבת א"כ מטעם גזירה חול אטו שבת אתי רב עלה ולק"מ אבל א"כ הרצאת מעות לישתרי א"ו מטעה קדושה אתי עלה וכי נר קדושה יש בו ומסיק משום ביזוי מצוה

אמנם כשאני לעצמי הייתי אומר דרב לעיל מיירי במדליק עצמו ושפיר אסור להשתמש משום דבעי' היכר שהיא נ"ח וכמ"ש רש"י לעיל בהדיא אמנם רב אסי מיירי בעוברים ושבים מול פתח ביתו ודרכן של עוברי' ושבים למנות מעות דרך הילוכן לאור נר וא"כ הרי הכל יודעים שהמדליק לא הדליק הנר לצורך העובר ושב ואמאי אסור והיינו דמק' שמואל וכי נר קדושה יש בו ועכ"פ אשמעי' רב אסי רבותא גדולה והרי"ף שפיר מייתי ליה

ובענין דמיון רב יוסף לכיסוי דם עמ"ש רמב"ן במלחמות ויע"ל דאף דכ' וכסהו בעפר והו"ל עפר למטה וכששוחט שוחט לתוך העפר ואין לך ביזוי יותר מזה ואעפי"כ אסור לכסות ברגל דרך ביזוי וה"נ נהי דהדלקה עושה מצוה מ"מ כל משך זמן מצותה צריך לנהוג בו כבוד

ויל"ד מ"ש הרצאת מעות לנ"ח מהא דאמרי' פ"ק דסוכה מנימין עבדא דר"נ איטמישא ליה כיתונתא ופרשא אסככה ומסיק שם דיבישתא אסור משום שיאמרו מסככין בדבר המקבל טומאה ואמאי לא יהא אסור משום ביזוי מצוה ונראה דבשלמא הרצאת מעות לנ"ח עיקר הנאתו מנר ונר זה למצוה אתעביד משא"כ התם הרי א"צ לסכך כ"א לאויר אלא דבאויר הרי אינו יכול לסומכו ועכ"פ הסכך מעשה עץ עביד ולא מעשה סכך ול"ש כה"ג ביזוי מצוה

אלא אי ק' הא ק' כיון דאמרי' דכשם שחל שם שמי' על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה וכי מותר להשתמש בקרבן חגיגה אתמהה והי' נ' ראיה מזה לד' ר"ת דביותר מהכשר סוכה לא חל ש"ש והתם איותר מהכשר פריש לכיתונתא ועכ"פ יש לבאר מדברינו אלה ד' תוס' ד"ה אבוהון דכולהו דם שכ' בפשיטות דבעצי סוכה דווקא היכא דאיכא ביטול מצוה אסור ומנ"ל לתוס' הא אבל מהך דמנימין שכ' מוכח כן בהדיא

מהו להסתפק ר"ל דאיבעי' ליה אי נוי סוכה מצוה דאורייתא מזה אלי ואנוהו או דלמא אפילו רבנן דפליגי אר"י בס"ת ואמרי אין השם מן המובחר משום זה אלי בשם הקדש הוא דאמר הכי אבל במצות דעלמא דדרשי' ג"כ מזה אלי ואנוהו אסמכתא בעלמא הוה ולאו דאורייתא ולא חלה קדושה על נוי סוכה וע"ז השיב ריב"ל מאי דעתך בדרבנן לא אמרי' דאסור ליהנות ממצוה הרי אמרו דאסור להרצות מעות לנ"ח דוודאי לא הוה כ"א דרבנן וא"כ שפיר השיב לו ריב"ל

אמנם ק' הדבר מאוד שנעלם משני' ברייתא ערוכה דנוי סוכה אסור להסתפק ולזה נראה דגם בעל איבעי' שפיר ידע מהך ברייתא אבל ראה דאם התנה הכל לפי תנאו ומבעי' ליה אי שאני לן בין עצי סוכה דבעי' איני בודל דווקא ול"מ תנאה לנוי דבנוי כל תנאי מהני או דלמא גם בנוי שאר תנאי לא מהני והיינו דדייק ואמר כל שבעה כלומר דביו"ט האחרון וודאי מהני כל תנאי וכמ"ש הרמב"ן אבל כל שבעה מבעי' ליה והשיב לו ריב"ל אטו גרע נוי סוכה מנ"ח ואם בנ"ח אסור להרצות מעות והיינו משום ביזוי מצוה א"כ גם בנוי סוכה ה"ט ואפילו תנאי לא מהני וכמ"ש דמ"מ חל ש"ש יהא הטעם מה שיהא. ואמנם רב יוסף דקאמר לקמן אלא אבוהון דכלהו דם מ' דפשיט' ליה דריב"ל לאו מדם יליף ומנ"ל ונ' דמ' ליה דריב"ל לא רצה להשיב לשואל אסור דיטעה השואל ויאמר דדווקא להסתפק אסור דשייך ביטול מצוה לגמרי משא"כ שאר תשמיש כגון בקרמי' וסדינין שרי ולהכי השיב לו הרי אמרו אפילו היכא דליכא ביטול מצוה כגון להרצות מעות לנ"ח אסור ומהי"ת יעלה על הדעת לחלק בין היכא דאיכא ביטול מצוה להיכא דליכא א"ו משום דריב"ל מעצי סוכה יליף וע"ז קאמר ר"י אלא אבוהן דכלהו דם וממילא מוכח דלא בעי' ביטול מצוה

סככה כהלכתה כתב רש"י לקמן פ' כירה סיככה לסוכה ונ' דד' רש"י כד' הרא"ש דעל סוכה הוא דחל ש"ש ולא על הדפנות ובדפנות ל"ש הדפנות ול"ש הנוי שרי וכד' הרמ"א סי' תרל"ח ולא כמג"א דמחלק בין דפנות לנוי וס"ל דנוי חמיר מדפנות וכוונתו דנוי דפנות מ"מ הו"ל נוי סוכה ואמנם רש"י הביא ראיה דלמאי נ"מ קתני תנא סיככה כהל' דאי לאשמעי' אם הסוכה אינה כהל' גם הנוי שרי וכי בסככה לחוד תליא מלתא א"ו למימר דדווקא נוי סכך אסור אבל נוי דפנות שרי

וכ"ת ק' קו' מג"א וטו"ז הרי אמרי' פ"ק דסוכה לא נצרכה אלא מן הצד ש"מ דמ"מ אסור אדרבא ברייתא הכי קתני ועטרה מן הצד בקרמי' וסדי' והן מותרין בכל תשמיש הואיל והן מן הצד אמנם אם תלה בסכך עצמה נוי זה אסור להסתפק ממנו תדע דאטו שייך אקרמי' וסדנים להסתפק ולמה לא תנא תנא ל' ליהנות והכל בכלל אלא ש"מ דאדרבא לאורויי דנוי דפנות שרי

ומ"מ למאן דס"ל דנוי סוכה אינו פוסל צ"ל דס"ל דקרמי' וסדי' מותרין בהנאה דלא שייך בהנאתן ביטול מצוה ודמי' לעובדא דמנימין דלעיל ואדרבא להך מ"ד טפי ל' סככה כהלכתה א"ש דבעי לאורויי דקרמי' וסדינין אינם פוסלי' בסוכה ואמנם דווקא אם סככה כהלכתה שהיא מצ"ע צלתה מרובה מחמתה לא זולת. ועדן לא נתיישב לי מ"ט כ' רש"י זה בפ' כירה דווקא ונ' לפ' ע"ד אחר דהנה תנן בית שנפחת וסיכך ע"ג כשר ואמנם לא נימא ע"י שסיכך הבית יהיה לכל נוי הבית דין נוי סוכה הא לא אמרי' וז"ש רש"י סככה לסוכה כהלכתה ואח"כ תלה בה נוי משא"כ סכך לבית והביאו לרש"י לפ' שם כן בפ' כירה דבעי הש"ס למפשט מהך בריית' דר"ש אי' ליה הוקצה למצותו ואמנם הא פשיטא דר"ש דווקא בדחי' בידים אי' ליה מוקצה דומי' דגרוגרות וצמוקין וא"כ גם בסוכה ע"כ מיירי היכא דשייך דחי' בידים וכמ"ש

ויע"ל דהנה ד' ר"ת דביותר מהכשר סוכה לא חל ש"ש והנה התנא אתי לאשמעי' דבנוי סוכה שייך תנאי משא"כ בסוכה ל"מ תנאי כ"א בנוי ולא בסוכה עצמה

הכל לפי תנאו וכתב רש"י דדווקא איני בודל מהני ומבואר מדבריו דאפילו ליו"ט האחרון בעי' איני בודל ואף דיו"ט האחרון משום מוקצה הוא דאסור מ"מ כיומא אריכא דמי ואי לא אמר איני בודל חל קדושת הסוכה על כל שבעת הימים וביה"ש של יו"ט האחרון בכלל וכיון דביה"ש ע"כ עדן לא מהני תנאו ממילא גם ליום עצמו ל"מ תנאו ונפקא ליה לרש"י זה מדלא משני הש"ס בביצה דלעולם סוכת החג בחג ל"מ ביה תנאי ודתניא הכל לפי תנאו קאי איו"ט אחרון אלא ש"מ דאין חילוק בין יו"ט אחרון לשאר ימים

תוס' ד"ה אסור לכאורה יל"ד דלמא סוגיא דפ' כירה אזלא למ"ד נ"ח מותר להשתמש לאורה ולית ליה ביזוי מצוה וע"כ הטעם משום מוקצה אלא די"ל דעכ"פ מנ"ל להש"ס למפרך אדר"י