ליקוטי חבר בן חיים ב צב

ואמנם הרשב"א תי' דר"ה מחלק בין משתמש במצוה עצמה וק' א"כ מנא פשיטא לי' לרב יוסף להק' אשמואל וכי דם קדושה יש בו ונ' דקו' רב יוסף הי' מדיוקא דבריי' כיון דתני במה ששפך יכסה למה לי' תו למתני שלא יכסנו ברגל א"ו ה"ק אפי' אם שחט ברגל כגון השוחט במוכני דפחרא שמסבב הגלגל ברגל ושוחט אעפי"כ לא יכסה ברגל ואף דהמצוה הוא במה ששפך יכסה שלא יהא מצות בזויות עליו בנר חנוכה דלא עביד מצוה אי משתמש לאורה לא כ"ש

וכ' תוס' עוד דרב מטעם אחר הוצרך לפ' דאי הוה אמר סתמא לא ידעי' בשבת דמאן לימא לן דאסור להשתמש לאורה והק' רש"א א"כ ר"ה אמאי אצטריך לפ' וכן ר"ח ולכאורה דלמא ה"ק תוס' דנאסור אפי' תשמיש מצוה לא הוה ידעי' ור"ה תשמיש חול קמ"ל

ואמנם לכאורה למה לא כ' תוס' דאי הוה קאמר סתמא הו"א דס"ל כבתה זקוק לה ול"ג שמא יפשע ובשבת מ"מ אסור דאי אפשר ליזקק אא"כ מנ"ל להש"ס דר"ח ס"ל כבתה אין זקוק לה דלמא לעולם זקוק ול"ג שמא יפשע וממילא בשבת אסור אלא ש"מ דלית לי' להש"ס הך סברא וע' לעיל מ"ש בזה

והנה הרי"ף כ' דקיי"ל כרב וכרב אסי והנה ד' הרא"ש דאצטריך דרב אסי משום דדוקא תשמיש עראי דידי' סמוכות לנר הוא דאסור וק' א"כ אמאי לא מק' שמואל אדרב ג"כ וכי נר קדושה יש בו וצ"ל דבשלמא לרב הייתי אומר כמ"ש רש"י דהטעם משום זכר למנורה אמנם א"כ מאי חילוק יש בין ידיו סמוכות או לא ומשו"ה אדרב אסי דווקא פריך רב יוסף דלית לי' טעמא דמנורה אמנם הר"ן כ' דרב אסי אשמעי' דגם תשמיש עראי אסור וא"כ אמאי לא מק' אדרב ואי משום דס"ל דהטעם משום זכר למנורה א"כ מהי"ת דתשמיש ארעי שרי הרי במנורה כל תשמיש אסור וגם מ' מד' הר"ן דתרוויי' טעמי איתא למסקנא וצ"ע. והנה במה שאביי לא קבלה מעיקרא י"ל לד' הרז"ה דריב"ל לקמן פליג אדרב ולא רצה אביי לקבל אבל לגבי ר"י ס"ל לאביי דהל' כר"י לגבי ריב"ל ויש להביא ראי' דבמגילה קאמר דהוה גריס בבי כנשתא ולא כרב אמי ורב אסי דהוה מצלי ביני עמודי והא תלי' לכאורה בפלוגתא דר"י וריב"ל בפ' בני העיר דר"י ס"ל ביה"כ גדול וריב"ל ס"ל ביה"מ גדול וא"כ אביי ס"ל ג"כ דביהכ"נ גדול כר"י וא"כ שפיר קבלה אמנם יש שם חילופי גרסאות במגילה דבברכות קאמר אביי אפכא וא' מהם רבא: בענין הרצאת מעות לנ"ח ונוי סיכה לשבת חנוכה

שבת פ' ב"מ ד' הרז"ה דרב אסי פליג אדרב וס"ל דדווקא תשמיש חול כהרצאת מעות אסור וקיי"ל כרב אסי והק' הרמב"ן הרי כל אמוראי' לעיל קבלו לדרב והיאך נשבוק כל הני אמוראי ונפסק כרב אסי וכ"ת דאינהו לא קבילו עליי' כ"א דמדליקין בפתילות ושמני' אלו בין בשבת בין בחול לא זולת הרי הא בהא תליא דאי מותר להשתמש בתשמיש של קדושה בנ"ח ממילא שייך שמא יטה ואסור להדליק בו בשבת וקו' זו ק' ג"כ אהמחבר דהביא ד' הרז"ה דתשמיש קדושה מותר ולא הביא ג"כ דלדיעה זו אסור להדליק בשבת בפתילות ושמני' אלו ונ' ד' הרז"ה והמחבר דלעולם כל הני אמוראי לא קבילו רק דמדליקין בין בשבת בין בחול קבלו מרב אבל לא זולת והענין דהנה תשמישי קדושה שתים הנה ללמוד לנ"ח ולאכול סעודת שבת והנה בענין ת"ת הרי אפי' בכל השמנים גזרו שמא יטה ולא התירו כ"א לשנים ביחד וא"כ גם בכל השמנים תו ליכא למגזר ותשמיש חול הרי אסור ואין לך כ"א סעודת שבת וממ"נ אי אי' לי' נר שבת בחדר שאוכל למה יסעוד לנ"ח ואם אין לו כ"א נר א' הרי ע"כ מדליקין לנר שבת אלא שהרשב"א הק' הא גופא לד' הרז"ה אמאי לא ידליקנו על שולחנו לנ"ח ויהא כשעת הסכנה ואמנם למ"ש א"ש מאחר דאנו מתירין לנ"ח כל הפתילות ושמני' אפי' בשבת אם אתה אומר לו להדליק נ"ח יקח מאותן פתילות ויבא להטיי' ואם אתה מזקיקו לנר שבת אף הוא ידע שצריך להדליק מפתילות ושמנים המותרי' ומ"מ שפיר י"ל דקיי"ל כרב אסי דתשמיש קדושה מותר ומ"מ מותר להדליק בהן בשבת ומטעם שכ'

ואמנם קו' הרשב"א ע"ד הרז"ה למה לא ידלק לנ"ח על שולחנו בלא"ה יש לתרץ דבשלמא אם מניחו על פתח ביתו מקומו מוכיח אבל אם מדליקו על שולחנו אם יש נר אחר אזי ניכר שהיא נ"ח משא"כ אם אין לו אלא נר א' לא הוה פרסומי ניסא כלל

ועדן ק' קו' שניי' של הרמב"ן למה פסק הרז"ה כרב אסי שהוא תלמיד במקום רבו רב ונ' בנדקדק דאמאי שבק הש"ס הך שמעתא לעיל במקומה ונקטה הכא ונ' דהש"ס הקדים דרב אסי לפלוגתא דרב ושמואל בסמוך אי מדליקין מנר לנר דשמואל דאמר הכא וכי נר קדושה יש בו ולית לי' ביזוי מצוה כעין הרצאת מעות כה"ג הוא דקאמר לקמן דמדליקין מנר לנר ואמנם י"ל דדווקא כעין הרצאת מעות לא חשיב שמואל לביזוי מצוה דאינו עושה מעשה בגופה של מצוה ובהא פליגי הני תרי אמוראי מ"ד באכחושי מצוה פליגי רב ושמואל וע"י קינסא גם שמואל מודה ס"ל כמ"ש דדווקא ביזוי מצוה כעין הרצאת מעות שרי שמואל לא קינסא שהוא בגופא של נ"ח ואידך ס"ל דשמואל לית לי' ביזוי מצוה כלל כ"א מצוה דרך בזיון הוא דאסור כמו מכסה ברגל אבל קינסא שרי

והנה עד"ז יובן קו' הש"ס לקמן מאי הוה עלה דמאחר דמ"ד משום אכחושי אפרוך וא"כ לשמואל אפי' ע"י קינסא שרי ואיך קיי"ל כשמואל הא קיי"ל דאפי' הרצאת מעות אסור ומשני הש"ס דלעולם מנר לנר פליגי אלא דרב ס"ל הנחה עושה מצוה וא"כ אפי' מנר לנר שייך ג"כ בזוי מצוה ושמואל ס"ל הדלקה עושה מצוה וא"כ הדלקה גדולה מהנחה ומותר להדליק אחר הינוח מנר לנר דהו"ל כעין מעלין בקדש וא"כ רב דאמר אין מדליקין מנר לנר ה"ט דס"ל אפי' ממצוה למצוה שייך ביזוי מצוה אבל חנן דקיי"ל כשמואל ה"ט דס"ל ממצוה למצוה לא שייך ביזוי מצוה והיינו דרב אסי ואף דטעמא דידן משום הדלקה עושה מצוה מ"מ כל תשמיש קדושה מה"ט גופא שרי משום דהדלקה עושה מצוה וכבוי משום דס"ל הנחה עושה מצוה הוא דאסור ומוכח דקיי"ל בהא כרב אסי

והנה הרי"ף הביא הך דרב אסי ובשלמא לד' הרא"ש דמדרב אסי שמעי' דתשמיש ארעי שאינו של גנאי שרי ל"ש ביזוי מצוה והרצאת מעות דבעי' ידיו סמוכות לנר הוא דאסור שפיר אשמעי' הרי"ף רבותא אבל לד' הרמב"ן ושאר מפ' למאי נ"מ הביא כלל הך דרב אסי ונ' דהנה הרמב"ם כשהביא הך דרב דפתילות ושמני' וכו' מדליקין בהן כ' שנ"ח אסור להשתמש לאורה בין בחול בין בשבת ומאי בעי הרמב"ם בזה ונ' ד' הרמב"ם דהא דנ"ח אסור להשתמש לאורה היינו משום דראו חכמים להקל על עניי ישראל שיקחו להם לנ"ח מכל השמנים ולא רצו לחלוק לסם בין שבת לחול ואסרו התשמיש לאורו אפי' בחול שלא יבא להטות בשבת וז"ש בין בחול בין בשבת וא"כ מסתברא דלא שייך