ליקוטי חבר בן חיים ב צא

קרא דלהעלות אע"כ לע"י תערובת אצטריך וה"ק משום שנאמר להעלות גזרו ג"כ ע"י תערובת וכ"ת אכתי להעלות ל"ל הרי דיערוך כמו כן דאורייתא הרי משום יערוך יש לגזור י"ל דלענין יערוך נ"ש כ"א אשמנים ואמנם להעלות נר תמיד שייך ג"כ אפתילות ועכ"פ קאי בריי' דרמי בר חמא אכרך דבר שמדליקין וז"ש משום שנא' כלומר מש"ה גזרו ושפיר פריך הש"ס ממכנסי כהנים

עוד ד"א י"ל דהנה ר"ה סתמא קאמר ונתקשה הפ"י א"כ גם שמן שריפה בכלל ואמאי לא ידליקו בחנוכה בשמן שריפה ונ"ל לבאר דהרשב"א כ' דרבא דקאמר לקמן נ"ח וישתמש ג"כ לאורה א"כ לר"ה דס"ל מותר להשתמש לאורה באמת דינא הכי ומעתה בשבת ג"כ אסור להדליק בשמן שריפה שמא ידליק רק בשמן שריפה וישתמש אצלו וכיון שכל השמנים לר"ה פסולין בין בחול בין בשבת ושמן שריפה בשבת מיהת אסור שוב לא חילקו בו בין בשבת לחול וכה"ג י"ל ג"כ על תערובת שכ' לעיל אמנם כ"ז אי ר"ה ס"ל מותר להשתמש אבל אי ס"ל אסור להשתמש א"כ ע"כ לא מדליק נ"ח אם אין לו נר שבת ואם י"ל נר שבת למה לא ידליק לנ"ח שמן שריפה או תערובת והיינו דדייק הש"ס דע"כ מדקאמר ר"ה סתמא ש"מ ס"ל מותר להשתמש לאורה דאל"כ הו"ל למימר בהדיא חוץ משמן שריפה וע"י תערובת. ועד"ז יש לתרץ ד' הרז"ה שנחלק על הרי"ף שהביא דרב דאסור להשתמש לאורה וגם דרב אסי דאסור להרצות מעות וד' הרז"ה דלרב אסי תשמיש קדושה מותר להשתמש והקשה הרמב"ן במלחמות א"כ היאך מדליקין בהן בשבת האיכא שמא יטה ונראה בנתרץ תחלה קו' הק"נ על המג"א דהרמ"א פסק בסי' רע"ו דאם יש בבית רק נר אחד שאין בו שמח יטה שוב מותר להדליק עוד נרות משאר שמנים הפסולין וכ' המג"א דאפילו בחדר אחר באותו הבית ג"כ שרי והקשה הק"נ דא"כ לדברי רש"י דעל פתח הבית בחצר היו מדליקין אמאי לר"ה אין מדליקין בשמנים הפסולין הרי ע"כ אי' ליה נר שבת משמן כשר ומאי אכפת לן בהאי ואמנם למ"ש לק"מ דוודאי לדידן דאסור להשתמש לאורה יש לכל א' נר שבת דמי שאין לו נר שבת הרי נר שבת קודם לנר חנוכה אבל לר"ה באמת נ"ח קודם ושפיר איכא למגזר שלא יהא לו נר שבת וכמ"ש לעיל וממילא ה"ד לר"ה דס"ל מותר להשתמש לגמרי חבל לדידן דתשמיש חול אסור עכ"פ א"כ לא הוה שלום בית אם לא ידליק נר שבת ושוב מותר להשתמש אצל נ"ח תשמיש מצוה הואיל ויש לו נר אחר והיינו דקמסיים הרז"ה וצריך נר אחר כלומר דל"ק עלי' קו' הרמב"ן ובשלמא לר"ה משכחת לה דלית ליה נר אחר דנר חנוכה קודם לנר שבת וכמ"ש משא"כ לדידן

ואמנם ד' רש"י דמהא דר"ה אוסר בשבת מוכח דס"ל מותר להשתמש לאורה שכ"כ ומותר להשתמש הלכך בשבת אסור ונראה כוונתו לדברי הרמב"ן בחי' שבת שכ' דמשום כבתה זקוק לה הי' מותר בשבת דהרי בשבת אין זקוק לה וז"ש רש"י הלכך בשבת אסור ובד' הרמב"ן אלו יש ליישב דמנ"ל להש"ס דר"ח ס"ל כבתה אין זקוק דלמא לעולם זקוק לה אלא דלא גזרי' שמא יפשע ובשבת בע"כ לא מדליק לה אוסר א"ו דאי מטעם כבתה זקוק לה בשבת היה שרי וכד' הרמב"ן ויש לכוין זה בד' רש"י דמשום כבתה אין זקוק לה הלכך בחול שרי כלומר אבל אי הוה ס"ל כבתה זקוק לה גם בשבת היה להיות מותר

אלא שהרמב"ן דחה ד' עצמו מד' הרי"ף שכ' ומדמדליקין בהן בשבת ש"מ דאי כביא לא מדליק לה וכבר בארנו לעיל דהרי"ף כ' דברים אלו לדחות פי' רש"י בא"נ לשיעורא וא"כ רש"י דמ"מ מפ' הכי א"נ לשיעורא א"כ לא חש לד' הרי"ף וצריך ביאור הלא לכאורה ד' הרי"ף מוכרחים דאי בעי שיעורא היאך מדליק בהן בשבת ונ' ד' רש"י דהנה שיעור הדלקה משתשקע החמה עד שתכלה הרגל מן השוק והנה בע"ש ע"כ צריך להדליק זמן מה קודם שתשקע החמה ומ"מ נ' דאין צריך שמן יותר והיינו דגם תכלה רגל מן השוק הוא קודם ומעתה ד' רש"י כיון דכל שיעור זה אינו כ"א שיעור מיל וכמ"ש הפוסקים בע"ש כל שיעור מיל הוא קודם שתשקע החמה ושפיר מצי מדליק לי' עד סמוך לשקיעת החמה אא"כ ליתא למ"ש ליישב למעלה ואמנם כ"ז לדידן דס"ל כבתה אין זקוק נה וע"כ בריי' לשיעורא תנן וא"כ אטו בע"ש שיעור אחר וע"כ דבע"ש מקדים טובא משא"כ לר"ה דבריי' קאמר דאי כבתה זקוק נה וא"כ גם בע"ש מדליק סמוך לשקיעת החמה וע"כ בשבת אין זקוק לה וכר' הרמב"ן

וכ' רש"י כבתה נ"ח נ' כוונתו דלכאורה כיון דר"ה ס"ל מותר להשתמש לאורה למה נגזור שמא יפשע הרי ישתמש לאורה וע"ז כ' רש"י כיון דעכ"פ לשם חנוכה מדליקה וצריך נר אחר להשתמש לאורה אם אפשר לו א"כ שפיר יש לגזור שמא יפשע

והנה כ' רש"י זקוק לה לתקנה וכ' ג"כ שמא יפשע ולא יתקן יל"ד כיון דאכבתה קאי להדליקה הו"ל לרש"י למימר ועוד מ"ט קאמר רש"י שמא יפשע ולא קאמר שמא ישכח ונ' דהנה מדדייק ר"ה מבריי' לקמן דאי כביא מדליק לה א"כ לא ס"ל דבעי' שיתן זה בב"א כשיעור וכיון דס"ל כבתה זקוק לה א"כ ע"כ איכא שיעור הדלקה ואמאי באמת לא גזר ר"ה גם בפחות מכשיעור שאם יכבה לא ידליקנה וע"כ דהתם בהוספת שמן סגי וליכא טרחא והכא צריך תיקון וגזרי' שלא יתקן ואמנם כ"ז אי גזרי' שיפשע שייך בזה פשיעה יותר משא"כ אי חיישי' לשכחה הלא שכחה שייך בתרוויי' ושפיר כ' רש"י דגזרי' שמא יפשע ולא יתקן וא' תלי' בחברתה

תוס' ד"ה ומותר להשתמש בתי' דהו"לל סתמא והק' תו"י דלמא אי הוה קאמר סתמא ס"ד דווקא בשבת קאמר ותי' דא"כ הו"לל נ"ח מותר להשתמש ס"ד אפי' תשמיש חול נמי ולהכי לא קאמר כ"א אין מדליקין בהן ור"ל בשבת ומשום דמותר בתשמיש של מצוה דהיינו סעודת שבת ולכך הוצרך ר"ה לפי בין בחול דאפי' בחול נמי וצ"ל דתו"י כ"כ בשטת תוס' ולשטת תוס' ר"ה בכל תשמיש מתיר שכ"כ דרב אסי לקמן דקאמר אסור להרצות מעות כרב ס"ל וא"כ ע"כ ר"ה אף להרצות מעות מתיר אא"כ ק' קו' הרשב"א ר"ה בריי' דדם מאי עביד לי' והרשב"א הק' ג"כ ממע"ש וזה תימא דהרי ממע"ש שני הש"ס לקמן ואפשר כוונת הרשב"א דאמאי לא הק' הש"ס גם אר"ה ממע"ש כדרך שהק' לשמואל ומ"מ מדם וודאי ק' ונ' דבאמת במס' חולין דרשי' מהך דרשא דמי ששפך יכסה ופסקי' הכי הל' למעשה דחייבו ר"ג לאחר שכסה הדם לשלם י' זהובים וס"ל לר"ה דהנך ב' בריי' פליגי בדרשא ולא קיי"ל כדרשא דהך בריי' במה ששפך יכסה ואמנם רב יוסף ס"ל דתרתי ש"מ וכ"מ פשט ההלכה בחולין דמייתי הש"ס בריי' דמי ששפך יכסה ובתר הכי מייתי במה ששפך יכסה ושוב הדר למלתא קמייתא ומייתי מעשה בר"ג ש"מ דס"ל להש"ס שם דלא פליגי הני בריי' וכ"ת היאך נקטי' תרתי מחדא קרא נ' דאי הכ' בא רק לומר מי ששפך יכסה הו"ל למימר השופך יכסה א"ו בא לומר ג"כ במה ששפך יכסה ומ"מ כיון דקרא בא להורות במה ששפך יכסה ע"כ אמי ששפך קאי דבמה ששפך ל"ש כ"א בשופך וממילא תרתי ש"מ: