ליקוטי חבר בן חיים ב צ

נזקא דרבי' וא"ש כל הסוגיות אמנם כ"ז בגחלת ועששיות שהי' באש והגיעו לצירוף כה"ג מדרבנן מיהת אסור אף דלא מתכוין משום פ"ר משא"כ במיחם שפנהו ובעת שפנו ממנו המים כבר נצטנן קצת א"כ אין כאן פ"ר ושפיר תלי' במתכוין ואינו מתכוין ומעתה במיחם שפיר פסק כר"ש דשרי ובעששית ביוה"כ לא התיר כ"א משום אין שבות במקדש אמנם באמת מה שהוכיחו המפורשים מסוגיא דיומא דהוה פ"ר משום דהש"ס מדמי לה לבהרת צריך ביאור דהרי בהך סוגיא דמוקמי אביי בהרת כר"י ע"כ לא ס"ל לחלק בין פ"ר לאינו מתכוין דאי הוה מחלק מנ"ל ול"ל לאוקמי דלא כר"ש כיון דידע סברא לחלק דלמא גם ר"ש מודה להך סברא א"ו לא מחלק וע' לפנינו

יומא ל"ה פ' אמר להם הממונה

גמ' תניא ר"י אומר יל"ד מ"ט נאיד ר"י מהני חמין דמתניתין והוצרך להתיר שבות הלא בחמין אפי' שבות ליכא ונראה ר"י לטעמיה דס"ל פ' כירה דאפילו תבשיל וחמין שהוחמו כל צרכן אין משהין ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה וחמין ששהו ע"ג כירה גרופה מבע"י ב"ס אין בהם כח להחם ביוה"כ צוננים שתפיג צנתן

ואמנם הרמב"ם שפסק שמה דחמין שהוחמו כ"צ משהין ע"ג כירה אפי' אינה גרופה שפיר כ' דרצו מחמין חמין רצו מלבנין עששית ונראה דליבון עששית הי' מכינין לדברי הרמב"ם דלמא לא יהא חמין חמין כ"צ דא"כ כיון דסגי בחמין למה יתירו שבות בחנם

ומי אמר אביי כ' רש"י דדבר שאינו מתכוין מותר וכ' בסוף אלמא ס"ל לאביי דקרא מסייע לר"י ובסוף כ' דל"ג אין שבות במקדש וע' בתוס' ונפ' אי"ה פי' הסוגיא לדברי רש"י קו' הש"ס היה דאביי ע"כ סבר דבר שאינו מתכוין במקדש מותר וזה ל"ש כ"א אי דבר שאינו מתכוין דרבנן אמנם בבהרת מבואר דס"ל לאביי אליבא דר"י דבר שאינו מתכוין דאורייתא ומשני הש"ס דה"ק אביי כיון דצירוף דרבנן מותר דבר שאינו מתכוין וכ"ת הרי גם גרירה דרבנן גרירה מטעם חורש אלא דהוה כלאחר יד ואיכא חורש עכ"פ דאורייתא ואסור אינו מתכוין ולהכי אפילו בחורש דרבנן ע"כ גזרו דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקן משא"כ צירוף דאורייתא ליכא כ"א בכלים דשייך מכה בפטיש אבל צירוף עששית דל"ד כלל דיו לגזור במתכוין אבל לא באינו מתכוין ומעתה לא מצי להק' מדר"י דגרירה דשפיר ידע המק' לחלק בדרבנן בין גבולין למקדש ומק' מבהרת דהוה ע"כ דאורייתא ולמסקנא א"צ לאין שבות במקדש ז"נ בביאור ד' רש"י ולק"מ עליו ועוד נבאר בס"ד

ואמנם בענין קו' תוס' על רש"י הרי גרירה דרבנן ופליג ר"י ותו למה לא פריך הש"ס ר"י אדר"י נ' דסברת הש"ס מעיקרא הוה דמה דאסר ר"י בגרירה היינו בקטנים דאפשר משא"כ בצירוף דלא אפשר שרי ואמנם כ"ז אי הא דאסר ר"י דבר שאינו מתכוין הוה רק דרבנן אזי שייך לחלק בין אפשר ללא אפשר ואמנם מאביי דבהרת מבואר דר"י מדאורייתא אסור א"כ ל"ש לחלק ומשני ע"ז דבר שאינו מתכוין וודאי דאורייתא אבל צירוף הוה רק דרבנן ושוב חלקו רבנן בדרבנן באינו מתכוין בין אפשר ללא אפשר ואמנם במיחם דג"כ אפשר שלא לתת לתוכו מים ג"כ אסור וא"צ לתי' התוס' אלא דמד' רש"י בשבת מבואר כדברי תוס' אלו עיי"ש. וראיתי לדקדק בד' תוס' גופי' בפרק כירה שכ' ראיה מדמוקמי' בביצה מתני' דעגלה כר"י ול"ל ראיה זו הרי ר"י בהדיא מיירי שם ואולי שמא יאמר האומר ר"י לדברי' דרבנן קאמר ולזה מייתי תוס' דכולי מתני' מוקמי כר"י: בענין כבתה

פ' במה מדליקין פתילות ושמנים יל"ד למה לא קאמר ר"ה בקיצור כל שאין מדליקין בו בשבת אין מדליקין בו בחנוכה ונראה דס"ד דדווקא אפתילות קאמר דכיון דאין האור אוחזת בו משו"ה אין מדליקין בחנוכה אבל בשמנים בשלמא בשבת כיון דאין נמשכין אחר הפתילה שפיר יש לחוש שמא יטה אבל בחנוכה הרי יכול להבליע בפתילה כ"כ מאותו שמן שידליק שיעור מיל שרי קמ"ל דל"מ פתילות אפילו שמנים ואי ק' באמת א"כ טעמא מאי ה"ט כיון דבשבת עכ"פ אסור משום שמא יטה ואי לא עביד הכי גם בחנוכה אסור שוב לא חילקו חכמים בהא לחוד בין חול לשבת אמנם התינח אי ס"ל לר"ה מותר להשתמש לאורו ושייך שמא יטה שפיר נקט ר"ה פתילות ושמנים מטעם שכתב לאשמעי' הך רבותא משא"כ אי ס"ל לר"ה אסור להשתמש לאורו א"כ ממ"נ למה זה קאמר ר"ה פתילות ושמנים הו"ל למנקט בקיצור כל שאין מדליקין בו בשבת וכו' והך רבותא שכ' עד"ז ליתא אלא ש"מ דסבר מותר להשתמש ומיושב קו' תוס' מנ"ל להש"ס דס"ל לר"ה מותר להשתמש

ואמנם עד"ז יש לתרץ קו' תוס' באופן אחר דמדקאמר ר"ה פתילות ושמנים סתמא ותניא לעיל בברייתא דאפילו כרך דבר שמדליקין על דבר שאין מדליקין אין מדליקין וה"ה בשמן ע"י תערובת א"כ ה"ה בחנוכה אין מדליקין בו וקשה אמאי בשלמא בשבת אין זה גזירה לגזירה דשמא יטה כ"כ הראשונים הוה וודאי דכשהאור אינו מאיר דרך הוא להטות אבל כאן דא"נ כבתה זקוק לה הו"ל גזירה שמא יפשע ולמה עוד נגזור בנ"ח דרבנן גזירה לגזירה א"ו היינו טעמא משום דבשבת ל"ש נ"ח משאר נר דמותר להשתמש לאורו ושוב לא חילקו בו אפילו בחול וא"כ ע"כ ר"ה ס"ל מותר להשתמש לאורו

אמנם התוס' לא רצו לחלק כן דא"כ גם לענין מקדש אתה צריך לומר דאפילו ע"י תערובת אסור להדליק וכן היה מ' מקו' הש"ס דמק' ממכנסי כהנים דהוה תערובת אבל לתי' פשיטא להו דבמקדש בעין דווקא אסור וכמ"ש ואף שהוק' להם קו' הש"ס והוצרכו לדחוק ונראה דפשיטא להו הכא דהרי טעמא קאמר משום שנאמר להעלות וכו' שתהא שלהבת עולה ותערובת הרי עולה ואעפי"כ נראה להוכיח מהסוגיא דאפילו ע"י תערובת אסור במקדש בנבאר תחלה ד' הרי"ף לקמן שכ' ומדליקין בשבת ש"מ דאי כביא לא הדר מדליק לה ומאי בעי הרי"ף בזה הרי גם מדמדליקין בחול מוכח כן ונראה דהרי"ף כ"כ לברר שטתו לקמן דמשני הש"ס א"נ לשיעורא ופירש"י שצריך ליתן בו שמן כשיעור זה והרי"ף פי' דלאחר שדלק כשיעור זה יכול לכבותו והכריח הרי"ף דע"כ אין הפי' כרש"י דאי בעי שיעורא לרב אמאי מדליקין בנר שלא ידלק כשיעור ואמנם בחול י"ל דבאמת המצוה רק שידלק כשיעור אבל דיעבד יצא אף אם כבה קודם השיעור א"כ לא גזרי' שמא יפשע אמנם א"כ בשבת דע"כ לא מדליק למה שרי' ליה להדליק אע"כ דאפילו לכתחלה אין כאן מצוה להדליק וא"כ ע"כ אין הפי' לשיעורא כרש"י וזה כוונת הרי"ף במ"ש ולפנינו אי"ה נדבר בזה לד' רש"י והנה במקדש דרשי' מיערוך אותו אהרן שצריך ליתן בו שמן שיהא דולק כל הלילה וממילא אם נתן בו שמנים אלו לא יצא ולמה לי