ליקוטי חבר בן חיים ב ט

וענין המשיחה הזאת יש בה ב' ענינים הענין הא' כי הנה ידוע אשר כל משיחה תפזר קרן נוגה בטבעה אמנם השמן שמושחים הוא ג"כ רוקח מרקחת מפזר ריח טוב סביביו והנה כל מלכות צריך להיות עליו הוד מלכות כמ"ש שום תשים עליך מלך אמנם ההוד הזה אם יהי' לו תוקף קיום והעמדה צריך להיות כרוך בעקבו חסד ואמת לאהוב בעלי אמונה וצדיקים ולזרה רשעים וז"ש בני קרח אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקי' אלקי' שמן ושמן הזה ר"ל הריח היוצא ממנו הוא הששון מחבירך שישישו וישמחו בך חבירך וזאת שני' כי ע"י המשיחה ונתינת הכתר ידע לב המלך כי לא מעצמו זכה להוד מלכותו כ"א יש אלקי' בשמי' ממעל מהעדי' מלכין ומהקם מלכין וכמ"ש דניאל ועי"ז לא יסור לבבו מאחיו כמו שאמרה תורה על מלך ישראל ויזכה למדת ענוה ומדת ענוה זו היא היקרה שבכל המדות טובות וכמ"ש החו"ה כל המדות טובות סמוכות למדת הענוה ואין מדת הענוה סמוכה למדות הטובות ובעקבת ענוה חן וכמ"ש ולענוים יתן חן ובעקבת הענוה שלום כמ"ש והתענגו על רב שלום

והנה זה כוונת רז"ל במה שאמרו ברכות טוב זה משם כי ברכתו היתה שם עליו תוה"ק עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה ומעתה ההוא קרא מרישא לסיפא ומסיפא לרישא מדריש והכי פי' כי תקדמנו ברכות טוב לפני המלך יר"ה ברכת טוב ברכת מרע"ה שנקרא טוב וברכתו היתה מדת הענוה והיא ברכת טוב מדת הענוה תשית לראשו עטרת פז יען הענוה המובחרת שבמדות שלימיות ואמנם מסיפא לרישא הכי תפרשנו עי"ז שתשית לראשו עטרת פז וידע כי מידך ניתן לו כתר מלכות עי"ז כי תקדמנו ברכות טוב כי ידע כי גבוה מעל גבוה שומר והש"י מלך מלכים ויתנהג במדת הענוה שהיא ברכות טוב וע"ז הוסיפו כי עקב מדת הענוה שיזכה לברכת ה' שנקרא טוב שנא' טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ועי"ז אשר טוב ה' לכל ולא יחפוץ שינקמו בני אדם איש מרעהו עצת ה' היא ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואין כתר גדול מזה אם בני המדינה כלם שז יאהבו בלב שלם את מלכם

וז"ש שוב כי תקדמנו ברכת טוב ברכת הקב"ה שנקרא טוב לכל ומה יעשה הי"ת לידידו אויביו ישלים אתו וזה תשית לראשו עטרת פז

ואמרו עוד זו ברכת התורה וברכת התורה הוא ונתתי שלום בארץ שלום מבית ושלום מחוץ וארז"ל בתו"כ זו שלום שלום התורה כי כ"ז שבני אדם ישמרו דת ה' וישתדלו להוסיף ולהרבות לעולם הבא לעלמא דקשוט לא ימהרו לעורר חרב ומלחמה יען ידעו כי בעת ריב ומלחמה אין האדם פנוי לעשות לאחריתו ואין כל אדם יכול לפאר כדהע"ה שאמר נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי ובתת ה' שלום בעולם והמלך יוכל להפנות רק לצורך עמו ולטובתם לתת להם חקים ומשפטים נמוסי' לטובת בני מדינתו וגדל שמו בעולם וז"ש כי תקדמנו ברכת טוב זו ברכת התורה שנקראת טוב וברכתה הוא שלום ועי"ז תשית לראשו עטרת פז

ועד"ז נבאר כמו כן הכתובי' הראשוני' ביאר דהע"ה החילוק בין מלך שיבטח על חרבו וחניתו לבין מלך שיאמין כי מה' ניתן עליו הוד מלכות כי הבוטח בחרבו אם בא להושיע לעצמו הלא בכל זאת לב האדם יפול עליו בעת ישפך דם אדם לא כן הבוטח בה' הי"ת ישלים אויביו אתו ותבא לו ישועה בשמחה והמלך אשר איננו בוטח בה' יבקש בכל עת מפלת אויביו ואם פעמים ישיג מבוקשו כמה פעמי' ימלט האויב מידו לא כן הבוטח בה' לא יבקש כ"א אשר ישלים ה' אויביו אתו וזה לא ימנע ה' ממנו

וז"ש ה בעזך ישמח מלך אם המלך מאמין כי אתה נתת לו עז כדכ' ויתן ה' עז למלכו אזי ישמח ובישועתך מה יגל מאוד אך גילה לבדה כי ישועתך תהא שישלימו אויביו אתו ואמר כי מלך שמבקש ישועתך דהיינו שתשלים אויביו אתו ולא ישפיל אויביו לפניו לזה תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה:

ועד"ז חתם עוד דבריו להלן ואמר גדול כבודו בישועתיך כי ע"י תשועה זו אשר ישלימו אויביו אתו גדול כבודו משא"כ אם תושיע לו ימינו וכ"ז ע"י שהוד והדר תשוה עליו אשר אתה תשוה עליו ההוד וההדר וסיים כי המלך בוטח בה' ובחסד עליון שרוצה אשר לא יעשה לו ה' ית' משפט באויביו כ"א חסד להטיב לבם אחריו מלך כזה לא ימוט כיה"ר עד בא הגואל צדק בב"א: