ליקוטי חבר בן חיים ב י

ליקוטי חבר בן חיים על ספר שמות

סנסן ממרן זצוק"ל ויהי כי יראו המילדות וגו' ויעש להם בתים דהיינו אהרן ומשה ובזה יש לפ' כוונת הש"ס אטו יראה מלתא זוטרתי היא אין לגבי משה מלתא זוטרתי הכוונה אחרי שמשה כ' בתורה עפ"י ה' כי בשכר היראה שהיתה לאמו זכתה לבן כמותו ואחרי כי משה מענותנותו לא היה נחשב בעיניו למאומה שפט מזה כי יראה מלתא זוטרתי מאחר שלפי דעתו גם השכר שקבלה אמו שילדתו ג"כ מנתא זוטרתי

עוד ממרן זצוק"ל ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ונצלתם את מצרים את"ל כי באו המצרים לתבוע מישראל הרכוש שהוציאו ישראל ממצרים לפני אלכסנדר מוקדון והשיב גביהה בן פסיסא כי בתחלה ישלמו לנו שכר עבודה לס' רבוא מד' מאות ול' שנה ונשוב להם רכושם וברחו להם ומ' העולם הרי מצד הדין עכ"ז לא הגיע להם שכר עבודה אחרי שיצאו לרדו שנה וקיי"ל פועל החוזר באמצע הזמן בעה"ב שוכר עליו עד כדי שכרו והרבה תי' נאמרו בזה אמנם י"ל כי אבותינו לא יצאו ממצרים כ"א א' מחמשה כמו שהביא רש"י על וחמשים עלו בני ישראל ולאיזה תכלית ילדו ששה בכרס אחד הלא בשנים היה די ואמנם ארז"ל כי השעבוד התחיל במצרים בעת לדת מרים ולכך נקרא שמה מרים ע"ש וימררו והנה מספר בני ישראל שנגזר עליהם הגלות והגאולה הי' ס' רבוא והיה להם לעבוד ד' מאות ושלשים שנה ככ' בפ' בא וע' רמב"ן שם וה' הפרה אותם עד שהי' חמשה פעמים ס' רבוא צא וחשוב ה' פעמים פ"ו תמצא ד' מאות ושלשים נמצא שכלו עבודתם שהיה להם לעבוד ולא יצאו תוך זמנם וז"ש ושאלה אשה משכנתה וגו' ולא תאמרו הרי אנו יוצאים תוך הזמן ואין לנו שכר עבודה לזה אמר ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ועי"ז ונצלתם את מצרים כי רבוי הבני' היה משלים הקץ

הערה ממרן הגאון מצאנו שהיה ליצחק אבינו בן שנא' עליו ואת עשו שנאתי והכ' לא סיפר ממנו בפי' רק ויאכל וישת ויקם וילך כלומר די בזה אדם אשר כל מגמתו רק לאכול ולשתות וזה תכלית מאויו כזה כבר יצא מבחינת אנוש וכדאי להיות שנאוי וכלפי זה הציעה לנו תוה"ק ממשה בחירו בפ' זו מדותיו היקרים טרם נתעלה לנבואה וספרה לנו כי ביום הראשון ראה מצרי מכה עברי וזה לא היה יכול לסבול מאהבת עמו ומסר נפשו באהבת עמו והרג את המצרי ביום השני ראה שני עברים נצים והיה דבר זה קשה בעיניו היאך אפשר לאיש ישראלי לבזות ומהגם להרים יד על חבירו ואמר לרשע למה תכה רעיך שאתה מצווה עליו לאהבו כנפשך אח"ז בא למדין וראה כי בנות יתרו דלו מים מבאר של רבים להשקות צאנם ויבאו הרועי' ויגרשום עול כזה לא היה יכול לסבול ועמד והושיען והנה כזה ראוי להיות שליח להנתן התורה על ידו אחרי כי מדותיו תרומיו' והוה מרגלא בפומא דמרן כי ע"ז רמזו רז"ל בירושלמי שקלים שאמרו מפסולת של נוחות העשיר משה הכוונה כי הנה המדות ישרות שצריך האיש הישראלי לקנות למען יזכה לקנין תורה לא היו על הלוחות וכאילו נשרו מהם בפסולתן והענין כי שליח התורה מרע"ה שהיו בו כל המדות תרומיות היה המופת כי ע"י פסולת זה העשיר זכה להיות התורה ניתנה על ידו

סנסן ממני אשר לא ידע את יוסף תרגם אונקלוס דלא מקיים גזירת יוסף ולא מצאנו שום גזירה שגזר יוסף כ"א שגזר על המצרים שימולו וכוונת הת"א על גזירה זו ובזה מובן מ"ש רז"ל ע"פ מתבוססת בדמיך כי מלו אבותינו עצמם למען יוכלו לאכול מק"פ והנה יוסף נתיירא מזה שיבטלו ברית אברהם במצרים והנהיג גם בין המצרים המילה וכ"ז שהיו המצרים מולין גם ישראל מלו עצמן ואחר שביטל פרעה זה המילה מהם גם בישראל חדלו מלהמול ואמנם מה הוכחה יש בפסוק זה על פי' זה ונ' דהנה יוסף כלפי פרעה אמר כי מגמתו במילה זו היא כי ע"י החלשת אבר התאוה לא יפרצו בזנות כל כך ולא יהי' על פרעה לזון מספר גדול כמו כעת בשבע שני הרעב וכן היה להם כי עי"ז נתמעטה פו"ר אצלם אבל פרעה הלזה ראה כי רק למצרים יזיק המילה בענין פו"ר ולא לבני ישראל כי אם פרו וישרצו עמד ובטלה ואמר ראו כי ע"י המילה זו עם ב"י רב ועצום ממנו ושפיר פי' אונקלוס ומבואר בכ' וכמ"ש

ויקרא את שמו גרשום ע' רמב"ן פ' יתרו למה לא קרא שם הנולד ראשון אליעזר ע"ש ויצילני מחרב פרעה שהיה תחלה ויש לפ' ע"ד אחר דד' רז"ל בפלגש בגבעה ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לבני דן מנשה הנון תלויה כי באמת היה בן גרשום בן משה ומשום כבודו של משה הנון נוסף וארז"ל כי נענש משה בזה על שהבטיח ליתרו כי בנו הראשון שיולד לו יהא נתון ליתרו לע"א וד' מרע"ה היה כי עד אז ידע על נכון כי יתרו יתגייר וכמו שהיה באמת ועל שפתח פה לע"ח יצא התקלה וכן היה ביהוא שאמר יהוא יעבדנו הרבה ועכ"פ ת"ח עובר עבירה ביום עושה תשובה בלילה והיה לבו של משה דואג בקרבו מה יעשה מילד זה לכך קרא שמו גרשום לאמור כי גר הייתי בארץ נכריה ולא היה לאל ידי לקחת בת יתרו אם לא על תנאי זה

וימת מלך מצרים פי' רש"י עפ"י המ' כי נצטרע וציוו הרופאים עליו לרחוץ בדם ילדי ישראל וצריך להוסיף