ליקוטי חבר בן חיים ב פח

דהערוך לא מ' ליה לחלק לר"ש בין דאורייתא לרבנן ותוס' בשאר אי' מודי' ליה אבל בשבת פטרה תורה משום משאצ"ל

והנה ד' תוס' דהכא משום מצוה שרי וד' תמוהין הא אדרבא עיקר היתירא הוה משום דלא מבעי ליה למצוה נ' כוונתם דאם הוא רוצה ללקטן לאכילה מאי אי' ליה למעבד ע"כ אתה מצוה עליו שיפחות ההדס שלא יהיה ראוי לצאת בו ואמנם יוכל להיות שיצטרכו אותו למצוה ואנן נגזור עליו לפוסלו שלא יהא ראוי למצוה כולי האי לא גזרו רבנן

וי"ל עוד בדרך אחר בנפ' דברי הרמב"ם שכתב ואם לקטן א' א' לאכילה כשר ותמהו עליו למה השמיט הא דאי' ליה הושענא ומכח זה גרס ה"ה שלקטן אחר ודבר זה קשה להולמו היכן רמז במלת אחר שזה האחר א"צ לו ולזה נראה דד' הרמב"ם דהש"ס מוקי לה דאי' ליה תרי הדסי' ושני' ענבי' מרובין מעלין ואם לקט רק מא' וודאי היה פ"ר אבל מאחר דלקט משנים כל חד לא הוה פ"ר כ"א בשעה שלקט מזה הוא אומר את זה לא יקח וכן בשני' וז"ש הרמב"ם שלקטן אחד אחד דקאי אבדי הדס דאי אענבי' אחת אחת מבעי ליה דענבה ל' נקבה נמצא שפיר הביא הרמב"ם דברי הגמרא וכ"נ שהיה דברי תוס' וז"ש דבמקום מצוה אף דוודאי חד מניי' יקר למצוה מ"מ לא גזרו

זבחים ס"פ כל התדיר

אמר שמואל המתנדב יין גמ' מ"ט ר"ל מ"ש יין זה משאר נסכים וע' רש"י: והא קמכבה ואף דשמואל קרא קדריש כבר יישב רש"י לקמן בספרי דריש קרא ע"ד אחר ונראה דבר מן דין מקרא ליכא למשמע דאמרינן בברכות כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב זבח בלא נסכים ומנ"ל דזבח בלא נסכים אינו נרצה אע"כ קרא קדרשי' ויין תקריב לנסך אשה ריח ניחוח ע"י היין שהקרבת לנסך האשה דהיינו הזבח לריח ניחוח

אלא דאכתי ק' מאחר דע"כ פ"ר לא הוה כמו שפי' רש"י במסקנא וכי לא ידע הש"ס דשמואל כר"ש ס"ל בדבר שאינו מתכוין ונראה דהש"ס הוה סבר דדווקא במלאכת שבת ויו"ט כמו גרירה ריבוץ וקירוד בביצה ס"ל לשמואל כר"ש והטעם דגם לר"י לא הוה אלא דרבנן וכמ"ש תוס' משום מלאכת מחשבת אבל בשאר אי' תורה דמדאורייתא פליגו שמואל כר"י ס"ל והביא להש"ס לפ' כן משום קו' דשמואל אדשמואל לקמן ופי' הקו' הי' כך דברי המח' דר"ש דמתיר בכל התורה אינו מכוין מפיק ליה מלאכת מחשבת בשבת למלאכה שאצ"ל ור"י דאוסר בכל התורה אינו מתכוין מפיק למלאכת מחשבת לאינו מתכוין ומשאצ"ל חייב עלי' נמצא מאחר דשמואל ג"כ מחייב במשאצ"ל ע"כ ס"ל בכל אי' תורה לבר משבת דבר שאינו מתכוין אסור ומ"מ הש"ס דחי דשמואל באינו מתכוין כר"ש ס"ל בכל אי' תורה ומשאצ"ל מחייב ומלאכת מחשבת מבעי' ליה למקלקל וכסוגיא דחגיגה גבי חופר גומא ומיושב היטב קו' תוס' אמנם כוונת התוס' נראה דהוא להיפך ממ"ש פרק כירה דהתם רצו לפ' דטעמא דדבר שאינו מתכוין מותר משום דהו"ל משאצ"ל וע"ז קדחו מסוגיין ואמנם מסקנתם בשמעתין להיפך דד' המק' דמשאצ"ל פטור משום דאינו מתכוין וא"ש הכל

ומ"מ עדן ק' למה לא פריך הש"ס קו' זו פ' ב"מ כשאמר רבה משמי' דשמואל הל' כר"ש בגרירה וצ"ל דדלמא דווקא בגרירה דלא הוה כ"א דרבנן כדאמרינן פ' כירה משא"כ בצירוף ומזלפין יין דהוה דאורייתא

ועד"ז י"ל בפ' כירה ע"פ פשוט דהכי קמק' התם דס"ד דמדאמר שמואל הל' כר"ש בגרירה מ' דווקא בגרירה ס"ל כר"ש משום דהוה דרבנן וא"כ בצירוף אמאי פסק כר"ש ע"כ משום דצירוף ג"כ דרבנן ותינח אי ס"ל לשמואל משאצ"ל פטור עלי' א"כ הוה שוב דרבנן ומותר דבר שאינו מתכוין משא"כ אי ס"ל כר"י א"כ הוה צירוף דאו' ומשני דאפי' בדאוריי' ס"ל לשמואל כר"ש וגרירה לאו דווקא ומ"מ ק' מסוגי' דידן. ואמנם לד' הר"י קורקוס שהביא הכ"מ דטעמא דשמואל דס"ל אפי' בפ"ר פליג ר"ש ומשו"ה לא פסק הרמב"ם כשמואל ומעתה היינו דלא פריך הש"ס בגרירה דהתם לא עלה ע"ד למרמי אינו מתכוין אמשאצ"ל דשאני משאצ"ל דעכ"פ ידע שעושה המלאכה אמנם לשמואל דס"ל אפי' בפ"ר שרי א"כ מהני בכ"ג אינו מתכוין ומ"ש דל"מ במשאצ"ל דג"כ אינו מתכוין לעיקר המלאכה ומשני דמ"מ ס"ל לשמואל כר"י דכיון דאסר התורה מלאכה זו לא חלקה תורה בין אצ"ל לצ"ל

ויש להסביר קצת ד' הר"י קורקוס דשמואל דייק למלתי' ממתני' דבכורות דקאמר ר"ש יקיז אעפ"י שעושה בו מום ש"מ אפי' בפ"ר שרי ר"ש ואמנם מאחר דהרמב"ם פסק שם כחכמים דמתני' ממילא לא קיי"ל כשמואל ג"כ

ואמנם אביי ורבא דאמרי' דאפי' ר"ש מודה בפ"ר טעמיי' כמ"ש תוס' שם בבכורות דטעמא דר"ש דכיון דאחזו דם ואם לא יקיזו לא ימות אין מום גדול מזה והו"ל מטיל מום בבעל מום

והנה האחרונים בשם מהר"ל הקשו על ד' הרא"ש וכ"ה ברשב"א והר"ן שדחו ד' השאלתות ס"פ שמונה שרצים שכ' דבשאר אי' לא קיי"ל כר"ש והביאו ראי' מסוגיין וכ' דגם אין לחלק ולומר דבסוגיין דשמונה שרצים ה"ט משום דלא ניחא לי' וכד' הערוך דהרי בשאר אי' ע"כ לא מחלקי' מדמק' הש"ס בשמעתין והא קמכבה והק' מהר"ל חדא דלמסקנא באמת מתיר ר"ש ותו דהרי הרא"ש גופי' פ' הבונה הביא ראי' הערוך מסוגיין וכ' בזה הבה"ז והצ"ק והמג"א והק"נ כל חד לפי שטתו ול"נ בקיצור אמרי' דהמק' דפריך והא קמכבה היינו דק' לי' מדסתים שמואל מזלפי' ע"ג האישים מ' אפי' היכא דהוה פ"ר והיינו דק' לי' דוודאי כבר ידע המק' דשמואל בדבר שאינו מתכוין כר"ש ס"ל דהרי מק' הש"ס בבכורות אכתי לא ידעי' דשמואל כר"ש הרי דהוה פשיטא להו אלא ש"מ מטעם פ"ר פריך ואמנם בתר דמייתי הש"ס בריי' דיין לספלי' א"כ הא דקא"ל שמואל יין מזלפי' ע"ג האשים ר"נ לאפוקי ממ"ד על הספלי' ולעולם כר"ש קאמר דהיינו היכא דליכא פ"ר וכמ"ש רש"י נמצא דמד' המק' נדחו ד' השאלתות ומד' התרצן נדחו ד' הערוך ולק"מ

ואמנם עיקר קו' שהקשו ע"ד השאלתות מהא דמק' הש"ס פ' במה אשה אר"י האמר הל' כסתם משנה ש"מ דגם בשאר אי' הל' כר"ש אפשר לומר ד' השאלתות דהש"ס ה"מ למדחי בלא"ה כמ"ש תוס' שם דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת וגם כמה סתמי דלא כר"ש במ' כלאים ובפ' במה בהמה אלא דקושטא קאמר דטעמא דר"י משום דר"נ בר אושעיא תוס' ד"ה הא ר"י טרם נבא לבאר ד' תוס' אלו עלינו לבאר הש"ס בב"ק דמק' מתני' דלא כר"ע ומהי"ת וכי ר"ע מכלאים קמיירי או תנא דידן ממכס קמיירי תרוויי' מודו במכס ותרוויי' מודו בכלאים ואמנם נ' דהש"ס ק' לי' מתני' דמכס אמתני' דמוכרי כסות ומ' לי' לחלק דהתם כיון דלא אפשר דאין דרך מכירה כצנועים מתיר תנא דידן משא"כ במכס וודאי אי מותר להבריח המכס ג"כ מקרי לא אפשר והוה שרי לי' אבל מאחר דס"ל לתנא דאסור להבריח המכס א"כ מ"ט נשרי אינו מתכוין