ליקוטי חבר בן חיים ב פג

דמהי"ת יהא מכוין שרי אע"כ כולא סוגי' בליכא פ"ר

ועד"ז נתיישב קו' אלימתא על הרי"ף ורא"ש שכ' הל' כרבא וק' הי רבא ל"ק הרי אתותב ולל"ב הרי לא אפליגו כ"א לר' יודא ואנן כר' שמעון ס"ל אמנם י"ל כוונתם דסוגיין מיירי בליכא פ"ר ומשו"ה נחלק ר"י ור"ש אמנם באמת פ"ר לר"ש כאינו מכוין לר"י והנה לאביי אליבא דר"י גם במכוין מחלק ר"י בין אפשר ללא אפשר וי"ל דר"ש דמודה לר"י בפ"ר מ"מ בלא אפשר שרי ואמנם לרבא דלא מחלק במכוין לר"י בין אפשר ללא אפשר א"כ ה"ה בפ"ר לר"ש אין חילוק והיינו דכ' הרי"ף והרא"ש דקיי"ל כרבא דהיינו בנ"ב דל"ק איתותב

ועד"ז יש לתרץ קו' תוס' לקמן מאי מק' רבא מאומני' דלמא הך כר"ש דאליבי' מודה אביי ואמנם התם לכאורה מאן יימר דהני אומנין מכווני כלל א"ו לפ"ר קרי לי' מכוין וה"ק נהי דטעמא דהך מתני' משום פ"ר מ"מ לא עדיף פ"ר לר"ש ממכוין לר"י וכיון דלדידך במכוין לר"י היכא דלא אפשר שרי למה יגרע פ"ר לר"ש טפי

ועד"ז יל"פ ד' רש"י שכ' כיון דלא הוה כ"א דרבנן לא גזרו והק' תוס' מגרירה אמנם כ' רש"א למה שצידדו תוס' לעיל דבדרבנן אפשר דלא גזרו אפ"ר והכא משום פ"ר אתי' עלה ומת' הש"ס דבדרבנן לא גזרו אפ"ר ומסתיעא מד' רש"י לד' ת"ה במ"א סי' שי"ד דבדרבנן לא גזרו אפ"ר

ועד"ז י"ל ג"כ מהא דמק' הש"ס מהכניסה לרבקה דלמא ג"כ ר"ש היא אמנם מ' להש"ס דע"מ שתינק היינו ותידוש כלומר כיון שהכניסה שתינק א"א שלא תידוש כיון שהפרה דשה וא"כ מטעם פ"ר פסולה והיינו וקמכוין דקאמר הש"ס וק' לאביי הרי פ"ר ולא אפשר שרי לר"ש

ואמנם ב' קו' תוס' הנ"ל י"ל בדרך אחר דעיקר קו' המק' בשלמא לדידי דאמינא אסור ליכא לחלק בין דאוריי' לרבנן אבל לדידך דלר"י שרי א"כ גם לר"ש מסתברא דמדרבנן הוא דאסור והכא דליכא אלא אי' דרבנן לישתרי וע"ז קאמר אביי ותסברא דכיון דהכא ליכא אלא דרבנן דלמא בדרבנן לכ"ע שרי ודרך דיחוי קא"ל

ומ"מ הרמב"ם פ' י"ד מה' מ"א כשהביא דין זה לא חילק בין פ"ר לליכא פ"ר מ' לכאורה דס"ל כד' הר"ן בפ' ג"ה בסוגי' דריחא מלתא שהחליט דבהנאה אין חילוק בין פ"ר או לא ואמנם ממ"ש דא"כ למאי הל' קאמר הש"ס אפשר וקמכוין אסור מ' דלא כר"ן בענין זה וכמ"ש

וגוונא דלא הוה פ"ר כ' הרא"ש כגון בריח שיוכל לעצום חוטמו שלא יריח וכ"ת א"כ היאך שייך שוב בע"כ וצ"ל זימנין דמתרמי לי' באורחא אינש דעלמא ובעי לאשתעויי בהדיה ואינו יכול לעצום חוטמו

וי"ל עוד זמנין שפתח בית ע"א סגור וליכא ריח ולא ק"ל וזמנין פתוח ואמנם לקמן כדמשני לאותן העומדים בפנים ע"כ צ"ל דלא הוה פ"ר משום דיכולין לעצום חוטמם וכד' הרא"ש

תוס' ד"ה לא אפשר בסו"ד וע' רש"א וי"ל מאחר דרבא בלי"ב הדר בי' גם אליבא דר"י ומ' משום דאתותב הדר בי' לא מסתברא שוב לאוקמא סוגי' דכתובות אליבי' משא"כ ר"י רבה לא מצינו דאתותב כ"א מקטני' ומהי"ת נימא דגם מגדולי' הדר בי' לכך נקטי תוס' ר"י רבה

והנה הא דנעלם מרבא מתני' דכלאים ק' מאוד להלום והי' נ' לפ' דמ' ליה לרבא ממתני' אחרת במסכת כלאים דאפשר ולא מכוין אסור לר"ש דתנן לא ילבש כלאים להעביר המכס ומ' לי' דג"כ הך מתני' ר"ש היא ומטעם דאפשר לפרוע המכס אסור דאי ר"י הרי ר"י אפי' בלא אפשר קאסר וכ"ת מתני' דמוכרי כסות מני הך ר"ש משום רבו ר"ע היא דקאמר בהגוזל קמא דלובש אדם כלאים להעביר המכס והא דידי' הא דרבי' אמנם כ"ז אי אמרי' לר"י אפי' לא אפשר אסור בלא מכוין אבל הש"ס לא מ' ני' לאשוויי פלוגתא בין ר"ש לר"ע רבו ומוקי רישא דמכס כר"י ודווקא באפשר קאסר ר"י ובלא אפשר שרי וסיפא ר"ש

ועי"ל ע"ד אחר דרבא ס"נ דהא דמוכרין כדרכן היינו כפי' רש"י דרך לבישתן להראות לקונה מדת ארכו ורחבו וזה א"א אם מפשי' במקל ואף דצנועין מחמרי אנפשיי' מ"מ לא עדיף מטורח גדול שהכריחו תוס' דמקרי לא אפשר תדע דאכפל תנא ותנא עוד הפעם האי דינא גבי תופרי כסות והיינו דהתם וודאי לתפר בארג כדרך הצנועין אין טורח גדול מזה וה"נ ברישא ודק' לי' מ"ט במכס אסור משני לך הא מני ר"י אמנם סתמא דש"ס מ' לי' דהני תרי סתמא לאו אליבא דתרי תנאי נשנו ותרוויי' ר"ש הוו ובכלאים מיירי שלובשו דרך לבישה משו"ה אסור ובמוכרי כסות מקפלו רק על כתיפו ושרי ועד"ז פי' הכ"מ לד' הרמב"ם וא"כ בין לקפלו על כתיפו בין להפשיל במקל אין חילוק כלל ושפיר פריך והא הכא דאפשר ומ"מ מדברינו מבוררי' שפיר מסוגי' הש"ס ד' הרמב"ם בה' כלאים דפסק להני תרי משניות חדא לאי' וחדא להתירא

ואמנם דרך אחר בד' הרמב"ם נ' דק' ליה קו' הר"ש בכלאים שם מאי מק' הש"ס פ' במה אשה וס' ר"י אין מתכוין אסור והאמר ר"י ה' כסתם משנה ותנן נזיר חופף וכו' הרי תנן בכלאים שוב סתמא כר"י ותי' הר"ש לא מעלה ולא מוריד הרי עכ"פ אי' לן תרי סתמא כר"י חדא דמכס וחדא דלא יקשור חבלי' פרק במה בהמה ומאי אולמא הני תרי מהני א"ו לא ק' אהדדי הכל תלי' בהא אם נהנה מן האי' הו"ל כמתכוין להנאת לבישה ואסור ואם לאו שרי ומעתה במוכרי כסות אטו הוא נהנה ממה שהכסות הוא כלאים נזדמן לו ענין זה שהכסות כלאים אבל הוא אינו נהנה מזה וממילא מהני מה שאינו מתכוין משא"כ במכס לד' הרמב"ם לא מיירי שפורעין מכס מן הבגדים כ"א היהודים צריכין לפרוע מכס וע"י שהוא לבוש מלבוש נכרי פטור וא"כ אדרבא רק מאי' כלאים נהנה ואסור וכן בחבלי' דע"י שחבל הצמר של בהמה זו וחבל הפשתן של בהמה אחרת קשורי' הוא יכול למשכן שני' א"כ הקשר שעושה הוא דבלא קשירה אין כלאים בה עיקר הנאתו ואסור גם כן

ועד"ז נוכל ליישב גם ד' הרא"ש שהקשו עליו האחרונים דמתיר במכס ואוסר בחבלים דמייתי לה לדינא במסכת נדה בהל' כלאי בגדים ולמ"ש א"ש דגם הרא"ש מודה לסברת הרמב"ם דעיקרא דמלתא תליא אם נהנה מן האי' ומעתה שפיר דבחבלים אסור אמנם בכלאים מ' ליה מש"ס דב"ק דע"כ ר"ל ג"כ שפורעין מכס מהבגדים אם אינו לבשן וכמו שפי' הר"ש שם וא"כ שפיר דמי למוכרי כסות דאין נהנה כלל ממה שהבגד הוא כלאים ופלוגתת הרא"ש עם הרמב"ם הוה רק בפי' מכס ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ וכמבואר ומיושב ג"כ על הרמב"ם מש"ס דב"ק דהתם באמת מיירי ר"ש משום ר"ע ממכס שפורעין מן הבגדים דבאמת דמו למוכרי כסות רק מתני' ל"מ הכי כי היכא דלא יהא סתירה בין תרי מתני' בפ"א וכן מקושי' הש"ס על ר"י פ' במה אשה שכ':