ליקוטי חבר בן חיים ב פב

דר"י ולזה מפ' דת"ק ר"ש ומה דמתיר בגרירה היינו גדולי' דומיא דמטה דווקא אמנם מאחר דאתותב ר' ירמי' ממתני' דמוכרי כסות אצטריך הש"ס ע"כ למימר תרי תנאי ואליבא דר"י

רש"י במתני' וחורש חייב משום חופר יל"ד הרי גרירה הוה חופר כלאחר יד כדאמר הש"ס פ' כירה ומאי בעי רש"י בזה ונ' דבאמת יש תרי גוונא חופר חופר גומא דחייב גם משום בונה וחופר חריץ דאינו חייב כ"א משום חורש ומעתה לולא הי' בחריץ גם משום בונה לא אמר ר"י מידי מפני שכובשת ואטו ע"י כבשה מותר לעשות גומא מי עדיף ממגבן דאסרו משום בינה אמנם עכשיו דחריץ אינו חייב כ"ח משום חורש ובחורש בעי' מזיז עפר ממקומו ושפיר שרי ר"י כובש וע' ד' רש"י על מפני שכובשת ותמצא מבואר מ"ש

גמ' אימא סיפא יל"ד בקיצור הו"ל למימר מדסיפא ר"י רישא לאו ר"י ונ' דלכאורה י"ל כולא ר"י היא ובשאר כלי' גזר ר"י אפי' ע"ג כלי' גזירה אטו ע"ג קרקע משא"כ בעגלה לא גזר והק' כל הכלים אפי' ע"ג כלי' אין נגררין חוץ מעגלה שנגררת ע"ג כלי' אא"כ מאי מפני שכובשת דקאמר ר"י והן הן ד' הש"ס

ובזה מובן ג"כ דמל' אבל חריץ לא עבדי וע"ז קאמר תרי תנאי מ' דבהא פליגי אי עבדא חריץ או לא וכד' רש"י דדייק כן מל' הש"ס שכ' אבל אש"ס גופא יק' לימא בהא פליגי אי גזרי' עגלה אטו שאר כלי' אא"כ שוב ק' מה מפני שכובשת דקאמר ר"י הרי גם ת"ק מודה דחריץ לא עבדא אלא ש"מ בהא פליגי אי עבדא חריץ או לא

שם ע"א בענין קירוד וקרצוף הנה ד' הרמב"ם דלאו לסרוק קמיירי כלל כ"א להסיר הזבובים ומבואר מלשונו דהמסיר זבובים קטנים וודאי עביד חבורה וכ"מ ל' הש"ס ועושין חבורה ומ"מ שרי לראב"ע ור"ש ומ' משום דהוה פסיק רישא דלא ניחא לי' ואמנם לר"י גם פסיק רישא דלא ניחא לי' אסור דלא עדיף מדבר שאינו מתכוין ומיושב עד"ז קו' תוס' ריש כתובות בסוגי' דדם מפקד פקיד שהק' תוס' דבכתובות שה מ' דאינו מתכוין ומקלקל גם ר"י מודה וא"כ אמאי אוסר בקירוד אמנם לד' הרמב"ם דהוה פ"ר הכא גרע טפי

ועד"ז נבין פלוגתת ר"י ורבנן ר"י לטעמי' דס"ל מקלקל בחבורה פטור וא"כ גם בקירוד ליכא אי' דאוריית' וא"כ מהי"ת גזור קירצוף אטו קירוד אבל רבנן נהי דבאינו מתכוין כר"י ס"ל במקלקל בחבורה ס"ל כר"ש דחייב ומה"ט גזרו קרצוף אטו קירוד

ומיושב שוב קו' רש"א שהביאנו לעיל למה לא קאמר הש"ס לקמן גבי גרירה דרישא כחכמי' דר"י דלמ"ש בחבורה הוא דמחמרי רבנן אבל לא בגרירה ומתוך דברינו יבוארו כ"כ ד' ר"נ לקמן ועוד שהרי ראב"ע מודה לו מאי נ"מ בזה כיון דאיהו הל' כר"ש ס"ל אמנם אתי לאשמעי' דגם בפ"ר דלא ניחא לי' כהאי דקירוד ג"כ הלכה כר"ש

ואמנם רש"י שכ' בגמ' וזמנין דעביד חבורה וכן תוס' שכ' דלדידן אסור משום פ"ר מבואר דלא ס"ל דקירוד הוה פ"ר וי"ל דר"י ורבנן בהא פליגי ר"י ס"ל דבר שאינו מתכוין בשבת ויו"ט דרבנן וממילא אפי' קירוד לא הוה כ"א דרבנן ולא גזרי' קירצוף אטו קירוד ואמנם רבנן ס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב וא"כ בחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת ומאחר דבכל התורה ס"ל כר"י דאין מתכוין דאוריי' חוץ משבת א"כ לדדהו בחבורה כשאר התורה דינא הוה וקירוד דאוריי' וגזרי' קרצוף אטו קירוד

ואמנם יל"פ ג"כ דר"י דהכא ס"ל דכיון דאינו מתכוין בשבת דרבנן כי גזרו באפשר היכא דלא אפשר לא גזרו וא"כ אי גזרת קרצוף אטו קירוד שוב הו"ל לא אפשר ואף קירוד שרי אמנם רבנן לא מפלגי בין אפשר ללא אפשר

והנה ד' תוס' ורא"ש לאסור בזה"ז דהוה פ"ר משום תלישת שער והביא הרא"ש ראי' מנזיר וצריך ביאור מאי ראי' צריך לזה נחזי אנן ונ' דראי' הרא"ש דלכאורה היינו אומרים דהני שערות שנתלשים ע"י סירוק היינו שערות המדולדלות ועד"ז לא הי' ק' על הרא"ש מאי מייתי מנזיר כלל דהוה פ"ר דהא התם קאמר הש"ס דלהסיר קמכוין דהרא"ש לא בא לאתויי ראיה כ"א דאיכא תלישה בשערות המדולדלים

אמנם בש"מ נזיר שם הביא בהדיא בשם הרא"ש בפירושיו דמכוין ל"ד כ"א ר"ל דהוה פ"ר וכ"כ רש"י שבת פ' במה אשה גבי הא דמייתי הש"ס שם הך דנזיר עיי"ש והביא הרא"ש ראי' בש"מ מר' ישמעאל דקאמר לא יחוף באדמה מפני שמשרת השער כוונתו דמדהתיר ר' ישמעאל לחוף כלל ש"מ כר"ש ס"ל כדקמק' הש"ס בנזיר שם אמתני' דנזיר חופף וא"כ אמאי אוסר באדמה אי דקמכוין בכל חופף אסור אלא ש"מ משום פ"ר

ונ' דזה ג"כ ד' הרמב"ם בה' נזירות שכ' אבל לא סורק ויחוף באדמה שמשרת וודאי ר"ל דהני תרתי אסירי משום פ"ר

ואמנם מדכ' ואינו לוקה מ' דס"ל דאף דמודה ר"ש בפ"ר מ"מ אינו לוקה והטעם דמ"מ לא כיון וכ"ת הרי מבשר דכ' במילה ילפי' פ"ר והו"ל דאוריי' ולמה אינו לוקה י"ל דלמאי דמסקי' לאביי דאיכא לאוקמא קרא בדליכא אחר גם לרבא י"ל דקרא לליכא אחר אתא דהו"ל מכוין ויש לדייק הכי דלכאורה מאחר דכ' רחמנא לעשות אבל אתה עושה בסיב ובמוט בשר ל"ל בשלמא לעשות אצטריך דל"ת דווקא במקום מצוה שרי רחמנא כ' רחמנא לעשות אבל בשר ל"ל כיון דאפי' לדבר הרשות מותר אלא ש"מ דאי לא כ' בשר הו"א בסיב ובמוט היכא דליכא פ"ר הוא דעושה ובאמת הוה ילפי' דדבר שאינו מתכוין אסור כ' רחמנא בשר דע"כ הוה פ"ר ומעתה אף אנו נאמר דאי לאו דכ' לעשות הו"א דדווקא ע"י אחר שרי בבשר קמ"ל לעשות דאפי' ע"י עצמו וממילא אמרי' גם בשר מיירי דליכא אחר ודלמא לעולם פ"ר שרי ומה"ט אין לוקין עלי'

ואמנם הכ"מ נתקשה שם עוד בד' הרמב"ם ב' קושיות חדא למה פסק כר' ישמעאל נגד הת"ק ותו למה פסק איבעי' הש"ס לקולא ונקט שמשרת ונ' דקו' חדא מתרצא לאידך דס' להרמב"ם דאיבעיא הש"ס הוה אי למשרת תנן וא"כ גם ת"ק מודה לר' ישמעאל ור' ישמעאל לפ' ד' ת"ק אתא וא"כ הל' כר' ישמעאל או המשרת תנן ופליג ר' ישמעאל ואין הל' כמותו ובעי' לא אפשטא ואזלי' לחומרא דמשרת תנן והל' כר' ישמעאל אבל אי המשרת תנן בלא"כא"ה אין הל' כר' ישמעאל וא"ש פסק הרמב' ממ"נ

פסחים פי' כל שעה

אפשר וקמכוין כ"ע ל"פ דאסור וק' פשיטא ואמנם למ"ש תוס' דכולא סוגי' מיירי דליכא פ"ר א"ש דס"ד כיון דלאו וודאי שיבא לידי אי' אף דקמכוין ואפשר לו ליבדל שרי קמ"ל ובזה מובן ד' תוס' וכל הנהו דמייתי בשמעתין צ"ל דלא הוו פ"ר וק' מאי כל הני דנקטי תינח מוכרי כסות דמיירי באינו מכוין משא"כ אינך כולהו הרי ממכוין מיירי אע"כ אדרבא מהני עיקר דווקא