ליקוטי חבר בן חיים ב פא

שם ע"ב שאני שלמה שמלך על העליונים עיין רש"י ומרן זצוק"ל פי' דממשלת המלכים היא על ב' פנים ממשלה ע"י גבורה וממשלה ע"י חכמה והנה המושל בגבורה אם גם ייראוהו עבדיו אבל לא יאהבוהו נמצא שהוא מושל רק על גופן ולא על נפשם משא"כ המושל בחכמתו ליקח נפשם חכם זה מושל גם על נפשות עבדיו ימשול וזה הענין היה בשלמה והנה הברייתא אמרו ג' מלכו בכיפה וסבר המק' דעל כפת הרקיע קאמר ומק' והאיכא שלמה ומשני ליה דהתנא דנקט ל' כיפה כוונתו שמלכו על כל הכיפה בכיפה דהיינו בחזקה כמו אכפיי' רבא לר"ה בר נתן וזה לא היה בשלמה כי הוא מלך גם על העליונים ר"ל ע"י חכמתו לקח נפשות עבדי' ומלך עליהם

שם ע"ב כלום יש אומה שהכינו שלחן לפניך במאמר זה פי' מרן זצוק"ל ד' הרוקח שכ כי בפ' אמור פ' המועדות נרמז ג"כ חנוכה בפסוק ויקחו אליך שמן זית ופורים בפ' ולקחת סולת דהיינו לחה"פ וצריך ביאור אמנם לפי דברי חז"ל כל הכ' ע"ש מליצת מלאכי השרת נאמרו בו ומכולן לא נצח אלא ממוכן שאמר כלום יש אומה שהכינו שלחן וכו' נמצא דזכות לחה"פ גרם שנהרגה ושתי ועי"ז הגיעה אסתר למלוכה וזה כוונת רוקח הנ"ל

שם מרדכי מוכתר בנמוסו היה ע' רש"א ויש לפ' שגבה לבו בדרכי ד' והיינו מוכתר בנימוסו נימוס שהוא יהודי הכתירו: י"ג ע"א תוספות ד"ה קדלי דחזירא ק' לתוס' לפי' רש"י לאיזו ענין רמז זה הכי א"ו הרמז שבא להאכילה אבל היא לא אכלה וכמעשה חנני' מישאל ועזריה: שם ויאהב המלך ביקש לטעום טעם בתולה טועם טעם בעולה טועם נ' לפרש דאחשורוש זה היה דואג מאוד שלא יארע לו שנית מעשה כזאת שתמרוד בו אשתו וחקר על הדבר מה היה הסיבה שמרדה בו ושתי ועלה על דעתו כי מרוב אהבתה אותו לא היתה לה יראה מלפניו כנהוג בכל יום בין בנים לאבותם וחקר על סיבת אהבה הזאת ומצא יען נשאת לו בבתוליה וארז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ומטעם זה עלה על לבו כי נח לו לישא בעולה ולא תהא אהבה עזה כ"כ אבל תהיה יראתו על פניה אכן כל זה היה בבחינת מלך אבל בבחינת עצמו הלא נח לו לאדם חלק א' הארבה מב' חלקים יראה ומעתה ז"ש הכ' בבחינת מלך היה חפץ בבעולה ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים שמצא יראתה שלימה כבעולה וזה ביקש לטעום טעם בעולה טועם ואמנם בבחינת עצמו ותשא חסד לפניו מכל הבתולות כי מצא בה אהבו יותר מכל הבתולות היינו ביקש לטעום טעם בתולה טועם: בע"ה ליקוטי ר"ן ורי"ף מ' מגילה

בר"ן פ"ב ד"ה וכתב הרמב"ן וז"ל דטעות אחר פסולים עד שיתקן כצ"ל

שם בר"ן ד"ה דפתרא שעבוד שלנו אינו מזדייף כצ"ל

שם בר"ן ד"ה אמר רבא ספקא דמתני' צ"ל פסקא דמתני'

שם ברי"ף סוד"ה ואר"י שיור התפר אלא כדי שלא יקרא צ"ל יקרע

פ' בני העיר בר"ן ד"ה זו ד' ר' מנחם וכדאמרינן בעלמא גרושה וחלוצה יבמות נ"ו ע"ב וע' חי' רשב"א שם

שם בר"ן ד"ה ר"ח טבת לא מתרמי פורים בואתה תצוה צ"ל לא מתרמי שקלים: פרק הקורא את המגילה עומד בר"ן ד"ה הל' מאי דפלוגתא דרב ושמואל אמעמדות קאי וכ"כ רש"י הל' אמעמדות

שם בר"ן ד"ה ואין עושין מעמד דרכן היה וכו' ע' רש"י וצ"ע

שם בר"ן ד"ה פוחת דהא אחר עובר אמנם רש"י דקדק לומר כל שכרעי' נראין

שם בר"ן ד"ה האומר יברכוך טובים באותו זמן עיין רש"י והר"ן מרכיב ב' פירושים כאחד וצ"ע

שם בר"ן ד"ה ברכת כהנים אלא ישא השם פניו עיין ברכות כ' ע"ב גמ' דריש רב עוירא וד' הר"ן צ"ע

שם בר"ן ד"ה אבל חזא ביה צורבא דרבנן שאני עמ"ש הר"ן לקמן גבי רבינא ורב אשי שמעתא בעיא צלותא וצ"ע

שם בר"ן ד"ה מבטלין ת"ת דווקא להוצאה כצ"ל ותיבת לאו ט"ס: בעה"י בסוגי' דדבר שאין מתכוין

ביצה ס"פ יו"ט עגלה של קטן ע' רש"י ותוס'

ונ' ליישב בנדקדק ד' רש"י שכ' ואינה נגררת בשבת ר"ל דקאי אנטלת בשבת ועלה קאמר ואינה נגררת ג"כ בשבת. ואמנם מכדי תנא ביו"ט קאי מ"ט נקט בשבת לשמעי' יו"ט וכ"ש שבת א"ו תנא דידן נהי דכר"י ס"ל ומחמיר בחד צד טפי מר"י מ"מ מיקל מצד אחר וזה דת"ק דווקא היכא דאפשר הוא דאוסר גרירה אבל היכא דלא אפשר מתיר ומעתה לולא היתה העגלה אסורה לטלטל לא הי' אוסר אותה לגרור אבל מאחר דעגלה זו טמאה מדרס דהוה כלי גמור המיוחד לישיבה א"כ פשיטא דנטלת בשבת ומה"ט אינה נגררת ומעתה אדרבא משום דת"ק לא אסר אלא משום דאפשר וכה"ג שוב גזר אפי' במידי דלא שכיח כי הך דמתני' ואתא ר"י למימר מאי דסבירא לך דהיכא דהכלי אינו ראוי לנטילה שרי לגרור בהא פליגנא עלך וא"ש אריכות ד' ר"י דבקיצור הו"ל ור"י מתיר מפני שכובשת אמנם ע"ד שכ' בהא גופא פליג ר"י את"ק דת"ק מתיר בגדולים ור"י אוסר וקאמר כל הכלים אינם נגררין ומ"מ מיושב קו' תוס' דרישא פשיטא דמשום סיפא אצטריך לי'

ועד"ז מבואר ג"כ למה נקט תנא שבת דהרי ביו"ט קאי והיינו מאחר דבא לאשמעי' הא מלתא דדווקא באפשר אסור גרירה ולא בלא אפשר ולזה אצטריך למנקט שבת דווקא ולא יו"ט דאי הוה נקט יו"ט ס"ד דביו"ט דווקא התירו גרירה בלא אפשר מטעם דגורר דאי מחייב משום מאי מחייב משום חופר והרי אשכחן דביו"ט הותר חופר לצורך אפי' לב"ה דמודי' שאם שחט שיחפור בדקר וכיון דאי אפשר בטלטול א"כ הו"ל צורך קצת ואמרי' מתוך שהותר חופר לצורך וכו' אבל בשבת ס"ד דאפי' לא אפשר אסור לכך נקט תנא שבת דאפי' בשבת דווקא אפשר אסור

ובדברינו נתיישב לנו קו' רש"א אמאי לא משני הש"ס רישא חכמי' דקירוד דלעיל דמחמרי טפי מר"י ולמ"ש אדרבא ע"כ רישא ר"י דקירוד דלכאורה גם התם בהא פליגי ר"י סבר כת"ק דמתני' דבלא אפשר לא אסרו אינו מתכוין א"כ אא"ב דקירצוף שרי נוכל לגזור אקירוד כיון דאפשר בקירצוף משא"כ אם אתה אוסר גם קירצוף אתה צריך להתיר לו אפי' קירוד משום דבלא אפשר לא גזרו באינו מתכוין אמנם רבנן דקירוד כר"י דמתני' ס"ל דכל הכלי' אינם נגררין אפי' לא אפשר

ובזה מובנים ד' ר' ירמי' רבה בפ' במה מדליקין דס"ל ר"ש מודה בקטני' דאפשר דאסור דלא מ' לי' דנימא תרי תנאי ואליבא