ליקוטי חבר בן חיים ב פ

גבי נשים בבהמ"ז דנשים ליתנהו בכלל ערבות ולפיכך אינם מוציאין והש"ס מיירי היכא שלא יצאו עדן וע"ז קאמר כיון דחייבות יכולות ג"כ להוציא אלא שהתוס' סמכו עצמן על סיום דברי התוספתא כמו שהביא בערכין שם דקתני בהדיא נשים פטורות ואמנם מ"ש תוס' דהש"ס בערכין רצה לומר להוציא נשים אחרות למ"ש אפשר לומר דאשמעי' דנשים לגבי נשים שפיר יכולין להוציא אף שכבר יצאו דלא נימא דגם לגבי נשים ליתנהו בכלל ערבות והטעם דאנשים דיש להם מצות יתירות מנשים ליתנהו עם נשים בכלל ערבות משא"כ נשים לגבי הדדי וצ"ע ד' הגהת אשרי שכתב דנשים חייבות ד"ת ומ"מ אינן יכולות להוציא והיאיך יפרש להש"ס בברכות שם דמבואר דאם הם חייבות ד"ת גם להוציא יכולין: ונראה דלקיים ד' ה"ג דחו אח"כ בדביר הסמוך ד' רשב"ם שהן היו עיקר דלד' הרשב"ם ליתא לד' בה"ג

שם בגמרא נגזור משום דרבה עיין רי"ף ובעל המאור ור"ן ומלחמות אמנם עיקר קו' הרז"ה על הרי"ף למאי הל' מייתי הרי"ף כאן סוגיא דלולב וערבה וקו' זו לא תי' הרמב"ן ולא תי' הר"ן

ה' ע"א רש"י ד"ה שלא בזמנה כוונת רש"י לד' הק"נ דבימי רב עדן היו קורין המגילה ביום הכניסה מדקאמר לאפוקי מדר' אם כן היה עדן יום כניסה נוהג וע"כ הא דאמרי' הואיל ומסתכלין היינו בחו"ל דלא בקיאי ואמנם למ"ש דלפי' בתרא של הרי"ף בזמן שיש שלום ג"כ שייך אפילו בזמן הזה יום הכניסה ובימי רב היה שמואל קרוב למלך פרס ור' קרוב לאנטונינוס והיה שלום בעולם ושפיר היה נוהג יום הכניסה

שם ואלו מאחרין והרי"ף מייתי גם מילה ועיין בר"ן וע"פ ד' הר"ן מיושב קושי' השג"א לד' הפוסקים אי מלו תוך ח' יצא ידי מילה אמאי ס' מילה מאחרין ולד' הר"ן לק"מ דאין בידינו להביא מס' התינוק לידי סכנה

שם ע"ב תוס' ד"ה ולא הודו בד' תוס' אלו יישב מרן זצוק"ל קו' אלימתא דמנ"ל לומר לא כך היה מעשה דלמא ב' המעשים אמת בתחלה רצה לעקור לגמרי ולבסוף רצה לומר בחל בשבת הואיל ונדחה ידחה אלא דק' אמאי לא אמר כן מיד בי"ז שחל בשבת וצ"ל דאדרבא בי"ח תקיפא אבילות עוד יותר שהוא בין המצרים ואי ס"ד דרבי רצה לעקור ט"ב דהיינו כמ"ש תוספות לקובעו בי' א"כ אדרבא בי' תקיפא אבילות טובא ואמאי רצה לומר הואיל ונדחה ידחה אלא ש"מ לא כך היה מעשה ומעולם לא רצה רבי לקבוע בי'

לאסור את של זה בזה הקשה הר"ן במסכת תענית למה לא קאמר רבא דאצטריך לאסור לפניו ולאחריו והנה כתב שם במסכת תענית דרבא בא לתרוצי גם לרשב"ג דלית ליה לפניו ולאחריו אבל בלא"ה יש ליישב דבאמת יום י"ג ויום ט"ז כתובים שם במגילת תענית וע"כ אתה אומר י"ד ללפני' לט"ו וט"ו ללאחרי' לי"ד והיינו לאסור של זה בזה ואפשר לומר דקו' הר"ן שם מאחרי דאמר רב אשי בתענית שם כל שלאחריו בהספד מותר וכ"ש מלאכה ומנ"ל להש"ס כאן להק' מרבא א"ו פשיטא להש"ס דהאי לאסור של זה בזה דקאמר רבא אכולא מלתא קאי ומנ"ל לרבא הא דלמא דווקא לענין תענית אתמר ומשום לפניו ולאחריו

ו' ע"א זבולן מתרעם על מדותיו ידוע כי שבט זבולן לא היה מוכשרין לעסוק בתורה והיו צריכין לעסוק בפרקמטיא לשבט יששכר לזכות בתורתו של יששכר ותלו שבט זבולן דבר זה בחלק מדינתם לפי שארצם היתה ארץ הרים וגבעות לא ארץ שדות וכרמים וארז"ל חמרא וריחני פקחין והיינו ריח שדה וחמר כרמים והיינו מתרעם על מדותיו שלא היה מדותיו עלולים לעסוק בתורה

שם בגמרא יוחן רשע נ' דיצחק רצה להמליץ על עשו כי הכל הוא מחמת שבל למד צדק כי לא עסק בתורה ואמנם עבירות שבין אדם לחבירו אפילו מי שלא עסק בתורה נזהר מהם וז"ש לו הש"י בארץ נכוחות מהנכוחה בין כל יושבי הארץ ג"כ יעול והודה יצחק כי בל יראה גאות ה'

ז' ע"א גמרא השנות מאי עביד ליה יל"ד למה לא משני דלבסוף לא כ' כ"א משתה ושמחה אבל מלאכה לא קבילו עלייהו והיינו האגרת השנית דלא כ' בה יום טוב ונ' דמ' להש"ס דל' לקיים מ' דבר שיש בו מעשה וקריאת במגילה וכיו"ב ולא לענין ביטול מלאכה

שם בתחלה קבעוה בשושן כתב מרן זצוק"ל דהאי תנא כתלמידי רשב"י לקמן ס"ל דעל שנהנו מסעודת אחשורוש נתחייבו כליה ואותן שנהנו הרי משושן היו וכמו שהשיב רשב"י לתלמידיו וא"כ עיקר הגזירה על שושן היה וגם עיקר הנס בשושן היה

תוס' ד"ה לכלהו אי' להו פרכא ומרן זצוק"ל תי' דהא בהא תליא כי החו"ה כתב אין התוס' מתקבלת עד שיתפרע החובה תחלה ולולי שקיימו את שקבלו כבר לא קיימו למעלה מה שקבלו למטה: ועפי"ז מה דיליף רנב"י ור"י מלא יעברו ומלא יסוף מזרעם הוא רק לבאר דברי שמואל דדווקא משום שקבלו ימי הפורים גם לדורות הוא דדרשי' קיימו למעלה דלולי שקיימו למעלה אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה: אמנם במ' מבואר דעיקר דרשת שמואל משום דכ' קיימו וקבל וקרינן קבלו והיינו יקבל למעלה מה שקבלו למטה והש"ס דרשא פשוטה נקט ובאמת הך קיימו אצטריך לקיימו מה שקבלו כבר: עד דלא ידע פירש מרן זצוק"ל כי ארור המן בגימ' ברוך מרדכי וכמו שהביא כבר המג"א סוף הלכות מגילה ורמז לדבר כי שבר בשין ימנית הוא תק"ב וכן שבר בשין שמאלית והראשון קללה והשני ברכה ומי שהוא מבושם אינו יודע להבחין בין שין ימנית לשין שמאלית ומחליף ארור המן בברוך מרדכי

קם רבה שחטי' לר"ז ומכאן השיג הרז"ה על הרי"ף שהביא הך דחייב אינם לבסומי הרי הש"ס מייתי הך עובדא עלה למימר דמאחר דשכיחא הזיקא בזה פטור מלעשות כן ותי' מרן זצוק"ל עיין בחת"ס חלק או"ח סימן קפ"ה דאמרינן בשלהי מסכת שבת מאן דאתייליד במאדים הוה גברא אשיד דמא מאי תקנתא למהוי טבחא או אומן או מוהלא ואמר רבה אנא אתיילידנא במאדים ואינני לא טבח ולא אומן ולא מוהל וקשה הא באמת מצינו כאן דאשיד דמא וצ"ל דמעשה דמכלתין הוה אחר מימרא הנ"ל וא"כ לגבי רבה הוה שכיחא היזיקא משום דאתייליד במאדים אבל לאחריני שומר מצוה לא ידע דבר רע: וע' ד' הרז"ה פרק הרואה גבי ר"פ ור"ה בריה דר"י פגעי ביה בר"ח בר איקא וכו' השיג הרז"ה על הרי"ף למה השמיט את זאת והרמב"ן יישב שם משום דלא סלקא ליה שפיר וכקו' הרז"ה בשמעתין והוא תימא

י"א ע"א ברבות צדיקים זה מרדכי נראה הכוונה דדרשינן לקמן ליהודים היתה אורה הפי' כי והעיר שושן צהלה ושמחה כל יושבי העיר אפילו הנכרים משום ליהודים היתה אורה זו תורה והיינו ברבות צדיקים ישמח העם ר"ל כל עם אפילו מי שאינו מהם דכ' והעיר שושן הכל במ' צהלה ושמחה אבל במשול רשע יאנח העם אפילו מי שהוא מכתותם שנ' והעיר שושן נבוכה כל העיר: