ליקוטי חבר בן חיים ב עט

ליקוטי ח"ס או"ח

סי' קמ"ד דליכא לא נפש ולפי"ז יש חילוק בין נפל ממש שלא היה לו נפש ורוח ובין לא שהה ל' יום שהיה לו נפש ורוח

סי' קנ"ט ואיך נחשוד אותם שקלקלו ונ' טעם האשכנזים משום תרי קלי לא משתמעי ולא נ' להם לדמות להלל ומגילה ועכשיו שגם בינינו נוהגים בזה מנהג ספרדי' אנו מוצאין שכן הוא שמבלבלים זא"ז ותרי קלי לא משתמעי

שם באו"ד וכי שותפים י"ל דהטעם דאין ס' מוציא מידי וודאי ובן ז' וודאי אביו צריך לכך דלא שכיח צדיק כהאי שלא יהא לו דין למעלה אפי' תוך ז' משא"כ לאחר ז' הוה ס' אלא מיארצייט עדן צ"ע

סי' ק"ס ב' זמני הוה חזקה צ"ע הרי עכ"פ פורים בפ"ע ופסח בפ"ע לא אתחזק אלא מחד זמנא ומה תרי זמנא שייך

סי' קס"א הו"ל ס' דאוריי' צ"ע הרי גם למוקפים עכ"פ נעשה נס גם ביום י"ד וא"כ אם קורין בי"ד עכ"פ ידי דאוריי' יצאו וקריאת ט"ו למוקפין וודאי דרבנן

סי' קס"ג הא קיי"ל מעברין צ"ע דע"כ ל"פ ר"מ ור"י אלא אם אירע שעברו ב"ד השנה בשבט או בר"ח אדר ואמנם אם לא נמלכו ב"ד לעבר עד סוף החדש ע"כ כותבין הסופרין אדר סתם ומה זה ענין לפלוגתת ר"מ ור"י

שם דהסתפקו במן צ"ע דלמא אותה שנה שמת מרע"ה פשוטה היתה ולעולם במעוברת בראשון עבדינן ואדרבא יש קצת סמך למעבד בראשון דאיכא למ"ד פ"ק דסוטה דמרע"ה נולד בשנה מעוברת באדר ראשון ורש"י כ' פ"ק דמגילה על הא דאמרינן בז' מת בז' נולד כדאי יום הלידה שיכפר על יום המיתה ומוטב תש לפי"ז למעבד בראשון

שם שהי' מובן שהי' ראוי להתעבר נ' הפי' דעפ"ז חשבון התקופה היה ראוי' להתעבר דעל שאר ענינים שמעברין השנה היאך ידע המן שראוי' להתעבר

שם דין א' ומצוה נמי ואולי גם מצוה דאוריי' כדאמרי' במגילה ק"ו ממיתה לחיים אלא דיש לחלק בין יחיד לציבור

שם דין ו' הוא מייתי סמוכין אולי הסמוכין מגמ' דמ' סוטה שכ' לעיל

סי' קס"ה ע' מ"ש בדברים אלו במג"א ה' ר"ה סי' תקצ"א שם

סי' קס"ו פזמון מלאכי רחמים ומנהגי לשייר בפ"ע בפזמון מלאכי רחמים ב' תיבת מלאכי רחמים אבל במשרתי עליון אין קפידא דהרי אמר ישעי' ע"ה ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו ונוכל לכוין בזה על ישראל ופזמון י"ג מידות הנני נוהג לומר מה"ר עלינו גלגלי ולפניך קוני תחנתינו הפילי והכל כלפי הש"י

סי' קס"ז בסוף הא עבר על בל תוסיף וק' א"כ גם העושה ציצית בטלית שאולה יהא עובר על בל תוסיף ול"מ כן מד' תוס' פ' כל הבשר ולא משאר פוסקים

סי' קע"ו איננו כה"ג ר"ל דאם הוא כה"ג הוה שלוחא דר דרחמנא ומ"מ צ"ע כיון דלד' הצדוקים העבירוהו ב"ד שלא כדין מאן יימר דהעברתם מהני לפי דעתם הנכזבה כיון דכבר נתקדש: סי' קצ"ז דלמא בהשבעה צ"ע דקרא כ' ויגהר עליו ויתפלל: שי' קצ"ט באו"ד סי' קפ"ד כצ"ל

סי' ר"ג מעשה ועברו כצ"ל

סי' ר"ח אבוהן דכולה יוה"כ ונ' דהענין מבואר היטב בהפטרת יוה"כ הכזה צום אבחרהו הרי דעיקר התעני' התשובה וישעי' בכל תעניתים משתעי: בעז"ה ליקוטי מ' מגילה

ב' ע"א רש"י ד"ה אלא שהכפרים וכו' למשפט והר"ן כ' לקה"ת נ' משום דקשה ליה קו' הרשב"א דלרש"י אמאי תלי ליה בי' בטלנים בב"ד הו"ל למתלי

והנה כבר העירותי בלקוטים דתחלה כתב הר"ן דבני הכפרים אינם בקיאי' ולבסוף כתב בענין לא תתגודדו דא' מבני הכפרים צריך לקרות דווקא וכ' דיש לדחוק דהר"ן ר"ל ע"י מקרא ואמנם י"ל קו' הר"ן דכיון דקיימ"ל היוצא לדרך מצי קרי כל ימי החדש שוב לא מקרי אינו מחוייב בדבר ויכול שפיר להוציא אחרים

הנה הרי"ף הביא הא דרב שמן דזמני' הרבה תקנו ואף דהביא הך דר"ע דבזה"ז הואיל ומסתכלים אין קורין אלא בזמנן נ' טעמא דלגי' שהעם מסתכלין בה מ' אבל שלא במקום סכנה מוקמיה לה אדינא וקורין לבני הכפרים מי"א ואילך

ג' ע"א רש"י דאנהו נביאי עמ"ש הרמב"ן בענין זה ר"פ וירא

שם תוס' ד"ה אמש לפי שהארון צ"ע הרי בימי שמואל ודוד שהיה הארון בבית עובד אדום ואח"כ בעיר דוד ואעפי"כ היו מקריבין קרבנות בגבעון כדכ' בשהע"ה ריש מלכים

שם ע"ב תוס' ד"ה מלמד אבל שאר עונש צ"ע מנ"ל דאיענש על ככה המלאך הוכיחו על זאת אבל לא ענשו והא דלא הוכיחו אביטול פ"ו משום דהו"ל מעוות לא יתקון מה שאין כן תמיד ותורה

שם תוס' ד"ה מת מצוה ת"ת דרבי' לכאורה מדקרי לת"ת של בית רבי ת"ת דיחיד מ' דרבי' היינו של כל ישראל וזה לא מצינו מיב"נ ואילך

רש"י ד"ה את לא תעשה נתקשו רש"א ופ"י וטו"א בד' רש"י אלו והנה בברכות י"ט ע"ב כתב רש"י לא תסור דרבנן ה"ט דרבנן אחילו ליקרייהו במקום כבוד הבריות נ' כוונתו מאחר דחזו רבנן גבי והתעלמת משום דממון אתי אתיהיב למחילה חייב בעל הממון למחול גבי כבוד הבריות אנהו נמי שבידם למחול על יקריי' מחלו גבי כבוד הבריות ומעתה רש"י בשמעתין בא לתרץ קושי' הרשב"א מאחר דמגילה דוחה עבודה למה ידחה לגבי כבוד הבריות ולזה כתב דמ"מ כיון דדמי ללאו דלא תוכל להתעלם וכמ"ש דתרווייהו אתיהבו למחילה שפיר מחלי רבנן ליקריי'

ג' ע"ב שם גמרא נראה אעפ"י שאינו סמוך ע' בר"ן כוונתו דלקצת פוסקים בנראה לא תליא במיל כ"א בתחומי העיר כלומר שאומרים כי זה שייך עדן לאותה העיר (בל"א שטאדגעבוטה) ולא תחום שבת וע"ז כתב הר"ן דדעתו נוטה דמי' אתרווייהו קאי והא דקאמר אעפ"י שאינו סמוך היינו משום דהעיר בהר והו"ל מיל ע"י קידור בהרים

שם תוס' ד"ה כרך ע' רש"א ונראה כוונת ד' תוספות דהנה הם השיגו על רש"י מל' כפר וגם לדדהו קשה וצריכי לחדש דין חדש דאין במוקפין דין כפר וקשה מנ"ל הא ולזה הכריח כן מדלא קאמר מוקפין קמ"ל

ד' ע"א תוספות ד"ה נשים חייבות נראה דלכאורה אפשר לפ' דתוספתא מיירי היכא שכבר יצאו וכמ"ש תר"י פ"ג דברכות