ליקוטי חבר בן חיים ב ע

באו"ד ומביאי' הרבה בבת אחת כצ"ל

סי' תקי"ד מג"א ס"ק ד' שקורין טבק ע' פמ"ג ומ"ש מרן זצוק"ל בהגהותיו וקרבן נתנאל מ' ביצה פ"ב סי' כ"ב

שם טו"ז ס"ק ב' חומרא היא צ"ע דהא כ' בעצמו בסמוך דבא"א בענין אחר אסור לעשות מחיצה

שם טו"ז ס"ק ד' ססי' תק"ב ע' קרבן נתנאל ביצה פ"ב סי' ב'

שם טו"ז ס"ק ו' ולעד"נ דתחיבת הנר וע' מג"א סי' תצ"ח ס"ק ל"ב

סי' תקט"ו ע' פנים מאירות חלק ב' סי' קל"ו

שם מג"א ס"ק ג' אלא ה"ק אמנם ל' דקא מפשי דקאמ' הש"ס צ"ע

שם מג"א ס"ק ט' אלא בכדי רכיבה פי' בעיו"ט שני אבל לא במוי"ט ראשון לד' המחבר

שם מג"א ס"ק י"ז אם יש להתיר צ"ע הרי מטעם בישולי גוים אסור ואולי ע"י חתוי ישראל לצורך תבשיל אחר שרי וצ"ע

שם מג"א ס"ק י"ח כיון שאינו מפורש והרמב"ן במלחמות ביצה שם כ' טעם אחר

שם טו"ז ס"ק י"ג לרש"י אזלי' צ"ל מ"ט לרש"י לא אזלי'

סי' תקי"ח מג"א ריש הסי' דפליגי במתוך צ"ע הרי ב"ש ובי"ה בהוצאה פליגי ובטעם אחר

שם מג"א ס"ק י"ג במוקצה מחמת איסור צ"ע התם דווקא היכי דדחיי בידים כגון נר שהדליקו בע"ש

סי' תקכ"ו מג"א ס"ק י"ז אפי' בחוה"מ יש להשיב התם בחצר מיהא שריא משא"כ ביו"ט

סי' תקכ"ז מג"א ריש הסי' כמ"ש המאור ע' מחה"ש

שם באו"ד לבשל ע"י הואיל צ"ל ע"י עירוב תבשילין

שום מג"א ס"ק א' ואם קיבל עליו שבת צ"ל יו"ט

שם מג"א ס"ק ג' אבל במלח צ"ל במליח

בדפוסים חדשים בנתיב חיים במג"א ס"ק ג' ע' מחה"ש

שם מג"א ס"ק י"א וא"כ צריך להניח ע' מחה"ש

שם מג"א ס"ק י"ג וזה לטעם ראשון צ"ל לטעם שני

באו"ד אבל לטעם שני צ"ל לטעם ראשון הגהות מרן זצוק"ל

שם טו"ז ס"ק י"ח וע' מג"א ס"ק כ"ג

סי' תקכ"ח מג"א סוף הסי' סי' תקכ"ז: ה' חול המועד

סי' תקל"ב רמ"א סעיף א' שלא ליטול צפרני' ע' קרבן עדה ירושלמי פ' אלו מגלחין הל' ט' וצ"ע

סי' תקל"ג ע' מ"ש מג"א סי' תק"א ס"ק ד' בענין ביקוע עצים בחול המועד

סי' תקל"ט ע' חתם סופר חלק או"ח ססי' א'

שם בטו"ז ס"ק ג' קרסני טארג צ"ל טאג ע' פמ"ג ונ' שהוא היום אד שיש להם בכל מקום על שם בית תפלתם

סי' תקמ"ו טו"ז ס"ק ד' ונ' דקיי"ל כצ"ל

שם טו"ז ס"ק ד' דלא קיי"ל צ"ל דקיי"ל

שם מג"א ס"ק ז' נרשם בטעות וקאי על ומעברת סרק

סי' תקמ"ז מג"א סוף הסי' דאין בזמנינו ע' פמ"ג: הל' תשעה באב

סי' תקמ"ט טו"ז ריש הסי' דפעם הא' דחוהו יש להשיב דבזמן הבית אפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה הי' מונין מיום המחרת א"כ שפיר הו"ל ב' תשרי בזמנו

סי' תקמ"ט מג"א ס"ק א' לעורר הלבבות ר"ל דע"י זכירת הפורענו' הנעשה ביום זה יתעורר בנקל לתשובה ואמנם עפ"י ד' רז"ל אשר כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו א"ש טפי דבהגיע ימים אלו חל עלינו האבילות כאלו היום נעשה הפורענות וזה ע"כ כוונת אמרם סוף תענית על ר"י בר אלעי דבערב ת"ב דומה כמי שמתו מוטל לפניו כי עד"ז יתאבל הישראלי כאלו היום נעשה ויש עוד דברים בנו כי כשם שאנו מחוייבים לשמוח ביום זכאי משום שבאותו יום יתעורר זכות כך יש להתאבל ביום חייב על שערי חובה שנפתחים כמ"ש רז"ל מגלגלים זכות ליום זכאי וכו'

שם מג"א ס"ק ב' ובירושלמי ואמנם מתני' דתענית דתנא ה' דברים בשבעה עשר בתמוז ולא תנא ו' דברים ק' על הירושלמי וכ"ת משום דהוא ענין א' חשיב לה בחדא הרי בת"ב חשיב חורבן ראשון ושני בתרתי וצ"ע

סי' תק"נ טו"ז ס"ק א' ק' לי ע' פנים מאירות חלק ב' סי' מ"ט

שם מג"א ס"ק א' נהגו להתענות כולם נ' לאי דאכשיר דרא כ"א אחרי זמן התלמוד בימי הגאונים נתפזרו עם ב"י כברחת ובמזרה מסוף העולם עד סופו ונתקיים בנו ד' הב"ר אם יבא עשו אל המחנה האחת אלו אחי' שבדרום ל"ש למימר אין שמד כי בעו"ה כמעט אין שנה אשר לא ירע לעם ב"י באיזו מקום משא"כ בימי התלמוד שהי' רוב ישראל בא"י ובבבל אז הי' שייך לומר אין שמד

שם מג"א ס"ק ג' יחמיר בכולן אמנם בירושלמי סוף ה' תענית מפ' דהא דלא גזרו על כולן כמו בת"ב משום דעל תענית מעת לעת שוהה נפשו של אדם מ' יום עד שתשיב לאיתנו ומאחר די"ז בתמוז בתוך מ' יום של ת"ב ות"ב חמור לן וצו"ג תוך ח' ימים ליום הכ' לא יוכלו רבותינו ז"ל לגזור וכיון שלא גזרו על אלו לא גזרו גם על עשרה בטבת וא"כ מ' דגם בעל נפש לא יחמיר: ומה גם דמעיקרא לא קבילו עליי'

שם מג"א ס"ק ו' לא הי' קוראין בע"ש צ"ע בשלמא אנשי מעמד כיון שלא התענו בע"ש לא הי' הקריאה כ"כ חובה עליי' ואף שביום א' ג"כ לא התענו ומ"מ קראו במנחה בע"ש משום כבוד שבת הקילו משא"כ ביום ת"צ דעיקר הקריאה במנחה דאז מפטירין וכמבואר במ' תענית למה נקל בע"ש הלא נוכל להקדים להתפלל

שם מחבר סעי' ד' מכריז הש"ץ נ' דמנהג זה בא להם מימי קדם שהי' רצו מתעני' ואמנם בזמן שהי' חובה היו מכריזין ומה"ט ג"כ לא יכריזו אלו ג' תענית ואנן כיון דאידנא קבילו עליי' אין מכריזי' כל עיקר

סי' תקנ"א רמ"א סעי' א' מילה מר"ח ע' פנים מאירות חלק ג' סעי' ל"ז לענין גילוח

שם מג"א ס"ק י"א ליטול צפרנים ע' טו"ז ס"ק י"ג בענין זה

שם מג"א ס"ק י"ד אין רגילין אמנם יש לצדד דאם יספרו כל ע"ש אזדא לה כל האבילות

שם מג"א ס"ק י"ז דלב"ה אין סרך מצוה ואדרבא ע"י זה יכפור בדרשא דזמן שכיבה וקימה וזה כ' ג"כ כוונת הטו"ז ס"ק י' שכ' דלב"ה אינו נכון

שם באו"ד כיון דרשב"ג צ"ע דגם הב"ח כוון לזה

שם מג"א ס"ק כ' נהגו אי' אם חל ר"ח אב בשבת יהיו אסורי' בב' השבתות ולא נהגו כן כ"א בשבת חזון ונ' דעיקר טעם המנהג אחרי שקילל הנביא והשבתי חגה חדשה ושבתה מהפכינן לקללה זאת ואמרי' חגה זה ת"ב שנקרא מועד וחדשה בחדש אב ונהגינן בי' קצת אבילות וכן שבתה שבת חזון. והעידו תלמידי