ליקוטי חבר בן חיים ב סט

שם מג"א ס"ק י' מנ"ל הא ע' סוכה ל"ח ע"א תוס' ד"ה מאי קו'

שם מג"א ס"ק י"ז ד' מג"א צ"ע דבמ' מנחות מבואר דרבנן דבי רב אשי ורבינא ס"ל חדש בזה"ז דאוריי' ואנן מאי אית לן לגבי ר"ע ור' ישמעאל וכן הוא ברי"ף ורא"ש פ' ע"פ וע' נה"כ ודג"מ יו"ד סי' רצ"ג בזה

סי' ת"צ מחבר סעי' ג' ע' פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ג

סי' תצ"ב מג"א ס"ק א' וע' ס"ח סי' רכ"ז כ' הטעם משום שהאויר משתנה ע"י שינוי העתים בתחלת הקיץ ובתחלת החורף

שם מג"א ס"ק ג' אל תקרי רע נ' כוונתו דבאמת בכל משתה שייך קלקול אלא שלא גזרו על הציבור כ"א בפסח וסכות שהם יותר מז' ימים וכיון דעכ"פ יקבלו היום התענית מוטב שיקבלו אחר המשתה לכפר אם אולי אירע שם איזו קלקול היינו מהיות טוב אל תקרי רע

סי' תצ"ג טו"ז ס"ק א' ו' שבתות וג' ימים ר"ח כצ"ל פמ"ג

שם מג"א ס"ק ב' ר"ח בשבת ע' מחה"ש

שם טו"ז ס"ק ג' ויל"ד אטעם שני הרי נשים פטורות מספירה ואולי תרתי קאמר באנשים משום ספירה ובנשים משום הקבורה ובאנשים משום קבורה לא תקנו ביטול מלאכה כי תקנו להם אבילות זכר לקבורה וצ"ע וע' פמ"ג

שם מג"א ס"ק ה' ובהגה סוף מנהגים ע' ס' הר המור סי' ז'

שם מג"א ס"ק י' לא נתבאר כ"כ ע' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ב

שם באו"ד סי' תס"ח כצ"ל

שם מג"א ס"ק ו' לא שייך ל"ת רמב"ם ותוס' שכ' גבי ירושלים שייך ל"ת אולי משום שהי' רוב ישראל שם

סי' תצ"ד מג"א ריש הסי' ולדידן לעולם ל' ולדידן אינו מדוקדק דאפי' בזמן שמקדשין עפ"י ראיי' ואייר מלא הי' שבועות ה' סיון אבל לא ז' סיון

שם מג"א ריש הסי' דהתורה ניתנה ביום נ"א ע' מ"ש תפארת יונתן פ' אמור בזה ומרן זצוק"ל הק' מאין בא המנהג ליו"ט שני של שבועות הרי עד שבועות כבר נודע מתי קדשו ב"ד ניסן ומתי התחילו בירושלים לספור וממילא ידעו מתי הוה שבועות רלא תלי' רק בנ' לספירה

שם דגי' הרמב"ם והרז"ה כצ"ל

ססי תצ"ג חולין פ"ג כצ"ל

באו"ד כ' במ"ב צ"ע א"כ בפ' ואתחנן תרתי מיני טעמא למה ולד' האור תורה א"ש

וע' מחה"ש דחילוף גי' יש בד' מ"ב ובמקום תחתון צ"ל עליון ובמקום עליון צ"ל תחתון

שם טו"ז ס"ק א' יש לתמוה החיוב לבאר תוכן הענין דכ' אל תבוז כי זקנה אמך בימי חז"ל חכמי התלמוד היו מתרגמין כל הפרשיות של כל השנה כמבואר במ' מגילה ואחר זמן התלמוד לא היה המנהג ברוב ישראל לתרגם יותר מש בועות משום מתן תורה"ק ולזה המתורגמן נוטל רשות לתרגם קידם שהתחיל לתרגם וגם מה"ט היו מתרגמין ההפטרה של יום ב' דשבועות וכ"כ תוס' במגילה שם והיה ג"כ המתורגמן נוטל רשות ואח"ז שהניחו מלתרגם כלל וכלל קיימו הפיוטי' משום שהם שבחי' וביום ב' תפלה בעד מחזיקי תורה וכעת אין מקום לאומרם באמצע קריאה או באמצע ההפטרה וכמ"ש הטו"ז וע' פנים מאירות ח"ג סי' ל"א

שם רמ"א לשטוח עשבים וטעם העשבים נ' משום שארז"ל פ' ר"ע מ"ד לחיו כערוגת הבושם על כל דבור יצא נשמתן והפיח הש"י ריח טוב מג"ע וחזרה נשמתן עלי'

שם מג"א ס"ק להעמיד אילנות שבעצרת נידוני' יל"ד הלא מעמידי' אילני סרק ולי נ' הטעם לזכר דכ' במ"ת קול ה' שובר ארזים יחולל אילות ויחשוף יערות

שם מג"א ס"ק ו' חלב יש הרבה טעמים ובמכלתא פ' משפטים ג"פ כ' בתורה לא תבשל גדי וכנגדן כרת הש"י ג"פ ברית עם ישראל בהר סיני ובאהל מועד ובערבות מואב וע"ז נ' דבא המנהג לאכול חלב ואח"כ בשר ונוטלין ידים ביני' ועושין קינוח והדחה לרמז כי אנו מקיימין הברית שכרת ה' עמנו וכוונת המכלתא כי עיקר כריתות ברית היה על החקים שלא ידענו להם טעם כי מלתא בטעמא א"צ כריתות ברית. וכ' מ"ש התורת חיים בזה ס"פ אותו ואת בנו ובב"מ פ' הפועלים: ליקוטי שו"ע ה' יו"ט

סי' תצ"ו מג"א ס"ק ב' מהראי בבירור צ"ל מהר"א בביאור

סי' תצ"ז מג"א ס"ק י"ח דשקיל לי' בברזא ע' פמ"ג

שם טו"ז ס"ק י' דאם מצאו במקומן דברים אלו צ"ע דהמעיי' בש"ס שם ימצא להדיא כד' ב"י

סי' תצ"ח מג"א ס"ק ט' אין אנו בקיאין ע' מ"ש תבו"ש יו"ד סי' ט"ו ע"ד מג"א אלו

שם טו"ז ס"ק ה' הל' כר"ע ע' פמ"ג

שם טו"ז ס"ק ט' בפחות מס' או ביבש כצ"ל

מג"א ס"ק כ"ג וכמ"ש ס"ק כ"ג צ"ל תקכ"ג

שם מג"א סס"ק כ"ח ע' ביו"ד סי' צ"ח בש"כ ס"ק ז' מחה"ש וצ"ע

סי' תק"א מג"א ס"ק י"ג שאין לו עצים וצ"ע א"כ מאי שייך מרבה עלי' עצים מוכנים

סי' תק"ב מג"א פ"ק ח' ולא זכו מ"ש צ"ל תוס' שם ד"ה מלמטה מרן זצוק"ל בהגהותיו

שם טו"ז ס"ק א' בדיעבד ואפ"ה צ"ל בדעבד ואפה

שם טו"ז ס"ק ה' לצלות מ"ט כצ"ל

סי' תק"ד ע' פנים מאירות ח"ב סי' מ"ד בענין טחינת קאפעע

שם מג"א ס"ק ז' שקורין קרין ובא"ר מתיר וכ"כ החיי אדם בה' פסח כי הגאון רא"וו הניח לפרר הקרין בביתו בליל יו"ט של פסח אחר בואו מביהכ"נ

סי' תק"ה מג"א ס"ק ג' ע' מחה"ש והגהות מרן זצוק"ל

סי' תק"ו מג"א ס"ק ח' ע' פנים מאירות ח"ב סי' צ"ו והגהות מרן זצוק"ל

שם מג"א ס"ק י' וע' ביו"ד סי' צ"ח צ"ט מחה"ש

סי' תק"ז מג"א ס"ק י"א דהתם תיקנו ע' מחה"ש

סי' תק"ט מג"א ס"ק י"א מכאן מ' ע' מחה"ש ופמ"ג

באו"ד שלעולם אין משתמשין ובזמנינו אין המנהג ללבן מחבת קודם אפיי' וא"כ אסור

באו"ד בהכשר שירפא צ"ל טרפא כלומר טרפידא בת שלש רגלים

שם טו"ז סוף הסי' ומג"א סוף הסי' שני' לדבר א' נתכוונו ובתשו' חכם צבי סי' צ"כ חולק עלי'

סי' תקי"ג מג"א ס"ק ז' ע' דג"מ ואכתי ק' מסי' ק"ב שהביא המג"א

שם מג"א ס"ק ח' ובס' החינוך סי' צר"ח

שם מג"א ס"ק י"ג בת"פ הגירס' בא' כצ"ל: