ליקוטי חבר בן חיים ב ו

בהיותו יושב במט"ד הגיע אליו כתב רבנות מעיר נייטרא ולא אבה לקבל כי היה מרגלא בפומי' על הרבנים ההולכים מרבנו' לרבנות וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב רצה בזה כי מדרך השור אם גם ימצא לו עשב למרעהו ברגלי ההר ילך בחמת כחו לראש ההר וכ' אז לקהל נייטרא שיקבלו לרב חבירו הגאון ר' חיים דייטשמאן ולא אבו לשמוע לו את זה סיפר לי רבינו ביחוד

בשנת תקס"ו קיבל כתב רבנות מקהל עיר חדש וראיתי בידי בני הצדיק הנגיד המנוח מוה' אברהם צבי לעמבערגר התנאים שכ' לעיר חדש אשר על דברתם יקבל הרבנות על שכמו ובני עיר חדש נתרצו לו בכל אשר ביקש וע"ד זאת יעד להם יום נסיעתו ממט"ד על יום ג' באיזו שבוע שהיה ובשבת קדש כבר דרש לאנשי קהלתו דרשת הרשות לנסיעתו אמנם ביום השני בשבוע הבאה הבערה יצאה לחלק בעיר מט"ד וספתה כל רחובותיה ובתיה ניצתו באש ונהיתה לעיר חריבה ושומימה ויהי כראות רבינו חרבן עירו קיבל עליו להשתתף בצערה ולא עזב את העיר מכל והניח הרבנות בעיר חדש וישב אז בעיר מט"ד בלחץ ודחק עד שסיפרו תלמידיו כי אפי' פרוטה יתירה לקנות בם נייר לכתוב חי' תורה לא היה לו ולא זאת אשר היתה פרנסתו דחוקה אף גם זאת הי' בכל עת דברי ריבות בין הבעלי בתים כי עפ"י חק מהשר עשטערהאזי בימים ההם לא היה רשות לאיש ישראלי לישא אשה בשבע קהלות אשר תחת השר אם לא יהי' לו אחוזת קרקע על שמו וגלל כן כל חדר וחדר היה לו בעלים אחרים ועתה אחר החורבן היו ריבות הרבה זה אומר עד פה היה גבולי וזה אומר עד פה ויום יום היה לרבינו יגיעה רבה בדבר הזה להביא כל איש על מקומו בשלום ואמנם עז פנים אחד הלך אצל שופטי השר לאמור הרב במט"ד יחלק הבתים כרצונו ויבא אליו השופט וישאלהו ע"ד בית א' שיאמר לו עד היכן תחומו של ראובן והראה לו באמה עד כאן והשיב השר מניין תדע זאת ויקח רבינו קרדום ובקע בקצה הכותל הנשאר אחר הלהב ויראהו כי סידור הלבנים פונה שם מצד א' למזרח ומצד אחד למערב והשיב השר אבל מהיכן שפטת כזאת טרם בקעת בקרדום והראה דלף הגג אשר רישומו ניכר וידוע כי הדלף דרכו להיות מונח בין ב' הגבולים וישתומם השופט על חכמתו

ככלות שנת תקס"ו בתחלת שנת תקס"ז בתשרי התאספו בני קהל פרעסבורג לבית הקהל והיתה כת אחת אשר בקשה לקבל הגאון רבי שלום חריף בלאקונבאך וכת אחרת רצתה לקבל הגאון רבי עקיבא איגר מפרידלאנד ורוב בני הקהלה הסכימו וקבלו עליהם רבינו לרב אב"ד ושם הראש הקהל אז בפרעשבורג ר' זלמן בערנויער והיה קורא על עצמו עד יום מותו יש לי רב וככה כתב רבינו בצוואתו הנודעת תשרי שנת נפלאות

ובפ' לך לך תקס"ז בא לפ"ב ויהי בהיותו על אם הדרך בכפר פאזענדארף בין מט"ד לפ"ב בא לידו מכתב מפ"ב כי ימנע מלבא יען כל הבני תורה אשר היו בתוכם גאונים מופלגים כמעט כלם מתנגדים לו וכבר היה נבוך בדעתו אם לא ישוב אחור למט"ד ובהוועצו בינו לבינו בענין גדול הלז אם ליסע לפ"ב או לשוב למט"ד וישא עיניו והנה עומד לימינו אוהבו מדרעזניץ הרב החסיד המקובל מיה' מרדכי ברודא משוסבורג אבי הרב רבי נתן אב"ד בשוסבורג ז"ל ויען ויאמר ידעתי את אשר נבוך בו אל תירא ואל תחת לך לפ"ב וה' יהיה עמך ויהי האיש כאשר כלה לדבר כדברים האלה ואין תמונה לנגד עיני רבינו ואין איש והמשכיל יבין

ועל זאת התאמץ רבינו לשום פעמיו לעיר הצדק ואיזו שבועות טרם הלך ממט"ד כ' לפ"ב באיזו סוגי' ידרוש בשבת ראשונה ויהי בליל ש"ק ורבינו ישב על שלחנו ויבא אליו אחד מאוהביו וגילה לאזנו לאמור כי משנאיו בפ"ב שחדו אחד מתלמידי רבינו בעודו במט"ד והעתיק בלחישה מקונטריסו חידושי הסוגיא אשר הכין וכעת הוא מועתק ושגור בפי כל לומדי תורה בפ"ב ועל כל דבור ודבור הכינו כמה פרכות ורבינו התחזק בנותן התורה ית"ש ופתח ארגז הספרים ולקח גמרא אחת בלי התבונן משם לאמור כי באותה מסכתא יהיה דרשתו ממה שיחננהו החונן דעת וכפתחו ראה כי הגיע לידו כרך סנהדרין והמס' שנפתחה לפניו היה מס' עדיות ויתבונן שמה באותו דף וימצא קו' חמורה מהמשניות שם בסוגי' שלמד ויהי כהחלו לדרוש והציע קו' חמורה זאת אשר לא היו נכונים עלי' והגיד הפלפול בענין קו' זאת בפני לומדי תורה ורובם הודו בחריפותו ובקיאותו ולא ארכו הימים והשלימו עם רבינו כל לומדי תורה וביאר על ידם רבינו הפסוק במשלי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ר"ל אם גם אויבי הצדיק המה צדיקים ומחלוקתם לש"ש ע"כ ישלים אתו והאגדה היתה בפ' לך לך

ואחרי כי אשתו הראשונה עקרה היתה קרא על עצמו שם אתה זוכה לבנים כאן אי אתה זוכה לבנים והרבה בבכיה בענין זה והסכימו מן השמים שזכה אחר זמן בפ"ב לזרע ברך: שתש

ותהי ראשית מלאכתו בפ"ב מלבד הרבצת הישיבה לקבץ מדי ערב חבורות חבורות של יושבי קרנות כל היום ולשים אותם חבורות חבורות של תורה ובכל חברה למד רב אחד מדי ערב פרשת השבוע עם רש"י משניות חיי אדם ספרי מוסר וכיו"ב וכל ההמון נפשם נקשרה בנפשו

אבל בשנת תקע"א ארבע שנים אחרי בואו לפ"ב בא אליו לערב נגהי יוד שבט פ' בשלח אחד מאנשי הזמן להודיע כי הסכימו ביניהם לתקן להם בית ספר בו ילמדו שאר חכמות ומדעים וגם דברי תורה יהיו נטפלים שם לשאר חכמות והשיב לו רבינו כי זה לא יצלח ולא תקום ולא תהיה וההיא גברא העיז פניו מול רבינו ואמר לו אתה תראה דבר מי יקום ויהי בבקר שלח רבינו לכל בתי כנסיות אז בפרעסבורג להכריז כי היום יהיה ההספד על הרב הנפטר באויסטערליץ במדינת מעהרן ותמצא דרשא זאת אשר לא תמצא דוגמתה בכל דרשות רבינו בחלק שני הלזה בפ' בשלח וההמון נלבשו כלם יראת ה' ואהבת התורה מדרשה זאת עד שכמעט נעשה רושם בתוך הפריצים

ותשקוט העיר בענין זה עד שנת תקפ"ז אשר אז הרימו שוב ראש האנשים והקימו להם בית ספר כאות נפשם וע"י בית ספר הלז התקשרו הכת הזאת באהבים ומהם כרתו ברית עם הרב חארינר באראד עד אשר בשנת תקצ"ב יצא הקול שעשו להם סעודת מריעות בט"ב ובשבת אחר ט"ב הקדיש הנדיב ה' גרשון לעמבערגר ע"ה ס"ת לביהכ"נ וימצאו בבית הנדיב על החינוך רוב בני הכת. ומשה דרש דרש בפ' השבוע ואתחנן עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחר