ליקוטי חבר בן חיים ב מז

פ"י ד"ה כ' עלה הרי"ף ובתלמוד ירושלמי הוא בפי'

שם בסוף מכלתין במנחות אמימר מני יומי כצ"ל: ליקוטי מלחמות פסחי'

מ"א ד"ה ועוד האמר רב גידל ור"ג נמי כר"ש ס"ל כצ"ל

פ"ב ד"ה ועוד אמר רבא הל' לימא כלישנא קמא צ"ל דקאמר

שם באו"ד ולא להוציא מן הכלל צ"ל ובא להוציא

באו"ד ועוד אתמר ר"ח קס"ד ואוקי צ"ל והכי קס"ד אבל למסקנא

שם באו"ד בין גבו קרקע וכו' וצ"ע א"כ ק' לאביי מהתם

פ"ג רי"פ ד"ה דרמא הא וכו' דאמרי' במס' נזיר עיי"ש

שם באו"ד ס"ל לר"י דכי היכא כצ"ל

שם ד"ה ועוד אתמר האופה או אפשר דאתי כצ"ל

פ' כיצד צולין ד"ה אמר רב ומניחים פיהם כצ"ל

שם באו"ד וכך הוא בלשונה במס' תרומות: בע"ה ליקוטי פ' ערבי פסחים

ק"ב ע"א ת"כ דר"ח מכאן יל"ד על פי' הר"ן דכל עיקר קו' הש"ס לעיל היה מכשהן יוצאין א"כ מאי ת"כ דר"ח דקאמר ונ' דהר"ן והרי"ף ל"ג כלל להאי ת"כ ומסולק בזה תלונת הרא"ש על הרי"ף

שם בתוס' ד"ה ועקרו רגלי' מכאן מ' וכו' הנה לא הק' תוס' במכלתין משמע קול רעמי' כמו שהק' על הר"ר יו"ט פ' כיסוי הדם היינו דמ' להו דה"ר יו"ט לא קאמר כ"א היכא דאיכא חיובא להפסיק וא"כ דלמא דוקא בדליכא שהות דחייב להפסיק קאמר ובשמעתין בתפלה עם הצבור איירי אבל לא בליכא שהות ומיושבי' ד' הר' יו"ט ועד"ז חולק הרא"ש בענין פורס מפה ומקדש לסלק קו' הרז"ה שם

ק"ב ע"ב תוס' ד"ה דאית לי' בסוה"ד ובשמיני של חג וכו' וצ"ע הרי יו"ט ראשון של סוכות אינו מד' פרקים משום דהכל טרודי' בסוכה ולולב ואינם מכינים לשמחת יו"ט ולישני לי' דמיירי ביו"ט ראשון של סכות ונ' דבסכות מברכים שהחיינו בשעת עשיי' ופוטרים זמן של יו"ט כמבואר ר"פ לולב וערבה

ק"ג ע"א תוס' ד"ה לא הוי ידעיתו בסוה"ד והיו מסתפקי' והנה א"כ המברך ברהמ"ז דג"כ לא ידע שיתנו לו לברך היה מברך אכוס ברהמ"ז ואמאי לא אי כוונו אינהו לצאת מס' וש"מ דס"ל לתוס' דאם בשעת ברכה אסתפיק אם יחול חיוב ברכה עליו אינו יוצא בברכה זו כ"כ תר"י גבי שמש מברך על כל פרוסה

ק"ד ע"ב ד"ה חוץ ור"ת אומר ובד' ר"ת יש ליישב ג"כ קו' הרשב"ם אמאי ברכת יוצר אור וברכת אבות פותחת בברוך וה"ט ביוצר אור דליהוי אהבה רבה סמוכה לארוכה וכן אבות דליהוי אתה גבור סמוכה לארוכה

ק"ה ע"א כשם שהשבת קובעת ע' תוס' ורשב"ם דלדדהו קאי האי לא צריכותו אנקבעי' לשבתא אמנם לד' הרי"ף והרז"ה קאי אאי מקדיש יומא ומה שהביא הרי"ף מאין מעשרין ר"ל דטעמא מאי אין מעשרין משום דנ' כמתקן ש"מ דגם אכילת ארעי אסורה דאל"כ מאי מתקן שייך

שם ע"ב תוס' ד"ה ש"מ תמני אך ק' על פירושו ע' ברא"ש פ' אלו דברים בענין יישוב ד' רבינו נסים ולי נ' עוד ליישב דה"ק הש"ס כיון דאסור להתחיל לאכול קודם ע"כ לאו במתחיל מיירי כ"א בנכנס מביהכ"נ שהלך שמה להתפלל ולמאי הל' נקט לה בהאי לישנא אלא ש"מ לאשמעי' דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס:

ע' בר"ן דמ' לי' מד' רש"י פ' השואל דהמבדיל רק לעשות מלאכה כדרך הנשי' אינו מברך בשם ומלכות ונ' דדייק לי' מדכ' רש"י שם וכ"ש אתה חוננתנו ואי ס"ד דבעי' ברכה גמורה בפ"ע מאי כ"ש שכ' רש"י

ק"ו ע"ב תוס' ד"ה טעם אינו מקדש ד' צ"ע דע"כ מל' אף מוכח דר"י כרב ס"ל מדי קידוש יצאו ואמאי כשהוא לעצמו כבר יצא לא יוכל לקדש להוציא אחרים שלא טעמו הרי כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא וצ"ע

ק"ז ע"ב תוס' ד"ה מיני תרגימא אילו ד' הרשב"ם כיון דמיני דגן אי קבע עליי' מברך המוציא וג' ברכות לא שרית מניי' בע"פ אפי' עראי

ק"ח ע"א ד"ה רב ששת לכאורה לתי' קמא אסור לישב בתענית בע"פ כמו בשאר ימי ניסן ולתי' בתרא שרי

שם גמ' תלמידא אצל רבו ופשט הש"ס מאביי וק' הרי רבה ור"י הל' כרבה ואפשר דל"פ כ"א ר"י ס"ל דהרב צריך למחול בהדי' ואי לאו לא בעי הסיבה ורבה ס"ל דאפי' סתמא בעי הסיבה כ"ז שאין הרב מקפיד

ע' בר"ן שכ' דלא אפשטא בעיין דסמוך למנחה וד' צ"ע וע' ברי"ף במתני'

בענין מצות צריכות כוונה ע' מ"ש בסוגי' זו בליקוטי חבר חלק ראשון

קט"ו ע"ב תוס' ד"ה צריך שיטול וד"ה אסורים י"ל דמיירי במי שאינו יכול לאכול מצה ואוכל רק ירקות ואעפי"כ צריך ליטול בטיבול שני משום אסוחי אסח ומיושבים בו קו' התוס'

קט"ז ע"א תוס' ד"ה מה דרכו מ' שירד ביו"ט אולי ממרה עד מ"ת דהיינו מט"ו אייר עד ז' סיון היה יורד ביו"ט שלא נצטוו ובשבת נצטוו ולא היה יורד: בע"ה ליקוטי ביצה

ו' ע"ב תוס' ד"ה מוכן יהא מותר ע' רש"י לעיל ד"ה לכלבים

ז' ע"ב תוס' ד"ה לומר דא"כ קרא ל"ל צ"ע דאי לאו קרא גם שאור הוה בככותבת משום דיו לבא מן הדין

י"ד ע"א תוס' ד"ה איכא ביניי' כשנטחנין בלילה צ"ל קלופין

ל' ע"א תוס' ד"ה אין מטפחין או משום אבל וע' רש"י פ' משילין משנה שם: ליקוטי הרא"ש מסכת ביצה

פ"א סי' ב' הא דאמרי' בירושלמי הירושלמי הוא ג"כ בעירובין ס"פ בכל מערבין וע' קרבן עדה שם

שם סי' ו' הג"א וכגון שנולד עם הכנפים והוא מהירושלמי וע' פרי חדש יו"ד סי' ט"ו: