ליקוטי חבר בן חיים ב ד

שימסור בידו הנער להיות לו לבן ויוליכנו עמו לארצינו הקדושה תוב"ב ואבי הנער נתרצה בזה אך אמו בכתה ומאנה לעזבו מביתה

בהיותו בן עשר שנים ועודנו קצר הקומה בכל זאת עומד אצל חילוקא דרבנן לפעמים על תנור וכיריים למען לא ירמסוהו התלמידים הגדולים בקומה ממנו ומעל גב התנור הרבה להקשות ולפלפל עם הגאונים שהציעו החילוק

בהיותו בן שש עשרה שנה גמר הש"ס כלו ושאל חת פי רבו הגאון רבי נתן כ"ץ אדלר הסיום מן הש"ס במה יעשה והשיב לו רבו שיתענה הפסקה ג' ימים וג' לילות וכן עשה וסיפר פ"א לתלמידיו כי ביום השלישי לתענית לעת ערב הלך עם חביריו לטייל בין הקמות בשדה העיר פ"פ דמיין ופגע בהם בן בליעל ועמד עליהם להכותם וחביריו ברחו מעליו והוא נשאר אך לבדו עם הבן בליעל והרים הנער המעונה את ידו ונתן לבן בליעל הלז אחת על הלחי ומיד נפל לארץ מת

בימים האלה התקינו ביניה' תלמידי הגאון רבי נתן כ"ץ אדלר לברור להם בסוף כל שבוע ושבוע סוגיא אחת בה ידרוש מדי שבת בשבתו אחד מבני החבורה את אשר חידש בסוגי' זאת אחד אחר חבירו בהיקף סביב ובהגיע תור ההיקף על הנער משה הלז הציע בבית אביו לפני חביריו את אשר חידש ובתוך החידושים הציע קושיא אחת מזקנו מרשש"ך ובהשתומם חביריו על עוצם הקושיא יצאו מפיו כדברים האלה אבל אבי זקני טעה בזה ויהי כשמוע אביו דברים האלו בערה בו חמתו על אשר היקל בכבוד זקינו שהיה גאון מפורסם בדורו והרים אביו את ידו ונתן לו אחת על הלחי בפני חביריו ויהי כשמוע הגאון רבי נתן אדלר כ"ץ את השמועה הזאת אמר לתלמידו משה הנ"ל הנני גוזר עליך שלא תדבר מהיום והלאה עם אביך דבר כי אם עוד יוסיף ליסרך על דברים כאלו יכול להרפות ע"י זאת חשקת למודיך והנער בא לבית אביו ואמר לאמו אמי רבי גזר עלי שלא אדבר עם אבי עוד והאב הצדיק קיבל כזאת מהגאון באהבה ולא ביקש מעולם לאמור מדוע ככה עשית לי. ואמנם זאת היתה הסיבה אשר מרוב הצער מהענין הזה עזב הנער עיר מולדתו כאשר יבא לפנינו

בעת ההיא נתקבל הגאון ר' נתן כ"ץ אדלר לרב ואב"ד בעיר באסקאויץ במדינת מעהרן ויקח עמו תלמידו הנער משה שהיה אז כבר בחור מופלג וישימיהו למשמעתו בכל מסעיו והגאון לקח דרכו דרך עיר פראג והגאון נודע ביהודה שהיה אז בעיר פראג כבדו לדרוש בשבת קדש בביהכ"נ וכן עשה ומשם נסע לעיר באסקאויץ מקום אשר התאספו אל רבו הגאון תלמידים מופלגים ואחד המפורסים שבהם היה הגאון רבי חיים דייטשמאן שהיה בסוף ימיו אב"ד בעיר מולדתי קעלין ומרוב הפלגת חבר זה סיפר לנו רבינו משה כי בימים ההם החלו בני באסקאויץ להתלונן על הגאון רבם ופעם אחת עבר התלמיד רבי חיים הנ"ל ברחוב ושמע מהראש הקהל שחירף וגידף את רבו וסטרו על הלחי בתוך הרחובה ועל דבר זה באו פאליציי והוציאוהו מחוץ לעיר אמנם בעת צאתו הלך אחריו רבו הגאון עם כל בני הישיבה ללוותו וכן הגאון בעל מחצית השקל עם בני ישיבתו ורבו ליווהו עד כפר אחד שמה נתן לו מכתב אל הבעל הבית העשיר שהיה דר בכפר ההוא וישב שם בשקידה על תוה"ק כרבע שנה ובכל יום חמשי בשבוע הלכו אליו מופלגי התלמידים והציעו לפניו את כל אשר חידש רבם בשבוע העברה בשיעורין דיומא. אבל התלמיד רבינו משה ישב בבית משנאי רבו הגאון ולא פנה אל דבריהם וגם הם התרחקו מעליו ברצונם לדבר תלונות ויאמרו איש אל אחיו באו ולא נצער את הצדיק הלז והיה מרגלא בפומייהו האשכנז הלזה כלפי רבו לא בא לגבולינו כ"א למען יבא גם האשכנז הלז על רבינו משה לארצינו

בשנת תקמ"ה פנה הגאון ר"נ מפני המחלוקת מעיר באסקאויץ כך נמצא לרבינו בהגהותיו על שו"ע או"ח סי' תמ"ג כ' וז"ל כשהיינו מסובין על השולחן מרנא חסיד שבכהונה כבוד מוה' נתן אדלר בשנת תקמ"ה בווין הרי כי בשנה זאת נסע הגאון דרך ווין לפ"פ עיר מכורתו ותלמידו הלך עמו עד עיר ווין ושמעתי בשם הגאון מוה' דניאל פרויסטיץ ז"ל שסיפר כי הגאון התאכסן אז בבית הגביר רבי נתן ארנשטיין ושלח את תלמידו לשוק לקנות איזו דברים לצורך החג ובשוב התלמיד לבית רבו טעה ונכנס בחדר בה היתה יושבת כלתו של הבעל אכסניא בגילוי ראש והמפרנס את השער שקורין פריזיפר עומד אצלה ומפרכס שערה והוכיחה הבחור האכסנאי בחמת רוחו לאמור וכי כזאת יעשון בנות ישראל הנשואות והעתיר דבריו עליה עד אשר אמרה לחמיה אם לא יעזבו האכסנאים האלו מיד את ביתו היא תסור כהרף עין לבערלין לבית אביה ויבא ר"נ ארנשטיין הנ"ל לחדר הגאון ונתן תודה להתלמיד ע"ד אשר הוכיח את כלתו ובכל זאת ביקש מהגאון למען לא תחלל כלתו את חג הפסח שיסב דירתו אל דירה אחרת בבית אחר טובה הימנו ואתה בן אדם פקח עיניך וראה אם יש עוד נין ונכד לר"נ ארנשטיין בתוך בני ישראל ואלה תולדות פרועות ראש בבנות ישראל

ואחר חג הפסח כאשר פנה הגאון לדרכו דימה תלמידו כי יקחהו עמו לעיר מולדתו אבל רבו אמר לו אתה לך והתיישב בעיר פרויסטיץ במדינת מעהרן ואם כי הרע מאוד בעיני התלמיד יען עיר פרויסטיץ מלבד שלא היה שם רב בעת ההיא היתה מלאה מבני כת שבתי צבי אשר שתל שם לי בל פרויסטיץ שר"י בכל זאת לא מלאו לבו לשאול את פי רבו מדוע גזר עליו כזאת כי אם הלך בתומו לעיר פרויסטיץ ואסף שמה אליו תלמידים אשר היו מוכשרים ללמוד גפ"ת ומלבד זאת נתקבצו אליו מדי שבת קדש כמה בעלי בתים וערך שיעור אגדה בענין פרשת השבוע לפניהם ורבינו זה מנעוריו נפשו חשקה בחיבורי הגאון מהר"י יעב"ץ וסידור עמודי שמים מהיעב"ץ היה שעשועיו ויהי ביום ש"ק אחד בבא הבע"ב בעיר פרויסטיץ לשמוע מפי הבחור האשכנז השיעור בא זקן אחד וישב למעלה בראש אצל רבינו והסידור היה מונח סגור על השלחן ויפתח הזקן הספר החתום וכראותו כי הוא סידור מהר"י יעב"ץ דחה אותו מעם פניו בשתי ידיו וממעשה הזה הבין רבינו כי האיש הזה מכת שבתי צבי וגער בו בחמת רוחו לאמור הלא אתה מכת שבתי צבי ומה תעשה בחבורתינו

ושם משה הלך וגדל ובנתים נתקבל הגאון מוה' וואלף באסקאוויץ בן הגאון בעל מחצית השקל לרב בפרויסטיץ ובבאו העירה קיבל מכתב מאביו הגאון הנ"ל בו כתוב לאמור הנה שם עמך הב' מפ"פ אל תסור מכל אשר יורך ימין ושמאל וכן היה אחוה וריעות בין שניהם ושמעתי מפיו הקדוש אשר מבני ישיבתו של ר"וו באסקאוויץ באו מדי יום יום אל רבינו ללמוד על שלחנו שיעור טפל

בימים ההם היה בפרויסטיץ איש ירא וחרד על דבר ה' ואשתו צדקת כאשר שמעתי מהללה מפי רבינו והאיש הזה התפרנס