ליקוטי חבר בן חיים ב ג

בעזה"י הקדמה לס' ליקוטי ח'ב'ר' בן חיים חלק שני

אודה ה' בכל לבב על כל החסדים והטובות שהפליא עמדי מיום היותי על האדמה עד היום הזה ואמלא פי תהלות על אשר זכני נותן התורה ית"ש להוציא לאור ספרי ליקוטי ח'ב'ר חלק ראשון ויען עלו אז הוצאות הדפוס עלי לערך ארבע מאות וחמשים זהובים אמרתי לשום ערך ספר אחד זהב א' יען לא צפיתי למכור כי אם המחצה כי מי ומי יהיו הקונים בעתותינו אלה על ספר חכמי לב מה תועלת ימצא בחבור מיתוש כמוני וקציני רוזני ישראל הלא עליות ביתם מלאים חבורים בם נתכבדו ממחברים שונים ואחרי כי גם הרבע מההוצאות אשר דמיתי לא עלה בידי שמתי פני כעת לבית דפוס אשר לא יעלה עלי השער הגבוה כבראשונה

והנני בא לעורר לב תלמידיי ה' עליהם יחי' בראותם בחלק השני הלזה בהגהותי למג"א ברוב מקומות על מחצית השקל או על פרי מגדים אל יקילו רמיזותי אלה בעיניהם כי אם גם בהשקפה ראשונה ידמה להם כי אין צורך ביאור לד' מג"א הללו אחרי שיתבוננו ישכילו וידעון כי הדברים יצטרכו ביאור או ממקומם או ממקום אחר

ואחרי מאמר הנביא בן יכבד אב ועבד אדוניו באתי להוציא בפתיחת החלק השני הזה תולדות מרן זצוק"ל לפי מה ששמעתי כמעט הרוב מפיו ומצאתי בחבורים ובכתבי ידיו למען ידעו דור אחרון כי זה משה האיש ראשית מצבתו קדש קדשים ואשרי הדור שזכה ליהנות מאורו דברי אלה פה אובן ישן ה' ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה תרל"ח לפ"ק: חזקיה בן רבקה בן חיים מעיר קעלין במדינת בעהמן

תולדות הגאון רבינו משה ברבי שמואל מפראנקפורט דמיין הנקרא בפי כל על שם ספרו חתם סופר זה משה האיש יצא לאור העולם בקהל פראנקפורט דמיין ביום ערב ש"ק סמוך לקבלת שבת ז' תשרי שנת תקכ"ג (כ"כ בכ"י בהגהותיו לפר"ח ה' ר"ח אצל מחזור רצ"א) שם אביו רבי שמואל נין ונכד להגאון ר' שמואל ר' חיים ר' ישעי'ס שהיה אב"ד בקהל פ"פ דמיין ושם אמו ריזל ממשפחת כהנים מזרע הגאון מרשש"ך הנקראים שאטנכ"ץ

אביו ואמו שי' מתפרנסים מחנות קטנה בצמצום ומיום הולד להם הנער הזה היה אך זאת דאגתם כל היום לגדלו בקדושה. ולמען לא יביטו עיני הנער אל אשר באפשרות להביא ברעיוניו דמיונים פחותים היה האב מצניע את הנער בכל פעם עבר עמו מביתו לבית הספר תחת מעילו. והנער משה היה כבן ארבע שנים והוא בא בצהרים ביום א' מבית הספר לבית אביו ואומר אבי היום הזה יסרני אלופי קשות בשבט יען אמרתי כי לא אבין את אשר הגם מפיו אלי וכשאלו אביו מה היה הענין השיבו אלופי למד עמי בפ' בראשית עפר מן האדמה ותרגם לי בלשונינו ערד פאן דיא ערד ואמרתי אהובי רבי ומהיכן יקח ערד הלא מן הערדע ומה חידש לנו הכתוב שלקח הש"י ערד פאן דיא ערדע והוא גער בי בתחלה כי אתן לו מנוחה ובשאלי עוד הפעם שיבין לי אמריו יסרני קשות (ובאמת הוא קו' רש"י עיי' ותמצא ב' תי' על זאת) ולזאת הרע לאבי הנער ע"ד המלמד כי לא זאת אשר לא ידע פי' רש"י על הפסוק הלז עוד יבקש לסגור דלתי השכל לתלמיד פיקח ממנו. וכאשר מרה נפשו בקרבו אודות זאת הלך אצל הגאון מוה' נתן אדלר שהיה כעת הזאת תופש ישיבה בעיר פ"פ דמיין וסיפר לו דברי הנער והגאון השיב לרבי שמואל אבי הנער אם זכית לבן משכיל כזה למה תתניהו ללמוד אצל אחרים קחיהו בחיקיך ולמוד עמו ואבי הנער הצדיק הקשיב לקול הגאון ופנה מכל עמלו וישב לו ללמוד עם בנו והנער הלך וגדל עד אשר בהיותו בן שבע שנים כבר חידש חידושי שמעתתא ומפי תלמידיו שמעתי כי פעם אחת אמר חידוש א' במ' ביצה והתחילו התלמידים לפלפל על החידוש והשיב להם דילדותא היא בהיותי בן שבע שנים חדשתי זה הענין

ובהיותו בן שמנה שנים עבר הגאון בעמה"ח ס' פני משה על הירושלמי דרך העיר פ"פ דמיין והביא אבי הנער את הנער אליו לאמור כי יתן לו דף אחד בש"ס ללמוד בעצמו עם תוס' ורש"א והשתומם הגאון לאמור וכי נער קטן כזה ידע כמו אלה ובנסותו אותו פעם ראשון בתתו לו דף אחד ללמדו בבית אביו וכאשר ראה היאך ירד הנער ורך הלז לעומק הענין לא האמין כי למד כזאת מאליו ואמר לו פה בביתי אתן לך דף אחד ובסדר קדשים ואם תוכל להשיג אזי אאמין כי תורה שלך היא והגאון לא ידע כי אביו למד עמו על הרוב סדר קדשים ורוב בקיאותו לעת הזאת היה בסדר קדשים ולזאת התפלא הגאון בנסותו את הנער אם יבין וישכיל באמת את אשר למד בבית הגאון בפני עצמו וכראות הגאון הבנה יתירה זאת אשר לנער ביקש מעם אביו