ליקוטי חבר בן חיים ב לז

דרוש לשבת הגדול

בפ' ראה וזבחת פסח וגו' ולא תאכל עליו חמץ וגו' כי בחפזון יצאת ממצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ויל"ד לאיזה ענין יזכור את החפזון כל ימי חייו ובמכלתא פ' בא אבל לע"ל הוא אומר כי לא בחפזון תלכו ובמנוסה לא תצאו כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל ובפ' בא ויקרא משה לזקני ישראל וגו' ושחטו הפסח יל"ד עדן לא הזכיר מה יהיה הזבח ומה יעשו ואמר ושחטו הפסח ואמר והגעתם את הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות ושמרתם את הדבר הנה לחק לך ולבניך עד עולם מ' דקאי גם אהגעת הדם על המשקוף והמזוזות וזה לא היה בפסח דורות ואמר לחק לך והוא דבר שלא נתנה בו תורה טעם ומיד אמר והיה כי יאמרו אליכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח היא וגו' הרי שנתנה בו תורה טעם וגם קו' המפורסמת מה ראה בעל הגדה לקרא הבן השואל מה העבודה הזאת בן רשע ולהקהות את שיניו ובתורה כ' לאמור לו זבח פסח הוא וגו'

ונ' לבאר דבאמת יק' עלינו לבאר למה הוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו לעבור בתוך מצרים למען לא יתן המשחית אל בתינו לעוף וזה אחר הראות הדם על המשקוף ועל המזוזות אמנם יחזקאל הנביא פ' ט"ז ביאר הענין אמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך כלפי מה שאמר בתחלה ואת ערום ועריה ואשבע לך ואבא בברית אותך ותהיי לי אמר כי הש"י החופש כל חדרי בטן הביט באבותינו במצרים אף לאחר שעשה להם כל הנסים הגדולות בכל זאת לא האמינו בנפלאותיו והיה לבם נבוך בקרבם הנך רואה מה שאמר הכ' אחרי קי"ס וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו הרי שעד עכשיו לא האמינו בלב שלם והנה אחרי כי מכת בכורי' היה לעקור אמונת שוא של המצרים שהיו מאמינים במזל טלה בכור למזלות והיה להם חדש ניסן לחדש הצלחה וליל ט"ו מילוי הלבנה ההצלחה היותר גדולה והאמינו בו בעת כי לילה הזאת ליל שמורים הוא להם ומה גם להבכורי' וקוו אשר עם ב"י שביזו בלילה זה לטלה אלהיהם ושחטו וצלאו ואכלו אותו אי אפשר שלא יוזקו מאלהיהם ונהפך הוא כי בכוריהם נגפו ובתי ישראל היו משומרים היה זה למצרים לחרפה וקלון ובוז מאמונתם הנכזבה אבל לזה היה ראש וראשון אשר עם ב"י יבערו אמונה זאת מקרבם מכל וכל ואז הם לא יצטרכו למופת זה אבל לא כן היה עם אבותינו כי לבם לא היה נכון והיה מהם מי שאכל פסח ברעדה ובחילה לאמור מי יודע מה יעשה עוד הלילה על בזותי אלהי המצרים ולזאת היו כמו כן בסכנה לולא ה' שהיה לנו ולא נתן המשחית לבא אל בתינו לשמוע מה אבותינו הי' מדברים ואם בשמחה יאכלו זבחיהם או בדאגה וכיו"ב ומזה נדע למה נקרא קרבן זה פסח כי הרמז בו כי אבותינו היו פוסחים על שתי הסעיפים ועי"ז נתחייבו עפ"י מדת הדין וה' פסח על הפוסחים וזה מ' מרע"ה משכו וקחו לכם פי' רש"י משכו ידיכם מע"א וקחו לכם צאן ושחטו הפסח ר"ל הפסח שאתם פוסחים עם ה' אלקים או אלקי המצרים אותו הפסח שחטו וסורו ממנו ולזה רמז הגעת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות כפי' רש"י בשיה"ש על פ' אם חומה היא בשעה שהקב"ה מתיעץ עם פמליא של מעלה מה לעשות נים עם ב"י ביום שידובר בה כעת קץ הקב"ה משיב אם יהי' נצבים וחזקים כחומה שלא יכנסו ד' מינים באזנם נבנה עלי' טירת כסף הביהמ"ק ואם דלת היא שפותחת והולכת כי תסתפק באמונתה אזי יביא הש"י לוח ארז גזירות קשות ח"ו להחזירן למוטב ולזה צוה הש"י שיגיעו מן הדם אל המשקוף ועל המזוזות שהם בחומה לא אל הדלת לאמר הם כחומה ולא כדלת וראוים להגאל ואמנם זה היה במצרים אבל לדורות א"צ דם על המשקוף ועל המזוזות כי ישראל מאמינים בני מאמינים ויהיה הפסח רק לחק לך ולבניך עד עולם כלומר יה"ר שיהיה רק לחק ולא תצטרכו ליקח תועלת ממנו ואמנם הבני' כשילמד אשר במצרים היו אבותינו צריכי' להגעת הדם על המשקוף ועל המזוזות למען הודיע כי הם באמונתם כחומה וראוים שהש"י יגן עליהם אבל לדורות לא יצטרכו כן יאמרו א"כ כל הפסח הזה למה אלו היה הענין כזה בימיכם הלא לא היה נסיי אדרבא האף נספה צדיק עם רשע ולזה יאמרו מה העבודה הזאת לכם מאמיני' בני מאמינים ואמר הכ' ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי אבותינו במצרים ותדעו כי לכך נקרא זבח פסח יען אבותינו היו פוסחים על שתי הסעיפים וכמ"ש ותכלית דבר זה שלא יאמר האדם אשר ירד באמונתו עשר מעלות ואם גם לכלל כופר לא בא לכלל מסתפק בא כי אין תקוה לאמונתו לא כן כ"א גם אבותינו במצרים הי' פוסחים על שתי סעיפים וע"י מצות פסח נתרפאו מאמונתם הרעה והגיעו לאמונה שלימה וע"ד שאמר ישעי' ע"ה דרשו ה' בהמצאו כ"ז שיש ה' נמצא אתכם שאין אתם כופרי' בו מכל וכל קראוהו בהיותו קרוב כ"ז שעדן קרוב לדעתכם כי יש שם נמצא המשגיח על עולמו ואמר יעזב רשע רק דרכו יסור ממעשיו הרעי' אף שעדן הוא חולה באמונתו ויעזוב מחשבות איש און וישוב אל ה' וירחמיהו ויקרביהו לאמונתו והנה הרשע הזה שומע לאביו כדברי' האלה דברי מוסר לבניו לאמור שובו שובו וירחם ה' עליכם והוא קופץ בראש ואומר לאביו א"כ איפה אשר כל מעשה העבודה אשר אתה עושה הוא רק להשיבני מדרכי הרעים ואני קטני עבה ממתניך ולא אשמע אל דבריך ועתה אשאל אותך מה העבודה הזאת לכם הלא אתה אבי איש צדיק ואינך צריך לפסח ואצלי דבריך לא יועילו ואמר הבעל הגדה ראה היאך העז איש רשע בפניו כי יאמר לאביו מה העבודה הזאת לכם כלומר ולא לא רצונו לו לא יועיל אשר אין תקוה ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל ומוסכם בלבו כי לו און תקוה הרי שאינו מסתפק כ"א כופר בעיקר ולזאת אף אתה האב הקהה את שיניו ואמור לו ראה כחן של מצות גם אנכי ר"ל גם אבותי במצרים לא היו רחוקים באמונה ממך אלא שאתה כופר והם היו פוסחים על שתי הסעיפים ובעבור זה מצות פסח לבד הוא שהגיע עלינו שעשה ה' לי בצאתי ממצרים אבל רק לי למי שידע הש"י שיש לו עוד תקוה ולא לו כי כופרים כיו"ב מתו בימי אפלה ולא היה נגאל והנה זה ענין החפזון כי מיהר הש"י להוציאם טרם ישובו לסבך בספק באמונה כרגיל אצל המסתפקים אשר לא כמעמדם בבקר משכבם בערב בענין האמונה ואמר וזבחת פסח לה' אלקיך ולא די בפסח זה לבד כ"א מצה תאכל זכר לחפזון של אבותיך וזה יהיה בידך למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ר"ל כל ימי חייך אפילו ביום שאין לבך נכון עם ד' אל תתיאש מן הרחמים והחזק במוסר אל תרף וה' ינחך בעצתו וע"ז ארז"ל במכלתא במצרים שהיה הגאולה רק ע"י נסים ובנסים יש מקום למינות להטיל ספיקות כמה שאמר פרעה בכשפים אתה בא עלינו ולכך הוצרך חפזון אבל לע"ל שיתקיים כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר