ליקוטי חבר בן חיים ב לה

ר"ל בלי יבקשו לרשת אותה והשיב לו הש"י אני אחשוב מחשבות על זאת והמחשבות המה הראשונה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ומי לא יבקש לו מנוח וכן ד' רז"ל היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ואם גם זאת לא יועיל אזי ועבדום וענו אותם ואם יבואו הדברים עד שיאמרו חדל ממנו ונעבדה את מצרים אזי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא אמר יעבידום כ"א יעבודו שיבקשו לעבוד מעצמם אמנם דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

והיא שעמדה כוונת הבעל הגדה על מה שד' רז"ל וגם לרבות ד' מלכיות אמנם האר"י ז"ל פי' והיא על השכינה וצוה לקחת הכוס ביד כי כוס בגי' אלקי' שהוא השכינה

צא ולמד הכוונה פן תאמר האומות לא יבקשו לכלותינו כ"א אנחנו ע"י חטאינו גורמים שיתן ה' בלב האומות לרדות אותנו וכאשר נשוב אל ה' שוב אלדא שלח מלאכי' וסגר לפום ארוותא ע"ז השיב הבעל הגדה צא ולמד כי האומות מעולם שנאו את ישראל כי מה ביקש לבן לעשות ליאע"ה וכי יעקב חוטא היה והיה צריך רדוי

וירד מצרימה אנוס הכונה כי ל' יריד' הכ' הפי' שהבין יעקב כי ירידה היא לו לצאת מארץ לחו"ל אבל הלוך אנוס עפ"י הדבור ולא תאמר כי בבאו שמה וראה יוסף בנו משנה למלך לא היתה שוב ירידה בעיניו לא כן כ"א ויגר שם גם בעת שהיה שם לא ירד להשתקע

לגור בארץ באנו הכוונה לאבותינו במאמר זה שלא יאמר פרעה להם איה אלקיכם ולמה עזב אתכם והשיאכם לבא בארצי אודות ככר לחם גלל כן אמרו לפרעה לא באנו אליך בעד ככר לחם כ"א אבינו יש לו כמה אלפים צאן ואין להם מרעה ואין זאת בכלל נותן לחם לכל בשר כי אין מן ההכרח שיהיה ליעקב אלפים צאן ולזאת באנו אליך

וימת מלך מצרים פי' רש"י בחומש שנצטרע והא דכ' ויאנחו בני ישראל מן העבודה פי' כי בעת שלקחו מביתם הילדים לטביחה לא היו רשאים להתאנח כי יחשבו למורד במלכות כ"א צריכים היו להתיקר בזה שמדם בניהם יתרפא המלך אבל בעת העבודה נתאנחו ומ"ש ותעל שועתם אל האלקי' מן העבודה הפי' ע"ד שארז"ל כשגזר פרעה לא תאסיפון לתת להם תבן ואת מתכנת הלבנים תתנו גזר אשר בעד כל לבינה שיחסר מן המתכונת יקחו ילד ישראל ויתנו אותו בדימוסי הבנין תחתי' וכשראה מרע"ה הדבר הזה אמר למה הרעות א"ל הש"י רצונך לידע מהותן של הילדים הללו קח אחד מתוך הבנין טרם ימות ואתה תראה מה יהא בסופו לקח אחד וקראו איתו מיכה הואיל ונתמכמך בבנין והוא ניהו דעשה העגל וכן היה הענין בילדים הנשחטים כמו כן לא היו ראוים לצאת מהם הגון וע"ז אמר הכ' ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה לא זולת על העבודה לבדה קיבל הש"י שועתם ועיי' בשל"ה על ההגדה פי' אחר על כ' זה

ואת עמלינו אלו הבנים שנאי כל הבן וגו' הכוונה כל עמל האדם להצליח בניו וביתו וכל זמן שיקוה כזה ומעמלו יערב לו ויתנחם בתקות בניו מיגונו אבל אם לנגד עיניו פרי בטנו לסוף ישליכו אזי עמלו מר לו מר וז"ש ואת עמלינו אלו הבנים ע"י גזירת הבנים היה עמלינו עמל

ביד חזקה זו הדבר שנא' הנה יד ה' הרי דבמכת הדבר כ' יד וצ' טעמא מה נשתנה מכה זו שנא' בה יד אבל הענין כי הנפלא שבמכה אחרי כי בהמות ישראל ובהמות המצרים היו רועים ביחד והדבר היה לזה ככה עד אשר כל מיני בהמות נוכו שלא ע"ד הרגיל להיות במין א' לבד וא"כ היה מופת חותך אשר האויר מעופש כ"כ שאין ברי' מבע"ח יכולה לחיות ובכל זאת לא מת ממקנה ישראל עד א' והיה הנס כאילו יד ה' משאיף האויר הממית בעצמו למקנה מצרים

ובמופתים זה הדם קרי לי' מופתי' ל' רבים ע"ד שארז"ל כי אי אפשר שיחיו המצרים שבעת ימים בלא מים לשתות אמנם באמת כל זמן שהיו ישראל דולים מן היאור הי' מים זכים ואם חטפו מהם המצרים נהפך לדם כמ"ש ובעצים ובאבנים ואם קנו מהם בדמי' הי' בהויתן מים ראוים לשתיי' ואמרו שם ממכת דם העשירו אבותינו במצרים והיינו ובמופתים

דם צפרדע ר"ל המכות היו הפכיים בחדש הראשון הבאיש היאור עד שכל הדגה אשר ביאור מתה ובחדש השני היה היאור חזק כ"כ עד שהצפרדעים הנוצרים בתוכו הלכו לתנור חם וכן ערוב דבר בתחלה היה האויר חזק כ"כ עד שכל חיות מכל הארץ מצאו מחיה עלי' ובחדש הבא אף הבהמות הבייתיות כלם כא' מתו וכן ברד ארבה הדרך לבא ארבה אחרי יובש האויר זמן מרובה וכאן היה בחדש הא' מטר וברד ומיד בחדש הבא היה ארבה אשר כמהו לא נהיתה

דצך עדש באחב רמב"ן פ' בא כ' כי היה בכל הסדרים האלו מכה ראשונה התראה אצל המים והשניה התראה בבית והשלישית בלא התראה עיי"ש הטעם ובהגמיי' כ' טעם למה היו ג' מכות האלו כנים שחין חשך בלא התראה יען מעת באה מכה ראשונה על המצרים רבצו עלי' ג' מכות אלו אבל בעת באו לבדם היו בחזק יד יותר והרמז כי ש ח ן אם נכתבם עד"ז ח ש ך נמצאם כ נ ם ש ח ן ח ש ך כ נ ם משולבות ע' ותמצא

ר"י הגלילי אומר ר"א אומר ר"ע אומר ע' בסוף ספר חסד לאברהם משם הקדוש מהר"ש אסתרפוליי סודות נוראים בזה בג' מאמרים אלו בשם האר"י זי"ע וכ' שם כי המתבונן בסודות אלו פ"א בשנה יגן עלי' מן החטא

אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו כי היינו מאמינים אשר אלוקי אבותינו הוא נתן בלב פרעה שיוציאנו לחרות אבל אולי הוו בנו מקטני אמנה שהיו אומרים פרעה זה מעצמו רחם עלינו לזאת עשה בהם שפטי' למען נודה לה' חסד ואמנה היה די לעשות בהם שפטים אבל באלהיהם לעשות שפטי' לא היה מן הצורך אכן שמא היו בנו קטני אמונה שיהיו אומרים כי אלקי מצרים עשה בהם וכמ"ש רש"י ע"פ מבן השבי אשר בבית הבור לזאת עשה גם באלהי' שפטים אבל הריגת הבכורים לא היה מן הצורך אבל אחרי כי אבותינו מיום הולדם נשתקעו באמונת הבל של מצרים והיו כמו כן מאמינים במזל טלה וכמ"ש רש"י ע"פ משכו וקחו לכם והיה גם אצלם הבכור קדש יען מזל טלה הבכור למזלות כי לתקופות מניסן מנינן הרג ה' בלילה הזאת אשר מזל טלה היה ברוב כח ליל ט"ו בניסן רק הבכורים להודיע כי אמונתם הבל והנה באמת על גודל ידיעת ה' והשגחתו וטובו הבטיח ה' ית' לאאע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול נמצא כי ע"י משפט