ליקוטי חבר בן חיים ב לג

כי במשך ימי הצער הכירו בשונאיהם מי ששמח וקוה להרג את היהודים בטחו בהש"י וכ' על כל שונאי' פתקא כנפל מן שמיא על המן וז"נ כוונת דהע"ה במ"ש תהלים ל"ב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא זו בלבד כ"א ולא ירשיענו בהשפטו הש"י לא ירשיענו לצדיק בהשפטו מרשע זה שצפה להמיתו ואמר קוה אל ה' ושמור דרכו כי הש"י יקיים בכל עת צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וגם אתה וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה. והנה עיקר הנס כבר נעשה בב' ש"פ כשנתלה המן ובפורים לא היה כ"א הנצחון לאויבי ישראל ויאמר האומר לשמחה מה זו עושה אני אשמח בברוך מרדכי שבטלה גזירת המן ולא נעדר מב"י איש בעזרתו ית' ומה לי בארור המן שנתקיים בפורים וע"ז ארז"ל דחייב לבסומא כי בעת שהאדם מבוסס אז לו לעונג גדול הנקמה בשונאיו כאשר עינינו יראו בכל יום אנשים שכורים ואמרו דחייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שיהי' שמחת ארור המן חביב בעיניו כשמחת ברוך מרדכי והנה ישראל שבאותו הדור בקשו להסיר מהמגילה אגרות שכ' מרדכי להשמיד שונאי ישראל למען לא יזכר להם בקרב העמים לנצח ויאמרו היהודים עם נוקם ונוטר ואפשר ע"ז רז"ל דשלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו וזאת הקנאה היא כמ"ש והיא השיבה להם כבר כתובה אני למלכי מדי ופרס והן אם תכתבו או לא לא ישכח ענין זה מהאומות וז"נ כוונת הכתובים ותכתוב אסתר את כל תוקף כי בתקף הוצרכו לגזור כן לקים אגרת הפורים השני' ר"ל אגרת שכ' מרדכי הכל יהי' נכתב במגילה וכלפי שדאגו ישראל לקנאה בין האומות שלחה להם אשר לא ידאגו כי הכל ד' שלום ואמת כי הוא ענין לאמתה של תורה וכמו שביארנו לעיל ותכלית קיום האגרת הזאת כי לולי האגרת נאבדה לא היו מקיימים ימי הפורים בזמנם אבל ע"י קיום האגרת הזאת יהי' לקיים ימי הפורים האלה בזמנם כאשר קים מרדכי ואסתר כלומר מי שלא יבין ענין דבר זה יעשה ככה לאמור כיון שמרדכי ואסתר כך קימו בל"ס הי' כן מן התועלת וסיים בד' רז"ל במ' תענית כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה והטעם משום דבאותן ימי' מתעורר בכל שנה תגבורת דין על שונאי ישראל כמ"ש רז"ל האי ב"י דאי' לי' דינא בהדי גוי באב לשתמיט מיני' כך משנכנס אדר מרבין בשמחה משום דהחדש הזה נהפך לישראל מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ואמנם זה יהי' רק ע"י קיום ימי הפורים וז"ש לקים את ימי הפורים כאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם לא הצומות לבד כ"א למעט משמחה מתחלת החדש ככה נקיים ימי הפורים ומשנכנס אדר נרבה בשמחה כי"הר בב"א: דרושים על ההגדה של פסח

כהא לחמא עניא וכו' כ' הרמב"ם כי מאמר זה נתקן אחר החורבן ומ' דהכוונה לקיים אם לא אעלה את ירושלי' על ראש שמחתי ויע"ל דהאב משיב כלפי הבני' אשר ישאלו לאמור מאחר שאנחנו גם היום בגולה מה שמחתינו ביצ"מ והשיב למולם האב כי לא ידמה גלותינו זאת לגלות אבותינו במצרים וביאר ההבדל הנה אבותינו במצרים היו עבדים לפרעה והיו אוכלים לחם חקם כאנשי הצבא בזמנינו ולא היה לאל ידם לפרוס לכפין לחם ומהגם שלא היה לאל ידם לומר לחסר לחם כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך דהיינו האביון ת"א צריך כי הוא תאב בכל עת ייתי ויפסח יסעוד עמנו סעודתו ולא היה כזאת לאבותינו במצרים ואמנם עיקר ההבדל כי אבותינו לא ראו גאולה מימיהם וקשה לשאוב תקוה על דבר שלא נראה מעולם כי עד יצאו אבותינו ממצרי' אין עבד יכול לברוח משם כמ"ש רש"י פ' יתרו אבל אנחנו שידענו מגאולת אבותינו נקוה אשר אם גם השתא הכא נהיה בשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה נהיה בני חורין כיה"ר

קדש ורחץ תמה הטו"ז מאחר דאין אנו נוהגין ליטול ידים לדבר שטבולו במשקה אפי' בי' ימי תשובה מה נשתנה אצלינו הלילה הזאת ונ' דזה בכלל הלילה הזה כלנו מסובין אף דבמדינתינו אין המנהג להסב וכד' ראבי' מ"מ אנו מקפידין ע"ז לקיים השנה הבאה בארעא דישראל וננהוג כמנהג אנשי מזרח כן הענין לענין דבר שטבולו במשקה דבא"י ב"ב לכ"ע יהי' צריך נטילה מאחר דינהוג שוב טומאה וטהרה

ואפי' כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ יל"ד חדא מה רבותא הוא זה וכי חכמים ונבונים יהי' פטורים ממ"ע ועוד לספר יצ"מ הו"לל מאי ביצ"מ וגם מה שסיים וכל המרבה ה"ז משובח ק' פשיטא ונ' לבאר דאם נתבונן משל של עם ב"י למה אנו דומין מיצ"מ עד היום המשל לעני שהיה דר בעיר א' ופגע בו עשיר אחד ברחובות קריה ואמר לו שמעתי עליך לאמור שהחובות רבו עליך למעלה ראש עד אשר אף ככר לחם לא יתנו לך בלא רצי כסף ומאפס כסף אתה ובני ביתך רעיבים א"ל העני כן הדבר א"ל אמור לי על נכון עד כמה יעלו כל חובותיך א"ל עד עשרת אלפים השיב העשיר קום ובא עמי לכל בעלי חובותיך ואני אפרע בעדך עד פרוטה אחרונה וכן עשה אחר עשותו ככה אמר לו מהיום והנאה תקבל ממני בכל שבוע עשרים כסף להחיותך ולהחיות אנשי ביתיך וכן עשה משך עשרים שנה אחר עבור עשרים שנה בהיטיב העשיר כזה עם העני פגע איש אחד בעני הלז ושאל אותו שמעתי כי פלוני העשיר ייטיב עמך הרבה ספר לי מטובותיו השיב העני אמת כי זה עשרים שנה פרע בעדי עשרת אלפים לבעלי חוביי ויחרה אף האיש השואל בעני הזה ויאמר לו למה זה תספר ממה שהטיב חיש חסד הלז עמך לפני עשרים שנה ותכפור בחסד שעושה עמך מדי יום יום בתתו לך ולביתך לחם חק

זה הוא המשל והנמשל הש"י הוציאנו לפני אלפים שנה ממצרים מעבדות לחירות אמנם מאז ועד עתה ידו נטויה עלינו לטובה ולא כלו רחמיו ממנו והנה אם נראה איש מרבה לספר ביצ"מ נאמר כי האיש הזה איננו לא חכם ולא נבון ולא יבין יד ה' הטובה עליו מדי יום יום ולזאת ירבה לספר בנס הנעשה לפני אלפים שנה ואמנם החכם יקיים מצותו בקוצר ויאמר דעו כי הלילה הזאת יצאנו ממצרים לא זולת ולמול זה אמר הבעל הגדה לא כן הדבר כ"א ואפי' כלנו חכמים נבונים זקנים שנעשו לנו משך ימי חיינו נסים מרובים מצוה עלינו לספר ביצ"מ כלומר לעשות מיצ"מ ספור ארוך וכל המרבה לספר ביצ"מ לח יחשב לו לסכלות כ"א ה"ז משובח והטעם כי עיקר הנס ביצ"מ שיצאנו מאפילה מחשבת אמונה לאור וזכינו למ"ש אתה הראית לדעת וגו' והנה נס כזה לא נעשה לנו מאז ועד עתה ומעתה המחשב עיקר נס של יצ"ימ היציאה מעבדות לחירות כזה וודאי אם יבין חסדי ה' כי לא תמנו בכל דור ודור לא ירבה לספר ביצ"מ אבל המבין האמתי בגודל הנס ביצ"מ ע"ד שאמרנו זה לא ילאה מלספר אף כי ישכיל