ליקוטי חבר בן חיים ב לב

מלך ביקש לישא בעולה אהב את אסתר מכל הנשים ובבחינת עצמו שרצה בבתולה מצא בה אהבה כמבתולה נשאה חסד לפניו מכל הבתולות: דרוש לז' אדר

כי המן בן המדתא האגגי חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור וגו' והנה יחסו כותבי המגילה לגורל זה נס גדול וצריך ביאור מה ביקש המן בגורל זה אחרי שהי' בידו טבעת המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניו מדוע בושש ברעתו והפיל עוד גורל וגם כפל הל' פור הוא הגורל וגם ענין זה אחרי שהפיל הגורל בי"ג בניסן מדוע לא נפל חלקו עד י"ג אדר וכ"כ בזה ביו"ל ויש לומר דבאמת פור ענין אחר וגורל ענין אחר והענין פור שייך בכל ענין וענין ואמנם גורל לא שייך כ"א בב' אנשים כד' שמצינו כל גורל בתנ"ך והנה המן זה הפיל פור באיזה יום בחדש יבחר ונפל לו הפור על יום י"ג והפיל שוב פור באיזה חדש ונפל לו באדר ואחר שנתברר לו היום והחדש שוב הפיל גורל מי יצליח ביום הזה ונפל הגורל עליו כי הוא יצליח ביום הזה וז"ש במדרש המן גורלך עולה להצלב כי באמת לא כיחש לו הגורל כמ' שהע"ה כל פעל ה' למעניהו וגם רשע ליום רעה ותכלית גדולת המן לא היה כ"א ליום י"ג באדר שנאבדו בו בני המן עם שאר משנאי ה' והנה המן זה שהיה ערום כנחש לא הזכיר לפני המלך כ"א יכתב לאבדם ואמנם מן השמדה והריגה לא הזכיר מאומה כי ענין זה גנאי גדול למלך לשפוך דם נקי ואמנם בענין לאבדם אף בלא השמדה יש ב' פירושי' אבוד דת שיהיו לעם אחד או להמכר לעבדים ולשפחות ולזה תפסה אסתר בקצה השני ואמרה אלו לעבדים ולשפחות החרשתי כי עדן אין זה גנאי למלך אבל להשמיד ולהרג ולאבד דבר זה לעולמי עד נזק המלך וע"ז אמרה כי אין הצר שוה בנזק המלך אמנם גם המן ידע מכל ענין זה כי אין לו רשות מאת המלך להשמיד ולהרוג אם גם אמר לו לעשות בו כטוב בעיניך ולזה התחכם עליו מצד אחר הוא כ' אגרותיו אחד עשר חדש במוקדם למען יפלא בעיני היהודים אם המלך רצונו להרוג אותנו היה לו לכתוב לכל שרי עיר ועיר כבא כ' זה לידכם עמדו וקומו להרוג היהודים אבל יום זה ליחד ולהודיע במוקדם מה זה ועל מה זה ולאחר התבוננות ידעו כי יום זה נבחר עפ"י גורל והגורל הגיד כי באותו יום יהי' שונאי ישראל ברום המזל וישראל בשפל המזל ועי"ז מאפס תקוה ימירו כבודם בלא אל וישליכו תורתם אחרי גיוום ומעצמם יעשו לעם אחד והי' כי יבצע מעשיהו יראה המלך כי בחכמה עשה כל זאת

ואם נתבונן נמצא כמעט מבוארים דברינו אלה אמר הכ' ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודי' אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי למאי אכפל הכ' עוד הפעם עם מרדכי אבל גילה כי כל קצפו הי' רק על עם מרדכי על הצדיקים ולא עלה על דעתו להשמיד כל היהודים כ"א עם מרדכי הצדיקים לבדם וארז"ל כשנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ואם בזקן זה פגע מה"ד ע"כ כי החדש הזה מוכן לרעת היהודי' ואמנם הש"י המתין עם מיתת משה עד יום לידתו להודיע כי לא מת משה בחטא ישראל ולא בחטא עצמו כי אם מלאו ימיו ושנותיו כמו שד' רז"ל בן מאה ועשרים אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ומה שנענש במי מריבה לא הי' קיצור ימיו ח"ו כ"א וה' אמר אלי במי מריבה לא תעבור את הירדן ולולא חטא מריבה כבר עברו וז"ש רז"ל ולא ידע אותו רשע כי אדרבא בז' באדר מת משה משום דבז' באדר נולד משה ועד"ז יש לפ' מ"ש רז"ל פ' שלוח הקן משה מה"ת מניין שנא' בשגם הוא בשר והיו ימיו וכו' מאי ק' לי' משה מה"ת מניין אטו מעט משה כ' באורייתא אמנם בא לעורר מנ"ל מה"ת דמשה לא מת בחטא כ"א משום שמלאו ימיו ושנותיו וחמר כי ע"ז רמז הכ' לא ידון רוחי כלומר לא יתקיים נשמה שנתתי באדם לעולם בשגם הוא בשר כי הצדיק הגדול בכל זאת הוא בשר והן בקדושיו לא יאמין ורמז בתיבת בשגם למשה מבחר הברואי' ואמר עליו והי' ימי' מאה ועשרים שנה הרי כי מראש מקדם הוקצב לו ק"כ שנה לא יותר ומעתה פי' ד' הכתובים כך כי המן חשב על היהודים לאבדם ביקש רק לאבד שם יהודי והפיל פור הוא הגורל כלומר שני' יחידי' למען להמם שיהי' להם אימת מות ועי"ז לאבדם ובבאה לפני המלך והי' בידה פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם כאשר נתן מרדכי להתך ועי"ז חרה אף המלך וז"ש ובבאה ר"ל אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכ' בו להשמיד ולהרוג ולאבד ישוב מחשבתו אשר חשב על ראשו שלא יועיל מאומה ותלו אותו ואת בניו על העץ ואחרי דעת לולא הפיל המן גורל להמם ולאבדם כ"א הי' גוזר בשם המלך אשר היהודי' יהיו לעם אחד עם שאר יושבי המדינות לא היה למלך תרעומת וגורל זה הכין לו מוקש ועליו נתנבא דהע"ה בפועל כפיו נוקש רשע וז"ש על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור כי באמת פור זה היה לטובתינו

סיומא ותכתוב אסתר המלכה וגו' לקים את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרי' וגו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם וגו' וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם הפסוקי' האלו צריכין ביאור מה הוא האגרת השנית ומה ענין דברי שלום ואמת ומה ענין הצומות שפי' המפ' על ד' התעניות לכאן: ארז"ל אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי נ' לבאר דהמופלא בכל ענין המגילה הוא מה ראה מרדכי לכתוב באגרת שנכתבו על ידו אשר היהודים ינקמו מאויבי' והמלך לא אמר להם כ"א ואותו יתלו על אשר שלח ידו ביהודים א"כ ידעו הכל כי לב המלך טוב על היהודים ואתם כתבו על היהודי' כטוב בעיניכם דהיינו שינשאו למעלה ראש ומה שאמר כי כתב שנכתב בשם המלך אין להשיב כוונתו היתה כי ע"כ צוה המלך בענין היהודים דבר מה לכתוב והמן זייף הכתב מטוב לרע אבל מה להם ולצרה הזאת לעורר קנאה לבין האומות ולכתוב אשר היהודי' ינקמו מאויבי' וכמובן מד' המלך שאמר לאסתר בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד בשאר מדינות המלך מה עשו נ' שהרע בעיניו ולמה להם יותר מהצלת נפשם אמנם כלל גדול אמרה תורה בעדים זוממי' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וביאר הרמב"ן מאחר שלא חלה מחשבתו על האיש אשר העיד עליו העד זומם רעתו ישוב אל חיקו ואמר הכ' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ואמר קהלת חופר גומץ בו יפול וגולל אבן אליו תשוב וראו כי נעשה כן בהמן שתלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי ואחרי