ליקוטי חבר בן חיים ב ל

התראה במגפה אלא שק' לאשה זאת קו' הרמב"ן אכתי סייף מאי ענינו וצ"ל שנידונו כעיר הנדחת אמנם אין עיר נעשה עיר הנדחת עד שיודחו רובה ובעגל כיון שהנשים לא חטאו בעגל וכל העולם מחצה זכרים ומחצה נקבות והיינו דק' לה להאשה ואמנם מנא ידעי' דנשים לא חטאו בעגל מדחזי' שהנשים לא הביאו זהב לכפר על מעשה העגל כ"א הביאו מטוה ש"מ שלא הוצרכו לכפרה משום שלא חטאו בעגל וע"ז השיב לה ר"א ידעתי מאין באת להק' מהמטוה שהביאו נשים אני אומר לך משם אין ראי' הא שהביאו מטוה משום שאין חכמה לאשה אלא בפלך והמטוה יקר אצל הנשי' יותר מן הזהב: בע"ה פרשת פקודי

ממרן זצוק"ל אלה פקודי נ' דאם הי' משה בעצמו עושה המשכן היה קיים לעד כשם שידי משה קיימים וע"י שבצלאל עשאו נחרב ומצינו ל' פקודי פי' חסרון לא נפקד ממנו איש ויפקד מקום דוד והנה רש"י פי' משכן שנתמשכן בעונותי' של ישראל וז"ש אלה פקודי המשכן זה שהמשכן עתיד להפקד להתמשכן יען אשר פקד רק עפ"י משה ולא עשאו בעצמו כ"א ובצלאל עשה

ובצלאל עשה ככל אשר צוה ה' רש"י מגמ' ברכות א"ל משה בצל אל היית שהש"י צוה כלים תחלה ואתה עשית משכן תחלה ביאר מרן זצוק"ל הענין הש"י הראה למרע"ה בהר משכן וכלים כמ' דכתי' אשר הראית בהר והדרך אם יראה איש לרעהו ביתו וכליו יכניסוהו לביתו ויראה לו כלי הבית מבפני' ואח"כ יראה לו הבית עצמו תחלה מבפנים ואח"כ בנינו מבחוץ הגג והשייך לבית וכן הי' הענין במראה פ' תרומה שהראה הש"י למרע"ה תחלה הארון והמנורה והשלחן ואח"כ המשכן מבפנים ומבחוץ ועד"ז הציע משה לפני בצלאל סדר עשיית המלאכה ובצלאל הבין כי רק המראה היה כך אבל אין זאת סדר העשיי' וזה שא"ל משה בצל אל היית הבנת בחכמתך כי הש"י הכניסני למשכן בנוי ומסודר בכליו ולכך הראה לי הכלי תחלה

עוד סנסן ממרן זצוק"ל ואת האלף ושבע המאות עשה ווים לעמודים אי' במדרש שכח משה מה הי' עושה עם האלף ושבע וגו' ובא לו ר"ע בחלום והראה לו ווים והיה נזכר שעשה ווים לעמודים והיינו דקאמר ואת האלף עם נגינת קדמא שהוא מפסקת ונ' דווים ותגים של תורה מרמזים על גרים שהם בקדושה בכלל ישראל ור"ע היה ממשפחת גרים והיה דורש ווים בתורה ולפיכך נזכר מרע"ה ע"י ר"ע שנעשה ווים לעמודים. ונ' להוסיף ע"ד מרן כי האותיות של התורה הם כנגד ישראל כמו שקבלנו התורה מסיימת בתיבת ישראל יש ששים רבוא אותיות לתורה עד"ז הא' נחשבת לג' י' י' ו' וכיו"ב והתגין והעוקצין הם נגד הגרים: דרוש לפ' פקודי

בתנחומא מהדורא בתרא ובילקוט ע"פ אלה פקודי זש"ה איש אמונים רב ברכות זה משה שנתמנה גזבר על המשכן וכל הדברים הי' מתברכים על ידו לפי שהי' נאמן ואן להעשיר לא ינקה זה קרח שהי' לוי וביקש ליטול כהונה ולוי'

ונ' לבאר אמר דהע"ה בדה"י כ"ט וכי מי אני ומי עמי לעצור כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך

הכוונה עד"ז אמר הכ' נתן תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקי' גילה לנו הכ' אשר רצון הבורא ית' כי העשיר שהשפיע לו הש"י שפע וברכה לא ידמה בעיני' כי הכל נותן לו לצרכו כ"א כמ' שהע"ה בס' קהלת ברבות הטובה רבו אוכלי' מה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו הענין הש"י מחלק מזון לבריותיו ע"י אנשים אשר חפץ בהם להיותם שלוחיו ושכרם בעוה"ז שהמה ניזונין מת"י הש"י וצדקתם אם אמונה זו בלבם קיימת לעולם ועד ואמנם זה יוודע ע"י טבע הלב בעת יתמוך העשיר יד העני כי הוא נדמה בעיניו כגזבר המלך המחלק מזון וטרף לשרי המלך וחיילותיו וכל מה שיתן לעני כבר נתון הוא בעיניו כי מעולם לא עלה על דעתו שיהא הכל שלו ואם עשה יעשה כן אזי הש"י יבחר בו גם הלאה להאכיל רעבי' ולהלביש ערומים וכיו"ב על ידו וז"ש נתן תתן לו בעת נתינתך לעני יהא בעיניך כאלו נתת לו הנתון כבר ועי"ז אל ירע לבבך בתתך לו כי שלו אתה נותן לו ובגלל הדבר הזה לבד שאתה מחזיק עצמך רק לשליח מהש"י יברכך ה' אלקיך ואמנם אין כל אדם זוכה לרדת לדעת זאת גלל כן ארז"ל מעשין על הצדקה ואמר להו רבא לבני מחוזא עושו אהדדי כי היכא דתיהוי לכו שלמא מאו"ה שנא' והיה מעשה הצדקה שלום הכוונה כי ע"י שכופין את העשיר על הצדקה מראין לו בזה כי הצדקה איננה מתנת חנם משלו כ"א תובעים ממנו הפקדון שהופקד אצלו מאת החותך חיים לכל חי ותכלית אמונה זו המאמין כי יברכך ה' יתקיים בו וישמריך ויהא לו שלום מאו"ה וכמו שארז"ל זכה ותפק לרעב נפשיך לא זכה ועניי' מרודי' תביא בית בני אדם רעים באים ח"ו וגובים ממנו וזה ענין מה שאמר הכ' בנדבת המשכן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ימנו גבאי' ויקחו בע"כ ואמנם מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי זה לא ימתין עד שיעשו אותו וכן אמר להם מרע"ה קחו מאתכם כלומר בע"כ תרומה לה' כל נדיב לב יביאה את תרומת ה' ולא ימתין עד בא הגבאי' אצלו ואמנם סיפר הכ' כי לא הוצרך כלל לגבאים כ"א ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב כלם היו נדיבי לב ובנדיבות זה זכו אשר הברכה היתה שולטת בנדבתם עד שבאו העושי המלאכה ואמרו מרבים העם להביא וגו' ואמר ויכלא העם מהביא כי הוצרכו למנוע אותם להביא וזה ענין מ' דהע"ה וכי מי אני ומי עמי מעצור כח להתנדב כזאת אבל אחת היא שנתן בנו כח זה האמונה כי ממך הכל ומידך נתנו לך ולא מאתנו התנדבנו וזה ג"כ כוונת הכ' שם וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם המלך דוד שמח שמחה גדולה כי עיקר שמחתם הי' בראותם כי הגיעו למדרגת אמונה זו אשר אין למעלה הימנו ואמנם ישראל שבאותו דור מהיכן עלו למדרגה זו כ' דלזה סמך הכ' ענין קירון עור פני משה לפ' ויקהל והאריך בענין זה כי אחרי שהי' משה בהר ק"כ ימים לחם לא אכל ומים לא שתה ובכל זאת קרן עור פניו יותר מהאוכלים למעדנים המה ראו עין בעין כי עם ה' מקור חיים והזוכה מקבל החיות מכסא כבודו ומי שהוא במדרגה למטה ממנו ע"י עשרו יוכל להגיע למדרגה זו ע"י שיעשה בלב שלם רצון הי"ת וישתדל שיבנו מקדש לכבודו ית' וה' ישכון בתוכם ומה לו עוד לכסף וזהב אם יזכה למדרגה זו אשר יקבל החיות משכינת עוזו הלא טוב לו יותר וזה ענין סמיכת קירון עור פני משה לנדבת המשכן נמצא כי מרע"ה היה הצדיק אשר באמונתו חיה וע"י הי' רב ברכות במלאכת המשכן ע"י שהתנדבו ישראל בלב שלם וזה ענין המ' איש אתונות זה מרע"ה שנתמנה