ליקוטי חבר בן חיים ב כט

אשר בכח זריחתה תאיר על פני תבל ותצמיח כל תנובות שדי וכיו"ב בעת ההיא תמית כמה אנשים העומדים בראש מגולה ואין הפשע בשמש כ"א במקבלים וכן האדם הישר בעצמו יבאו אל ביתו שני אביונים לבקש עזר מאתו הא' הגון ויקבל ישועתו והשני נבל ויגער בו והכל באמת ויושר וככה כל משפטי ה' בארץ גומל לאיש חסד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו וז"ש הכ' וידעת היום והשבות אל לבבך הבט בפעולת השמש הנקרא יום והשבות אל לבבך כי יש לך לב טוב לראוי לו ולהרע לראוי לו ותבין כי ה' הוא האלקי' המדת הרחמים הוא מה"ד וזה שאמרו העם פעם שנית ה' הוא האלקי' מה"ר הוא מה"ד

רמב"ן ד"ה ורחצו אהרן נט"י בתפלה כצ"ל

שם ד"ה נטף בא לחלוק ע' מ"ש הכ"מ פ"ב מה' כלי מקדש ע"ד הרמב"ן אלו

שם ד"ה אך את שבתותי המיעוט בענין מלאכת המשכן ע' רמב"ן פ' אמור ע"פ אך בעשור וצ"ע וע' קרבן עדה בירושלמי פ"ק דפסחי' סל' ה' ד"ה מיעוטו עיי"ש

שם ד"ה אשר ילכו חשב אהרן כי הוא המחריב כצ"ל

באו"ד ושומטין אחד כצ"ל

שם ד"ה ומשרתו והמשרת לו יקרא נער כצ"ל

באו"ד כי הוא הנבון וכן ד' רז"ל ע"פ אגור בן יקה שאגר והבין כלומר החכמות

ד"ה וטעם פני אלא במדת הדין כלולה במדת הרחמים כצ"ל: בע"ה פרשת ויקהל

ממרן זצוק"ל כל נדיב לב הביאו וכל איש אשר הניף תנופת זהב הכוונה הנותן צדקה לש"ש נותן נדבתו למתן בסתר אבל המתיהר בצדקתו נותן לביהכ"נ דבר שלם וכן היה בנדבת המשכן כל נדיב לב הביאו חח ונזם דברים קטנים אשר יצרפם הצורף בכור ואמנם כל איש אשר הניף הרוצה להתפאר בנדבתו תנופת זהב ר"ל זהב מסוים שישאר זכרון נדבתו אחריו

העתקה מדרשה לפ' ויקהל ילקוט בפ' זו רבותינו בעלי אגדה מתחלת התו' ועד סופה אין פרשה שנא' בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולו' ודורש לפני רבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת וליכנס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל ד' תו' איסור והיתר כדי שיהי' שמי הגדול תעש מתקלס בין בני ע"כ

אחז"ל כשהחכם יושב ודורש וכל העם שומעין באותה שעה אומר הקב"ה אני מוחל עונותיהם של ישראל ע"כ

הכוונה דהנה יש ב' מיני דורשים יש מן הדורשים אשר כל מגמתם הוא רק להשמיע חי' תורתם וחידוד שכלם ואמנם זה איננו שוה רק למשכילים בעם ולא ישוה לכל נפש ואמנם אשר מגמתו רק לש"ש לא יביט להראות עוצם בינתו אך חזה יחזה אשר הכל יבינו וידעו כקטן כגדול מוסר ה' ודתו ואומר אני על כת הא' מן הדורשים צווח הנביא ישעי' מ"ב ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל הכוונה עפ"י הידוע יעקב מכוני' ההמוניים והמנהיגים מכונים ישראל וזה שפי' הכ' זה שלא אותי קראת יעקב ר"ל מה שאין בלב ההמונים יראת ה' הוא משום כי יגעת בי ישראל משום שמנהיגים יגעים ונלאים במענה לשון ובינה להנהיג' להבין אמת על בוריה. והנה אחז"ל ואשימם בראשיכם כמו ואשמם בראשם אשר כל אשמת העם הוא על הראשים יען לא מצהילים בשבט מישור התוכחה אמנם אם באמת הוכח יוכיחם אזי עליו נא' לא תשא עליו חטא וז"ש הנה ישיבה הוא לשון עכבה כמו וישבו בקדש בשעה שהחכם יושב ודורש ר"ל שלוקח זמן להמתיק דבריו בטוב טעם ועי"ז וכל העם שומעים כקטן כגדול אזי אומר הקב"ה באותה שעה אני מכפר עונותיהם של ישראל המנהיגים המכונים ישראל ועד"ז יש לפ' מה שא' הילל פ' הרואה בשעת המכניסין פזר בשעת המפזרין כנס אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנ' יש מפזר ונוסף עוד דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתיך ועפ"י דברינו א"ש דהנה הדורש כשרואה בין אנשים משכילים אשר ימצאו לד' תורה יאמר בלבו אלו הלא יקרב להם התועלת אם לא אאריך בצחות לשוני למען לא יכבד עליהם וגם חי' תורה אציע לפניהם בקיצור אמנם באמת לא כן הדבר כ"א אדרבא אמר שהע"ה לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו בשעת ההצעה יוסף לקח ואמנם המקצר ימנע עיקר תועלת הדורש ואמנם כ"ז באשר דברי תורה יקרים בעיני השומעי' ואמנם בעת אשר ד"ת מושלכים לארץ ואין להם יקר בעיני הבריות לא יאמר הדורש אני אפטם דברי בעיני' במדעים עולמיות ועי"כ אשיג יקר ותועלת לא כן הדבר כ"א אין תורה אין יראה בעו"ה כאשר ד' תורה מאוסים אין דבר אשר יוכל לרפא רפואת הנפש כ"א ה' לבדו וז"ש הלל בשעת המכניסין כאשר ההמון יטו אוזן ויקשיבו ד"ת לא תאמר אקצר בדיבורי למען יהי' נקל להם ללקט אמרי תורתי לא כ"א אדרבה פזר דבריך וביאר אח"כ דבריו באמרו אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנא' יש מפזר ונוסף עוד ולא די שלא יפסיד כ"א ונוסף עוד ואמנם סיום הכתוב וחושך מיושר אך למחסור וכמ"ש לעיל ואמנם בשעת המפזרין ד"ת דהיינו שאין ד"ת חביבין עליהם כנס ואפי' חכמתו לא יועיל ואמר כי זה כוונת הכ' עת לעשו' לה' הפרו תורתיך אז השעה אשר אך ה' יוכל להושיע כאשר הפרו תורתיך והנה אמר החכם נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אוזן שומעת הכוונה במילת על אוזן שומעת כי גם האוהב ד"ת פעמים אין אזנו מוכן לשמוע יען קשור בעבותות דאגת עולמיות והיינו על אוזן שומעת ואמנם במה יודע לדורש אימת הזמן אשר אזני העדה קשובות והענין כי בימי המעשה אשר כל איש טרוד בעסקיו ובחפיציו אזי מן הסתם אין לב האדם פנוי להקשיב אל הדורש אמנם לא כן בשבתות ויו"ט אשר עב"י מצווים אפי' על ההרהור ושיהי' מלאכתו עשויות אז מסתמא לב האיש הישראלי פנוי ונכון ועד"ז יש לפ' הכ' ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ר"ל כי ששת ימי המעשה יהי' האדם קשור בשמים היינו בנפש ובארץ דהיינו בחומר וביום השביעי שבת ועי"ז וינפש עשה האדם כולו נפשי' וז"ש הקב"ה למשה עשה לך קהלות בשבת דייקא ועי"ז שמי הגדול מתקלס בין בני וע"ז אמר הכ' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בש"ק ואמר לגדולים שבהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות בכל שבת ושבת וכמ"ש ובל"ג בב"א

עוד סנסן ממרן זצוק"ל ארז"ל במ' יומא שאלה אשה חכמה את ר"א מפני מה בעגל הי' חטאן שוה ואין עונשן שוה א"ל אין חכמה לאשה אלא בפלך וביאר מרן זצוק"ל כי ר"א הבין אשר האשם שמעה כבר תי' לזה והיינו ששאלה כי הגידו לה התי' עדים והתראה בסייף עדים בלא התראה כסוטה לא עדים ולא