ליקוטי חבר בן חיים ב כה

הישראלי ע"י השוחד משקיט שנאת השר ועי"ז הוא ראוי לשפוט בין האיש הישראלי ובין הנכרי כי אז שניהם כמעט שוים בעיניו וז"ש הכ' ושוחד לא תקח ומ"מ וגר לא תלחץ שיהיו בעיניך כל אפין שוין וביאר אח"כ כי למה תלחץ הגר הרי צויתיך לשבות מעבודת שדך וכרמך בשנה השביעי' למען תדע כי גרים ותושבים אתם עמדי ככ' בפ' בהר ולמה תלחץ את הגר

עוד סנסן ממני ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי וכו' ארז"ל במ' ברכות ע"פ כי מיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו וביאר מרן זצוק"ל כי על הרוב האמהות יפנקו בניהם כמורגל בפי העולם ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן כלומר מפנקי' ילדיהם אבל דרכה של תורה חיי צער תחי' והרוצה לזכות בחמאה של תורה צריך להקיא הפינוק שינק מאמו ואמרה תורה כלפי האב אם ראשית בכורי אדמתך המה וולדי גופך בניך תביא בית ה, אלקיך הזהר שלא תבשל גדי בחלב אמו שלא תפנק האם את הבן שלא יצליח לבית ה'

עוד סנסן ממני הנה אנכי שולח מלאך ע' רש"י ורמב"ן נתקשה מאוד למה לע"ע שתק מרע"ה וכשנאמרה לו נבואה זאת בכי תשא אמר אם אין פניך הולכי' אל תעלינו מזה ועיי"ש ואברבנאל חיבר ס' עטרת זקנים ומ' פסוק זה ואשר נ' לדעתי הנה ידע מרע"ה כי חו"ל איננו כדאי להשראת שכינה ואמנם יתנהגו עד א"י ע"י מלאך ובבאם לארץ ישרה השכינה בתוכם וכן אמר הכ' הנה אנכי שולח מלאך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנותי לא זולת ויש עוד רמז במה שאמר אל ארץ הכנעני וגו' וסיים והכחדתיו ולא אמר והכחדותים כי רמז לו כי הש"י יכחד אליו המלאך כענין אל תכחד ממני דבר ומשו"ה שתק משה אבל בפ' כי תשא אמר כי ילך מלאכי והביאך וגו' והתחיל פסוק שני אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך מבואר כי גם בא"י לא תשרה שכינה ביני' ומשו"ה לא נתן משה מקום כלל למלאך ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה והיתה הפשרה בבנין המשכן

רמב"ן ד"ה ויצאה אשתו היא עליו כשאר חובותיו כצ"ל

ד"ה אם אדוניו בסוה"ד אפי' היתה עבריה גדולה וא"כ גם גדולה יכולה למכור עצמה וע' ב"מ י"ב ע"ב תוס' ד"ה מאי בעיא וצ"ע וע' מ"ל בה' עבדים שעמד ע"ד הרמב"ן אלו ועי' רשב"א גיטין ס"ד ע"ב

ד"ה והגאון רב סעדיה בסוה"ד במיתה כהם

ד"ה כאשר ישית עליו שאין בוולדים היזק ניכר כצ"ל

ד"ה כי יתן שומרי כסף או כלים כצ"ל ותיבות או שור הם טעות

ד"ה כי שמי כשמי מימריה כצ"ל דאפי' בפרוונקא א' כצ"ל

ד"ה ויקם משה ולא יהרסו לעלות אל ה' כצ"ל: בע"ה פרשת תרומה

ממרן זצוק"ל זהב כסף נחשת שלשה נותני צדקה הם החשוב שבכלם הנותן בריא וזה נקרא זהב ר"ת זה הנותן בריא השני למטה הימנו בשעת הסכנה מפזר וזה נקרא כסף ר"ת כשיש סכנה פזר ולמטה ממנו חולה שמצוה תנו לאחר מיתתו וזה נחשת ר"ת נתינת חולה שמצוה תנו

עוד סנסן ממרן זצוק"ל בפסוק הנ"ל מרומז כל ימי קריאת התורה של כל השנה זהב ז' ה' ב' כסף כפור סכות פורים ופסח נחשת נרות דהיינו חנוכה חדש ובכלל ר"ה שבועות תענית

עוד סנסן ממרן זצוק"ל ונדפס בס' ח"ס חאו"ח וכן תעשו כ' רש"י לדורות וע' רמב"ן מה שהק' על זה ופי' מרן זצוק"ל דלכאורה ק' למה באמת שינה שהע"ה בנין המקדש מאשר נצטוה משה בהר סיני אלא מקרא מלא הוא בדה"י שמסר לו דוד כל מלאכות התבנית וא"ל הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וכן בבית שני בנו שוב עפ"י חגי זכרי' ומלאכי אלא דק' הרי כ' אלה המצות אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וצ"ל דהיינו באמת פי' הכ' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו לדורות שוב כאשר אני מראה לנביא הדור

בג' ע"פ ויקחו לי תרומה זש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו שמעתי לפ' בשם הגאון מהר"א מווילנא דיל"ד למה לא נאמר ויתנו לי תרומה וכ' ויקחו אמנם יש לבאר ע"ד שכ' הפלאה על הכ' בדה"י כי ממך הכל ומידך נתנו לך הכוונה כ"ז שהעושר ביד האדם אינו יודע אם הוא לרע לו או לטוב אבל אם זוכה לעשות מע"ט מכספו וזהבו אז ידע כי הוא שלו ואינו בכלל ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקי' וז"ש ומידך נתנו לך בעת שנותן לך מזה שחוננתנו באותה שעה קבלנו טובתך מידך וכ' הגאון הנ"ל כי זה כוונת הכ' הנ"ל ויקחו לי תרומה בעת שיתנו למשכן מכספם וזהבם באותה שעה יקחו לי תרומה וכמ"ש והנה הביא המ' פסוק כיו"ב שפי' עד"ז כי לקח טוב נתתי לכם אם מקח אינו מתנה אמנם באמת הש"י ברא תוה"ק אלפים שנה קודם שברא העולם אבל לא יצא מחשבתו בתורתו אל הפועל עד שקבלנו אותה בסיני וז"ש כי לקח טוב נתתי לכם נתתי לכם היה אצלי לקח טוב

סנסן ממני בגמ' יומא מבית ומחוץ תצפנו כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו מכאן לת"ח שבני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו ארז"ל בשבת פ' השואל אנשי גליל אומרים עשה דברים לפני מטתך ואנשי יהודה אומרים עשה דברים לאחר מטתך וע' רש"י שם מ"ש ויל"פ דארץ יהודה היה מקום מושב המלכות וארץ הגליל כשמו כן היה גלילות המלכות והנה כל מלך נקל בעיניו לחפש חן ביושבי גלילותיו אשר יבא בקרבם לעתים רחוקים ויתנהג לפניהם במנהגי' אשר פ"י ימצא חן בעיני' ואמנם אם ישכילו אנשי גליל יבינו ויאמרו למלכם אם אתה מבקש למצוא חן בעינינו עשה דברים לפני מטתך במקום משכן כבודך שמה תתנהג במדות משובחות ואז גם בעינינו תמצא חן כי במקום מושב המלך כל ימות השנה שמה יעמדו על הבחינה אם מהותו טוב או רע וזה ענין מאמר אנשי גליל ואמנם אנשי יהודה יאמרו למלכם היושב בתוכם התנהגותך יהי' עד"ז אשר נוכל לספר תהלתיך בכל קצוי ארץ והיינו עשה דברים לאחר מטתך כמו לאחורי שיהא לך שם גם לאחורי מטתך וזה ענין מ' רז"ל כל ת"ח שאין תוכו כברו שלא יחשבו אותו במקום משכן כבודו כמו חוץ למשכנו אינו ת"ח וע"ז אמרו אבל בני עירו מצווין לעשות מלאכתו לפרסם מעשיו לאחר מטתו

עוד סנסן והערה ממני ד' רז"ל כל אמותיו של ארון שבורות להודיע שאין התורה מתקיימת אלא בשבורי לב. ואמנם בשלחן אמות ארכו ואמות רחבו שלימות ואמות קומתו שבורות