ליקוטי חבר בן חיים ב כד

התרי"ג מצות בעשרת הדברי' ג"כ גם אלו הי' מתקיימי' והנה משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וגילה לו היכן רמוזים כל התרי"ג מצות בעשרת הדברי' החרותי' על לוחו' האבן שמסר ליהושע ויהושע לא היה לו רשות לגלות סוד זה עד לע"ל שאמר הי"ת כי תורה חדשה מאתי תצא ופי' רז"ל חידושי תורה מאתי תצא וידוע כי תוה"ק כוללת שבעה ספרי' כדאמרי' במס' שבת כי ספר במדבר כולל ג' ספרי' וז"ש הנה האבן ר"ל הלוחות כי לוחת כ' שלא היו כ"א אבן אחד אשר נתת לפני יהושע על אבן אחת על לוח הזה שבעה עינים כל השבעה ספרים שבתוה"ק אלא שאין אנו יודעי' לפ' אבל הנני מפתח פתוחה ר"ל מבאר מה שחרות עליה ועי"ז ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד כי עי"ז יהי' כל התורה בעיני' מבואר היטב כמו עשרת הדברי'

ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו יש כאן רמז למ"ש החו"ה כי האדם ישתדל ללכת ביראת ה' ובקנות המדות הטובות ממדרגה למדרגה ולא יפסיע פסיעה גסה כי אם רב השמן בנר יכבה הפתילה וז"ש ולא תעלה במעלות דהיינו פסיעה גסה על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו וע"ד שכ' החו"ה כי רב השמן יכבה הפתילה

רמב"ן ד"ה וירד ה' שאם יחשבו הקולות צ"ל שהם יחשבו

ד"ה לא יהי' לך זו על דרך הפשט ועל דרך האמת כצ"ל

ד"ה לאוהבי אנו נהרגין על כלן צ"ע דהיינו מל"ת אבל עשה אכילת מצה ומילה דנקיט המכלתא מנ"ל

ד"ה זכור לא יסבול אותו מי שאינו רגיל כצ"ל ותיבת אלא ט"ס

ד"ה כבד ולא פי' הכ' מה הוא הכבוד כצ"ל

ד"ה וכל העם רואים מצפים ומתיצבים ירד ה' וע' רש"י פ' וזאת הברכה ע"פ ה' מסיני בא

ד"ה ואל ידבר וכן אמרו הם ואת קולו שמענו כצ"ל

ד"ה כי לבעבור נסות כענין שאמרו חכמי' אשרי אדם שמות רבה פ' משפטי': בע"ה פרשת משפטים

ממרן הגאון זצוק"ל בגמ' ב"ק רב אמי ורב אסי הוו יתבי קמיה דר"י נפחא מר אמר לימא לן מר שמעתא ומר אמר לימא לן מר אגדתא א"ל אימא לכו מילתא דשויא לתרווייהו כי תצא אש אפי' מעצמה הכי אמר רב אשו משום חציו שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה עלי לשלם הבערה שבערתי אני הצתי אש בציון ועלי לבנותה באש שנ' ואני אהי' לה חומת אש מ' דהני תרי מילי יש להם שייכות. וביאר מרן דאין לפ' דהכוונה משום ששרף הקב"ה המקדש באש כדכ' ויצת אש בציון דא"כ מה ענין זה לשלם ישלם המבעיר את הבערה התם לא פשע הניזק אבל במקדש החריבו עונותינו נוה אמנם הכוונה ע"ד שארז"ל במ' ברכות אלי' התריס כלפי מעלה ואמר אתה הסבות את לבם שנתת בהם יצה"ר והקב"ה הודה לו שנא' ואשר הרעותי אני שהרעותי וידוע כי היצה"ר מכונה אש כדכ' רוחכם אש תאכלם ואמר קרבו כתנור לבם וע"ז אמר הקב"ה אני הצתי אמנם כגון זה לא מקרי כ"א גורם ואי באש גם גורם חייב א"ש הך דרשא וזה שהקדים הכי אמר רב אשו משום חציו נמצא דבאש גם גורם חייב ושפיר דרש עלי לשלם הבערה שבערתי על היצה"ר וכמו שאמרנו

עוד ממרן זצוק"ל כי גרים הייתם כ' רש"י מום שבך אל תאמר לחברך וצריך ביאור וכי מה מום הוא זה שמכרנו ה' על משך זמן למצרים לעבדים וביאר מרן ע"ד שארז"ל במ' ברכות ע"פ ונפלינו אני ועמך ביקש משה שלא תשרה שכינה רק על ישראל וק' וכי אחר חטא העגל ביקש להם משה גדולה יתירה אמנם הענין מן הראוי כי כל נכרי העוזב ביתו וארצו ומקבל עליו דת ישראל הוא במדרגת אאע"ה והי' ראוי שתתיחד אליו השכינה כשם שנתיחדה לא"א ובאמת קודם חטא לא איכפת לי' למשה בזה אבל אחר שעשו ישראל העגל ואם בני הגר צדק לא יעשו עגל הנה בני אברהם נגדם במעלה אחורנית ולכך ביקש משה לאמור הנה לא"א נזקקת להגלות להודיעו חקים ותורות אבל לע"ע כי ירדת על הר סיני וגילית לבאי עולם חקי רצונך הרוצה לעבדך ישתתף עם עמך ישראל נמצא כי רק ע"י חטא העגל הגר הזה יושב בקרבינו בתורת גר ולולא עשינו העגל נהי' עם משפחתו לעם בפני עצמו וז"ש רש"י מום שבך זה המום שהוא גר בקרבך בך תלוי כי אתה גרמת ולמה תקרא אותו גר והיינו אל תאמר לחברך וצריך להוסיף כי מ"ש כי גרים הייתם בארץ מצרים רמז בזה על העגל שהי' מעשה מצרים

עוד ממרן זצוק"ל לנטות אחרי רבים להטות הכוונה במקום שיש ספק לנטות לכאן ולכאן אז אחרי רבים להטות ולא במקום שאין ספק וכזה השיב גאון א' למין שא"ל למה אין אתם נמשכים אחרינו הרי כ' בתורתכם אחרי רבים להטות ואנחנו הרב והשיב ת"ל אין ספק לנו באמתת תוה"ק אשר אבותינו ששים רבוא הגברי' מבן עשרים ומעלה העידו לנו על אמתתה ואין כאן לנטות

ע"כ ד' הרב ולי התלמיד נ' דנוכל לפ' ג"כ לא תענה על ריב לנטות שלא להיות הדיין בעל ניצוח לאמור קבלו דעתי כי עמדי האמת

עוד סנסן ממרן זצוק"ל ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקי' אחרי' לא תזכירו הפ' ע"ד שארז"ל שלהי מס' חולין שלוחי מצוה אינן ניזוקין אם לא שהי' מהרהר בע"א. ונ' לי התלמיד להוסיף נופך לבאר סיפא דקרא לא ישמע על פיך דבאמת צריך ביאור וכי איש העולה על הבירה לקיים כבוד או"א ושלוח הקן יהרהר בע"א אמנם כ' החו"ה בשער יחוד המעשה כי החולף העובד ה' למען יכבדוהו בני אדם וכיו"ב הוא כעובד ע"א והן הן ד' רז"ל וודאי אם קיים האיש הזה מצות כיבוד בצנעא לא יעלה על דעת לחושדו עובד ע"א אבל זה עלה לבירה ושם נפשו בכפו כזה יש לחושדו אם לא עשה כן לפני הבריות והיינו מהרהר בע"א אמנם כללו של דבר העובד ה' האמתי מקיים והצנע לכת את אלקיך ואינו מפרסם מעשיו וז"ש בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו המצות ישמרו אתכם אבל ושם אלקי' אחרי' לא תזכירו וביאר דבריו ואמר כי הכוונה לא ישמע על פיך

עוד סנסן ממני ושוחד לא תקח וגר נא תלחץ ושש שנים תזרע כל הפסוקי' בויו נ' לבאר ע"ד שהשיב הגאון בעל חות יאיר לשר אחד למה יתנו מבני עמינו שוחד לשופט אם יהי' להם ריב עם א' שאינו מבני עמינו והשיב לו הגאון כי ארז"ל למה נקרא שמו שוחד שהוא חד הלוקח והנותן קשורים יחד ואמנם מאחרי כי ידענו כי בבא איש ישראלי עם איש נכרי לפני השופט הנכרי לדין משנאת השר לאיש הישראלי ומאהבתו לאיש נכרי עוד טרם ישמע דבר הריב יחלוט בדעתו כי הדין עם הנכרי נמצא כי האיש