ליקוטי חבר בן חיים ב כג

אבותינו במצרים היו שטופי' בכל תועבות אנשי מצרים כמוהם כמו שביאר לנו יחזקאל ובגלולי מצרים אל תטמאו ולא אבו שמוע ובכל זאת הביא השי"ת העשר מכות על המצרים ואותנו הטיב לכל מיני טובות ומה"ד צועקת מה נשתנו אלו מאלו והיה לפי שעה כעין חילול השם כלפי מעלה ית' והן הן האבני בלסטראות שזרקו המצרים כלפי מעלה אבל ידע הש"י כי אין אומה ולשון בעולם מסוגל לעמוד בנסיון כעם ב"י ואין אומה ולשון אשר תתאמץ לפרסם אמונת ה' בעולם ולהבדל מכל עם ולשון כעם ב"י ובעת נלך בדרך הזה אזי יתרבה כבוד שמים ויתנחם ה' ית' על החילול ה' שהיה בעת יצ"מ וזה אמרו ית' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם אבל לא הייתם כדאי לנשיאה זאת כ"א על כנפי נשרים נשאתי כדרך שהנשר אומר מוטב יכנס החץ בי כך פתחתי פתח למדה"ד להתרעם עלי ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה יותר מכל העמים כי באמת לי כל הארץ וכל אומה שהייתי מטיב עמה כאשר הטיבותי עמכם היתה מקשבת אלי אבל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כל א' מכם ראוי להיות כהן ומורה עם בארץ וגוי קדוש

סנסן ממני כי יבא אלי העם לדרוש כ' הרמב"ן כי יתרו הבין אשר כל העומדין על משה כלם יש להם דברי ריבות וביאר לו משה כי הם ג' כתות מהם באי' שיתפלל משה בעדם ומהם ללמוד תורה ומהם הכת ג' יש ביני' דברי ריב ואמנם עדן יק' למה כלם עמדו מן בקר עד ערב הו"ל לקבוע זמן תפילה זמן תורה זמן דין אמנם רז"ל ד' על מבקר עד ערב דיין הדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במע"ב הכוונה כי בעל מלאכת כלי מורה שעות יתקן הכלי כמתכנתו וימסרנו להקונה עם המפתח ובכל עת שיפתח הקונה מערכת הכלי ע"י מפתח הרי הוא שותף לעושה הכלי כי זולת הפתחו אין בצע בכלי זה ואין בו מועיל כך ברא הש"י העולם והמפתח אשר על ידו יתקיים הוית העולם הוא דין אמת ושלום וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו ומקיים אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם כאילו נעשה שותף בבריאת העולם וכמו שביארנו וכ' תוס' שם דרצו רז"ל לפ' במ"ש דין אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה הכוונה כי לא די אם הדיין לא יעוות הדין כ"א צריך לירד ללב הטוען והעדים אם אין הכל מרמה בפיהם וארז"ל אם רואה שהדין מרומה יסלק עצמו ומהיכן ידע הדיין זה. ואמנם אם יתבונן הדיין בתוך בני עדתו התנהגותם בעת התפלה והקשבת' לת"ת אזי ידע כחו של כ"א עד היכן מגיע וזה היה מחכמת מרע"ה שלא קבע לא זמן תורה ולא זמן תפלה למען כל העם יהי' באהלו בזמן תורה ובזמן תפלה וידע מוצאי לבב כל אחד וא' הנכון לבו עם ה' ומה נעימה היתה עצת יתרו על ענין זה א"ל איעצך אתה תחזה לך אנשי אמת יראי אלקי' שונאי בצע ואודות דין מרומה כל עשרה אנשים יהי' להם שופט א' והשופט הלזה הלא יכיר היטב מהות העשרה אנשי' אשר נתמנה עלי' ולפי אשר יכירם יחרץ משפטו והי' אם לא ירצה א' מבעלי הריב להקים משפט שר העשרות הלז כ"א ילך אל שר החמישים הלא שר העשרות יגלה לשר החמישים והמאה והאלף מהות הבעל ריב הלזה ומדוע חרץ כן משפטו ועי"ז גם בלעדיך כל העם על מקומו יבא בשלום

עוד סנסן ממני ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות וגו' דברים אילו צריכין ביאר ביותר הרי אפי' לפני מלך בו"ד און עושין כן אם יצוה לא' משריו לעשות כזה או כזה הכי יאמר אלי' אין מן הצורך לעשות דבר זה ק"ו כלפי מרא עלמא אמנם נ' כי משה היה מוסכם בדעתו כי בעת ירד ה' על הר סיני הוא יעמד למטה בתוך שאר העם למען לא יאמרו ליצני הדור כי זה קולו של משה שאמר אנכי ולא יהיה לך. ויש מבני אדם שעושי' להם שני קולות משונים זה מזה וא"כ איפא הלא משה לא יעבור הגבול שהשים סביב להר עפ"י ה' והיאך יעברו ב"י הגבול וז"ש לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדותה בנו לאמור הגבל וגו' הכוונה הלא גם בי העדות ואחרי שאני לא אעבור הגבול גם אחרים לא יעברו וביקש משה במענה זאת לדעת אם האמת אתו שהוא לא יעלה או רצון הבורא ית' שהוא יעלה והיינו שצוהו לירד ולהעיד בעם. וע"ז ענהו השי"ת יפה כוונת רד העד בעם ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו ואמנם להפיק מלב ליצני הדור אמר וירד משה וידבר אלקי' את כל הדברי' ופי' רש"י כי בעת שירד משה דבר ה' ית' כל עשרת הדברי' בבת אחת ואח"כ פי' להם על כל דיבור ומשה ידבר והאלקי' יעננו בקול וידעו נאמנה להבחין בין קולו של משה לקולו של הקב"ה ית' שמו

כ' רש"י בשיר השירים עפ"י המדרש וכן הוא בקרובץ לשבועו' כי העשרת הדברות היו מצומדי' דבור הא' בלוח שני כנגד דבור הא' בלוח ראשון להורות כי הרוצח נענש על שמיעט הדמות כדכ' שופך דם האדם דמו ישפך כי בצלם אלקי' עשה את האדם דבור שני בלוח שני לא תנאף נגד לא יהי' לך בלוח א' כי העע"א נמשל לאשה מנאפת כנגד לא תשא בלוח ראשון לא תגנוב בלוח שני כי כל הגונב סופו לשבע לשקר כנגד שבת בלוח א' לא תענה בלוח ב' כי המחלל שבת מעיד עדות שקר כנגד כבד אביך בלוח א' לא תחמוד בלוח ב' כי החומד ומתאוה שאינו שלו סופו להוליד בן שהוא מקללו ובזה ביאר מרן זצוק"ל פי' ד' הפיוט בקרובץ שבועו' שם קרוץ מחומר מה מועילו אם חומד ומתאוה שאינו שלו אחרי כי עי"כ זה שיש לו אינו שלו דהיינו בניו ימרדו בו ואם בניו יפשעו בו מה לו בכספו וזהבו שאינו שלו והיינו קנין שאינו שלו למה הוא לו ע"כ דפח"ח וש"י אמנם צריך ביאור מה ענין עונש זה על לא תחמד ונ' אמר שהע"ה מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו ביאר שהע"ה ד' הרמב"ן פ' נצבי' ע"פ שורש פורה כי המחשבות זרות של האבו' יצאו לפועל אצל הבני' ומה שהי' לאבות לספק יהי' לבנים כוודאי היתר ויצאו מן הדת ולא כן מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחרי' והנה כל הי' דברות המה משפטי' שאין להרהר עליהם חוץ מלא תחמוד הוא ענין ק' להבין היאך הפני שאין פרוטה בכיסו לא יחמוד אחרי העשירות של העשיר וכבר דיבר בזה הא"ע דברים יקרי' ומעתה זה היה הרמז שרמזו לנו רז"ל במה שהי' מכוון בלוחות דבור לא תחמוד מול כבד כי האב יקל במצות לא תחמוד לאמור חק זה לא אבין ובניו יזלזלו אחרי' אף במצות כבד שהיא משפט מפורסם בעיני כל בעל שכל ישר ואחרי כי האב החל לזלזל בחקי' בניו יבאו לזלזל במשפטי'

וכ' רש"י בשיר השירים כי קבלה בידינו אשר בעשרת הדברות כלולים כל התרי"ג מצות ויש לרמז זה במאמר הכ' בזכרי' האבן אשר שמתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתוחה ומשתי את עון כל הארץ ביום אחד הכוונה העשרת הדברות עד דורינו זה אשר פרץ בו בעו"ה צרעת הכפירה מכל וכל בדורות שלפנינו אפי' מקלי ישראל נתקיימו וכמו שאמרו בפ"ק דברכות ומפני מה לא קבעו לעשרת הדברות בק"ש מפני תרעומת המינין שהיו אומרי' אין תורה אלא זו ואמנם לולי היו גלוים כל