ליקוטי חבר בן חיים ב כא

יהמה וידע אינש בנפשי' ונפקא מיני' להרבות בתפלה ולאפושי רחמי' מבלי לדחות בפן ואולי ועל זה נאמר אשרי מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה ועיי' רבינו בחיי ריש פ' בא. אמנם יש בזה ב' מיני קללות ועונשים א' האמור בתוכחה והבאתי מורך בלבבם ר"ל כי מפני העונשים בא המורך שלא בטבע באופן שאפי' יהי' נתונים בדין על דבר מועט קול עלה נדף ינוע לבבם כנוע עצי היער מפני רוח שלפעמים צרות המורך היא כפלי כפלים מן הצרה עצמה וקללה שני' היא ההפך מזה שהקב"ה מקשה לבו של רשע שנא ירגיש כלל וכלל עד בא עת צרתה ויהי' נשבר כנבל יוצרי' מבלי תקומה כלל כאשר חזק לב פרעה ולסיחון ועוג אשר חזק לבם למלחמה וכן לכנעני' להאבידם

ונבא אל המכוון בעזה"י כי אעפ"י דקרא מיירי מעושי רצוני של מקום מ"מ הדבר ידוע כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא והקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה ואינו מוותר להם ואדם נידון בכל יום וע"כ אמר להם בהיותם עושי רצונו של מקום ברוב מעשיהם אזי איך יהי' נתונים בדין על שום דבר כל המחלה אשר שמתי במצרים להקשות לבם מבלי הרגיש זה לא אשים עליך בשום אופן אך ממילא מובן ההיפך שמחלה אחרת אפשר שיושם והוא המורך שהוא ההיפוך מהכבדת לב והטעם לזה כי אני ה' רופאיך רוצה לרפאות אותך ממכתך ע"כ המורך טוב כדי להקדים תפלה לברכה וממנה יושע

עוד אקדים מה שפירש"י שבאותו לילה ישראל נתונים בדין אם לאבד עם המצרים או להנצל ובאמת הדבר מאוד תמוה איך אפשר שיאבדו ישראל בים וכי בכדי הוציא ממצרים כתעפות ראם לו ועשה ניסים ונפלאות. ומה יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ הטביעם בים. אבל נ"ל כי לא היו ישראל נתוני' בדין כלל. אך היות כי הם כבר היו גאולים יוצאי' ביד רמה בעדי עדים וכל טוב מצרים ולא נצרכה עתה להכביד לב פרעה לרדוף אחריהם עוד אלא למען קדוש שמו הגדול ברבי' ע"י קריעת י"ס ובאמת ע"י קדוש שמו הגדול הזה יצאו כל ניצוצות הקדושות ממצרים ושם באותו המלחמה הורד לארץ מרכבות שר של מצרים ונשאר כעלה נובלת עלי'. ומשו"ה נאסר לראות עוד את מצרים משום שהורק ממנו כל טוב וכל שום מין קדושה וע"ז היו מדייני' למעלה כי המשמאלים אמרו אם יגרו הים ראוי' להטביע גם ישראל ח"ו ע"כ לא יקרבו זא"ז כלל ולא יתקדש שמו כשישראל יעברו גאולים מצד אחר והמיימי' אמרו שיתקדש שמו הגדול בם וינצלו את מצרים ר"ל כל הניצוצות יצאו ממצרים ולא ישאר פרסה זהו מה שנלע"ד בזה

ועוד בהקדמה שלישי מה שאני מרגיש עתה ואומר כי האנשי' האלו לא נשיתי בהם ולא נשו בי ולא עשו לי דבר רע ולא יעשו לי ואין לי לפחוד ולירא כלל בעזה"י. אך בראותי ס"ת נתון בדין לבי נשבר בקרבי ונמס ויהי למים וזהו מהטעם כי ישראל ואורייתא חד והקב"ה וישראל אחד ואתם הדבקים בה' אלקיכ' וכו' כלכם היום ע"כ לבו של אדם מישראל דוה עליו כאלו הדבר נוגע לעצמו כי הוא ואורייתא חד וע"כ אחי אל נא תדחו את הדבר בפן ואולי ואל תקשו לבכם ח"ו כאמור אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. נחוס על כבוד שמו הגדול ועל תורתו שבכתב ושבע"פ. ומי שאינו מרגיש מעיד על עצמו שאין לו חלק ח"ו בה' ובתורתו כי לולא זאת היה מרגיש בנפשו כאלו היה נתון בדין ויותר מזה

ונבא אל המכוון בעזה"י כי ישראל האמינו בה' ובמשה עבדו וחזרו לאחוריהם אמנם הכל ביד רמה כי יצאו זכאי בדינם של מעלה לילך בראש גאולים אמנם בהגיע תואר לילה ההיא ובני ישראל ראו מצרי' נוסע אחריה' ויראו מאוד נפל פחד ומורך בלבם ושפטו ישראל שהם נתונים בדין של מעלה אם לאבד אם להנצל ע"כ עשו שלהם ויצעקו בני ישראל אל ה' אמנם התרעמו על משה המבלי אין קברים כי חשבו אלו הי' האמת שהגיע זמן פדות נפשות מה שייכות להנתן בדין עתה ועל זה השיב מרע"ה חלילה לא אתם נתונים בדין כי אליב' דכל הדיעות אתם גאולים לחרות עולם אך התיצבו וראו את ישועת ה' דייקא אשר יעשה עמכם ועל ידכם אשר ע"י כן לא תוסיפו לראות את מצרים עד עולם וזהו דין שלמעלה שעלי' מדייני' עכשיו וכיון שה' ילחם לכם למעלה ואיך יצוייר שאתם תחרישון ולא תרגישון מזה ולבכם לא ינוע כי הלא אתם הדבקים בה' אלקי'. כן אני אומר לא נחריש ולא נתאפק עד יצא כנגה צדקת תורתינו הקדושה אשר היא לנו למורשה. ונזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהכלו ובא לציון גואל ב"ב אמן

עוד סנסן ממרן זצוק"ל וחמושים עלו בני ישראל כ' לנו תוה"ק פסוק זה ללמד ע"ד רז"ל בירא דשתית מני' מיא לא תשדי בי' קלא וע"ד שכ' לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והנה היה נוח לו ית' לקרוע הים מלצוות לישראל שיעמדו למלחמה נגד המצרים מטעם הנ"ל ואמנם לקחת מוסר זה צריכין אנו לידע כי הי' בידם כלי זיין

וע"ד הפשוט נ' לי התלמיד ע"ד שכ' הרמב"ן כי העם כולל ההמונים ובני ישראל המה החשובים והנה העם לא יצא ממצרים כי אם בע"כ כדכת' ותחזק מצרים על העם וז"ש ויהי בשלח פרעה את העם ר"ל על כרחם ואלו לא לקחו בידם כלי זיין כי לא היה עמהם רוח גבורה ע"כ אמר אלקי' פן ינחם העם בראותם מלחמה אבל וחמושים עלו ב"י החשובי' לא נתיראו ממלחמה

ודע כי מהסיבה הזו נתהוו כל התלונות במדבר כי ידעו ישראל כי לא זו הדרך ממצרים לארץ כנען ובכל עת באו בספק לא האמינו כי הם גורמים להסבה זו כ"א אמרו מנהיגינו הא' זקן בן פ"ג וא' בן פ' הם נתיראו לעשות מלחמה והסיבו אותם דרך המדבר ובטחו בה' שלא יעזבם אפי' במדבר וזה ענין מ' רז"ל כי במלחמת עמלק נגזר על משה בשביל ששלח את יהושע שלא יכנס לארץ כי אחרי ראו אשר במלחמה הראשונה לא מש משה מקרב המחנה העלה לבם טינא לאמור כי הדין עמהם במה שחשדוהו ואמנם לבטל מחשבה רעה זאת אמר הכ' וה' הולך לפני' יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך לומר כי עמוד הענן היה המורה דרך לא משה וזה כוונת הרמב"ן במ"ש ע"פ ובאילים שתים עשרה פינות מים וע' תמרים להראות להם כי מששת ימי בראשית הכין ה' להם במדבר אכסניא יפה כזאת עין לכל שבט ותמר לכל זקן וגלל כן הוכפל פ' זה בפ' מסעי משכ' שם כי מסעיהם היו עפ"י ה' ולא מדעת משה והביא זה לראי' עיי' רמב"ן ותמצא

עוד סנסן ממרן זצוק"ל כי אני ה' רופאיך כי הרופאים ישרתו לבני אדם על ב' פני' רוב בני אדם קורין לרופא בעת שיחלה אבל הבן דעת ישלם לרופא משכרתו מדישנה למען ישגיח עליו שלא יחלה וז"ש כל המחלה לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך משגיח עליך שלא תבא לידי חולי: