ליקוטי חבר בן חיים ב כ

הרשעי' שהם לעומתו יהי' נבדלי' מכל טהרה וקדושה ויהי' מרוחקי' מכל טוב ובראותו כי הם אומרי' שירה ויש בהם ניצוץ קדושה הבין שזה יחסר מרבו הקדוש והצטער על גלות השכינה ופגם אותיות הקדושי' וידוע כי אותיות התורה הם על המיעוט בבחי' פ"ה שהם בפ' ויהי בנסוע כמבואר בש"ס פ' כל כתבי ע"כ התענה פ"ה תענית ואמר לו המלאך שמיום שגילה סודו לחבקוק הנביא שנצטער ג"כ על הצלחת הרשעי' בעוה"ז. מאותו יום לא גילה זה כי לא ביקש ממני טעם על הצלחתן בעניני עוה"ב ועתה גילה לו טעמו שעכ"פ יש בהם ב' מיני ניצוצות א' בבחינת סר מרע והשני בבחי' עשה טוב ואמר בבחי' סר מרע לא יחרץ כלב לשונו כי באמת אם הם רשעי' בפ"ע ואינם ממשיכי' אחרים להבליהם ומראי' עצמן לפני חכמי הדור כאלו הי' לומדים וצדיקי' ומסתירי' מעשיהם אעפ"י שהדבר מובן לכל מ"מ די לו אם ידע עול בושת ואז הוא בכלל כלבי מצרים אשר נאמר ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו וזאת שנית שזכו לעבד עורות מצואתם לכתוב בהם תפילין ס"ת ומזוזות זהו מליצה נאה ע"ד שכתבתי לעיל על חרבם תבא בלבם כי ממעשי' הרעי' אשר אנו רואי' נקח מוסר השכל לגדל בנינו לת"ת ולהרחיק' מהם ומכל המונם פן ח"ו יהי' כמוהם ע"ד שכתבתי במקום אחר בסיום דמס' ידים שאמרו הצדוקי' קובלי' אנחנו עליכ' פרושי' שאתם כ' את המושל עם משה בגט והשיבו להם ואתם כותבי' את המושל עם השם בדף שנא' ויאמר פרעה מי ה' וכשלקה מה הוא אומר ה' הצדיק די"ל הכוונה בזה אעפ"י שפרעה הי' רשע עריץ וכפר בה' ואמר מי ה' מ"מ א"א שלא יהי' בו שום ניצוץ טוב שלזה נברא ומה היא טובתו שכשלקה אמר ה' הצדיק מתקדש שמו הגדול ע"י ולזה נברא מעיקרא והוא ע"ד וגם רשע ליום רעה

והנה עכ"פ טוב שנקח מוסר בראותם כי לא טוב אחריתם ומעשיהם מקולקלי' מגולחי פאת הראש והזקן משחיתי' בתער מחללי שבתות ואוכלי בשר חזיר והשקץ נדע ונקח מהם מוסר שלא להדריך בנינו בנתיבותיהם ולהרחיקם מאורחותם וזהו המליצה שזכו לעבד מצואתם עורות לכתוב בהם דברי קדושה תפילין מזוזות וס"ת כלומר ממעשיהם הרעים המכונה צואה מהם נקח מוסר לעבוד את ה'

והנה בזה מסולק תלונות ר' ישעי' כי הוא חשב שמהראוי שלא יהי' שום ניצוץ קדושה באותן הכלבים ולא הו' אלא כמ"ש

אמנם אם נקח השאלה מהופך יסתער עלינו קו' אחרת חמורה מהראשונה והוא כי בתחלה שאל איך אותם שנא' בהם שלא ידעו שבעה איך יאמרו שירה ואנחנו נאמר בהיפך איך אותם שזכו לומר שירה ולעסוק בתורה איך הגיעו לזה השיעור להיות עזי נפש ושלא לידע שבעה ואיך האור שבתורה הניח להם לבא לידי מדה זו והנה הי' ראוי שמיד יתענה ר' ישעי' עוד תעני' אחרו' עד שיענה לו מלאך קו' זו השני' ע"כ אמר לו המלאך ולענין השאלה ששאלת חזור לאחריך כלומר הפוך בה מהמאוחר אל המוקד' ותוליד לך קו' אחרת אמנם אל תוסיף עוד דבר בדבר הזה להטריח כלפי מעלה כי אומר לך תי' על קו' זו והוא שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו כי האנשים האלו בתחלתם לא שמרו פיהם וטמאוהו בילדי נכרי' אשר הספיקו בהם ושינו שמם ודיברו בלשונם וגם הלעיגו במלאכי אלקי' ותעתעו בנביאי' והרהרו אחרי חכמי דור ודורשיו כמ"ש הרמב"ם סוף ה' טומאת צרעת מי גרם להם ששתו בשמים פיהם לשונם שהלכה תחלה בארץ ע"ש ודין גרמא לצרעת הממארת הזה

ואיידי דאיירי אומר מה שיל"ד בפסוק ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד אשה למען תדעון אשר יפלה ה' בין וכו' וצ"ע מ"ש שע"י שלא יחרצו הכלבים לשונם יודע כי הפליא ה' והלא זה נודע על שפסח ה' על בתי ישראל במצרי' בנגפו את מצרים אבל אחז"ל מלאך המות בא לעיר כלבים בוכים וכשאלי' בא לעיר כלבים שוחקי, נמצא שיש לנפש הכלב הרגשה בבא לעיר מלאך המשחית בעם או המלאך הגואל. והנה אז באותו הלילה שהושחתו בכורי מצרים ונגאלו ישראל הי' מהראוי' שיהי' בזה הרגש נפלא לנפשות הכלבי' לבכות מצד ולשחוק מצד אך יראה כל זה הוא אם ההשחתה או הגאולה הוא ע"י מלאך שיש בכח מזלו של כלב להרגיש בזה אך במצרים שהקב"ה בכבודו ובעצמו הרג בכורי חם והוא בעצמו גאל ישראל ואין כח בנפש הכלב להרגיש את כבודו ית' שמו ע"כ לא חרצו לשונם וזה שאמר לא יחרץ כלב לשונו מזה תדעון אשר יפליא ה' ית' בעצמו ולא ע"י מלאך ושליח

כתי' בפ' השבוע התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם ה' ילחם לכם ואתם תחרישון

ויל"ד [א'] אחר שראו ניסים ונפלאות שעשה להם עד עתה וגם נאמר להם שיחזרו לאחוריהם כדי להטעות פרעה והם שמעו וקבלו ונסעו לאחוריהם איך א"כ לשעה קלה חזרו בהם והתרעמו מבלי להאמין בה' ובמשה עבדו וביותר קשה אחרי שפקרו ואמרו המבלי אין קברים במצרים וכו' ולא שתו לבם לכל דברי משה שדיבר עמהם והבטיחם עד עכשיו מה יועיל ומה יוסיף אומרו להם התיצבו וראו וגו' הלא לא יקבלו ממנו [ב'] את ישועת ה' אשר יעשה עמכם הכי הל"ל וראו את הישועה אשר יעשה ה' עמכם [ג'] כי כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפון לראותם מה רצה כי לא איכפת להם לישראל לראות עוד את מצרים רק שיושיעם ה' היום מידם אבל שלא לראותם עוד עד עולם מי ביקש זאת מיד משה ומכ"ש לדעת חז"ל הוא מצות ל"ת לשוב למצרים ואין זה מענין הפרישה להזהיר אותם לדורות כי הם היו טרודים בדאגת נפשם [ד'] ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ממה יחרישו אם מהתרע' הלא גם אם אין ה' לוחם ואדם נתון בסכנה וכלתה אליו הרעה אין לו להתרעם ח"ו וראוי לסבול הכל בטוב ונחת ואם תחרישון מתפלה קשה הלא גם אם ה' ילחם להם מ"מ יפה צעקה והתפילה היא אומנת אבותינו מעולם

להקדים אני צריך קרא כדכת' והי' אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בי אני ה' רופאיך והק' הרמב"ן מה הבטחה הוא זה שיאמר הרב לעבדו אם תעשה כל אשר אצוך לא אמית אותך במיני תחלואים ואני אוסיף להקשות כל המחלה אשר שמתי וגו' לא אשים עליך ונשמע מדיוקא אבל שאר מחלות אחרי' ח"ו אביא עליך ועל מה ולמה ותו ק' קו' כל המפרשים אני ה' רופאיך כיון שלא יהי' שום חולה למה צריך לרופא

והנלע"ד בזה כי בטבע הושם כשהאדם נתון בדין למעלה אלו מיימינים לזכות ואלו משמאלי' לחוב' אז אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ומכ"ש כשנגמר דינו לרע אז לבו ככנור