ליקוטי חבר בן חיים ב יט

שזה הכוונה מהכלבי' בעצמן משא"כ ליחות הצואה לעיבוד העורות זה הוא סבה רחוקה ואינה בכוונה מהם

לתרץ זה נקדים ענין שירת הכלבים שהוא כלבים מה הם אומרי' בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו וק' מה ענין שירה זו לכלבי'. וגם מ"ט לומר עליה' שלא ידעו שבעה אבל יובן הענין בהיות כי כל עם ילכו איש בשם אלקי' ויש להם דתות וחוקים אשר בהם גדורי' בדבר מה כגון לשבות ביום פלוני ולאסור להם מלאכה פלונית וערוה פלונית והתוגרמי' אינן אוכלים בשר חזיר ולא שותים יין כלל והנוצרי' אינם אוכלי' בשר בימי עינויהם והרשב"א בתשובה סמך על זה שלא יחליקו הגבינה בשומן חזיר וכן למד רמ"א בתשובה בהיתר שמן זית שלא יערבו בו שומן של איסור משום שאכלו אותם בימי ענוי שלהם ויש אומות שמוהלין את עצמן ערבים וגבעוני' והם כולם יודעים שביעה כי ענין השביעה הוא הסתפקות שמסתפק במה שהותר לו מבלתי פרוץ גדרי דתו כי כן צווה ומכ"ש עם ה' אלה ב"י הגדורי' מאת ה' אלקי ישראל המובדלי' ומופרשים והעל כן נקראו קדושים כי קדוש ה' אלקי' ופירש"י קדושי' תהיו פרושים תהיו וע"כ ראוי לנו שם יודעי' שבעה ביתר שאת ועיי' רמב"ן על למען ספות הרוה את הצמאה ולא עוד אלא בהיותינו מפוזרים כשה פזורה בין או"ה תחת ידם ובכל זאת אנו שומרים דתינו ואין אנו מתערבים בהם לאכול מפת בגם ומיין משתיהם ואלו היינו רוצי' להתערב עמהם היינו בני חורין כמו שפירש"י על שובי שובי השולמית ונחזה בך ואנו משיבים מה תחזה בשולמית ע"ש ובאיכה רבתי גלתה יהודה מעוני וכי או"ה אינם גולים אלא מתוך שאוכלי' מפתם ושותים מיינם גלותם אינו גלות כי מתחברים ומתערבים זע"ז אבל ישראל מתוך שאינם אוכלים מפתם ואינם שותים מיינם גלותם גלות והיינו ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח מרוב עבודת ה' המוטלת עליהם לא מצאה מנוח בין הגוים. נמצא זה הוא על שאנחנו יודעי' שביעה גמורה תלי"ת ועד"ז פירשתי תלונת ב"י בפרשת השבוע בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע והנה לפי המובן הפשוט הוא שקר כי לא ניתן להם במצרים בשר כ"א לחם צר ומים לחץ וזה א' מטעם אכילת מצות לחם עוני בפרוסה כדרך שהי' מאכילי' אותם במצרים והם בעצמם אמרו בפ' בהעלתך זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכ' הרמב"ן שהדגים הקטני' שפלטתן היאור אותן אין להם דמים במצרים ניתן להם רשות מאת המלך ליתן לעבדים רומסי חומר ולבני' שלו וכן פי' חציר ובצלים עיי"ש אבל מאכילת בשר אין זכר למו ועוד מה להם להזכיר שבתם על סיר הבשר ולא אמרו באכלנו בשר ולחם לשובע אבל הענין כמו שזכרנו שגם במצרים כבר הי' ישראל גדורי' מבלי להתערב בגוים מלאכול שיקוצים ומרק פיגולים של מצרים ואלו הי' רוצים להתערב עמהם ולהעשות עמהם גוי א' הי' פטורים מעבודת פרך אך הם בחרו בעבודת פרך ועינוי רק להיות מצוינים שם וזה שאמרו שהם ישבו על סיר הבשר של אדוניהם המצרים לבשלם לאדוניה' המצרים באכלנו לחם לשובע רוצה שהוא ראה לפניו סיר הבשר ולא אכלו ממנו כ"א לחם ואכלו לשובע בהסתפקות ושביעה ולא התאוו למרק פיגול בשר המצרי והי' יכול עם זה לאכול אם ירצה להפוך עצמו ולהיות מצרי אלא שלא רצה א"כ איך קהל ה' כזה ימות ברעב במדבר ע"ד שאחז"ל בבתו של נחוני' חופר שיחי' דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו הוא המציל מים לעולי רגלי' ואפ"ה מת בנו בצמא וה"נ איך ימות ברעב

נחזור להנ"ל שזה הנקרא שביעה השומר גדריו ומסתפק במותר לו ומה נאמר קדושי עליון שמקדשין עצמן ופורשי' גם מהמותר להם עד שאמרו על ר"ח בן דוסא שאחר שכל העולם כולו ניזון בזכותו הוא הי לו די בקב חרובי' מע"ש לע"ש ושמעתי מפי מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל שרצונו באומרו די לו באמת ולא חפץ יותר כי הסתפק בזה ועיי' מ"ש הרמב"ן על פסוק זקן ושבע ימים

והנה אמרו המפרשי' טעם לאומרו אנכי ה' אלקי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אשר בראתיך משום שבענין הבריא' כל אפין שוין ואין זה דבר שהובדלו בו ישראל משארי אומות ע"כ תיאר עצמו ביציאת מצרים ואנו משבחין אותו בנתינת התורה וכדומה. וכן לכל עם ולשון לפי דעתם הם מתארים הבורא ית"ש במה שמורה על מה שבראם כי בענין הבריאה האדם והבהמה והדומם שוה. אמנם יש אנשים עבדים המתפרצים המכחישי' בכל דת שבעולם האומרים לא דיבר אלקי' עם אדם מעולם ולא בחר בעם זולת עם וכל דתי כל העמים שוא ושקר ולא היו דברי' מעולם ולא השגיח הקב"ה על האדם למיסר לי' עורב' ולמשרי לי' יונה ואומרים כי הכל הוא תחבולה מאנשים התעו העולם. ולהם הותר כל איסור אין להם שום ערוה הנאסרת ולא שום אכילת איסור ולא שום יום שביתה בעולם הלא המה הכלבי' אשר לא ידעו שבעה ורצונו כי הכל קאי על הקליפה השורה על הכלבי' והוא הס"ם היצה"ר בשעה שעשה עם אותן האנשים להתעותם מדרך הישר אז הוא בחי' כלב לא ידעו שבעה. והנה הם אומרי' בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה' עושינו כי אין להם שום תואר לתאר בו הי"ת רק כי הוא עושינו ובראנו כמוהם ככלב כי הכל מעשי ה' הגם ידעתי שגם בזה המה מכחישי' ואומרים שאין העולם בכוונה ממנו ית"ש אשר ע"כ תמצא בספרי מירום שלהם שאינם מכנים לו ית' שום תואר כ"א מחויי' המציאות ובזה תדע כל מי אשר תמצא ככה בספרו תדע כי הוא מהם ומהמונם יסכר פה דוברי שקר הדוברות על צדיק של עולם עתק

ואקדים עוד מהידוע כי כל הנביאים ממרע"ה ואילך צוחו כי כרוכי' על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו אמנם חבקוק הנביא הוא הפליא לעשות עג עוגה ועמד בתוכה ונשבע שאינו זז עד שישיבו הי"ת כמ"ש על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור והקב"ה השיבו על מעשי ועל פועל ידי וכו' והנה בכ"ז לא הוקשה להם כ"א על טובת הרשעי' בעוה"ז והפירוק על זה הקו' קל להבין ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אך הקו' היותר חזקה הוא על שזכו הרשעי' האלו לומר שירה מהיכן יזכו לטובה רוחניות ובכלל שירה הוא שהם יודעי' תורה (שקלו וטרי' בהו ידיהם רב להם כי הכל נקרא שירה כדכתי' ואתם כתבו לכם את השירה הזאת וקאי על התורה כולה ובאמת שזהו בעו"ה שנמסרו דברי תורה לחיצוני' ואותיו' התורה פגומי' בעו"ה כידוע ליודעי חן

ונבא אל המכוון בקצת המאמר ואומר כי להיות זה ר' ישעי' הי' תלמידו של ר"ח בן דוסא שהי' די לו בקב חרובין והי' קדוש ומופרש בתכלית הקדושה נתן לבו אל ההפכי' הרשעי' שהם נגדו בבחי' ומצא שהם הם אלו הכלבי' אשר לא ידעו שבעה כלל ומן הראוי שלעומת ר"ח ב"ד שהי' קדוש בתכלית א"כ אותן