ליקוטי חבר בן חיים ב קפו

לתכשיטי אשה ורחוק מפניני' מכרה אשה אשר תרדוף אחר פניני' לא תשיג שלימות אשת חיל ואמר בטח בה לב בעלה פסוק זה יפה נדרש על הצדקת הלז אשר בעלה שכב זה עשרים שנה ועשה אותה גברת הבית ובטח בה לב בעלה ובאמת השתדלה בנכסים לטובת נשמתו כ' ס"ת על שמו והחזיקה ת"ח יתומי' ואלמנות עד אשר צדקתה יעלה ב"ס לסכום יותר מאשר הניחה אחריה וז"ש בטח בה לב בעלה אבל ושלל לא יחסר עי"ז שבטח בה ואמר כל ימי חייה ולא אמר כל ימי חייו כלומר אף לאחר מותו ואמר דרשה צמר ופשתים הכ' הזה ביאר מרן הגאון זצוקלל"ה הכוונה השתדלה שלא יבא שעטנז במשפחתה ולא נתנה עיני' בממון כ"א במשפחות כשירות ושם ותעש בחפץ כפיה וסיים עז והדר לבושה הכוונה אז"ל אשה חסידה מבלה עולם והיינו דע"י חסידותה עוכרת ביתה ואינה משתדלת בצרכי הבית כראוי לה והוי ביתה עולם הפוך אבל אשת חיל הזאת לא כן היתה עמה אם כי עז לבושה עד שתשחק ליום אחרון בכל זאת גם הדר לבושה היא מנהלת ביתה נהדר ותפארת ואמר פיה פתחה בחכמה שהיא בתורה שבכתב כא' היודעי' ואמנם מענותנותה רק תורת חסד על לשונה והנה לעת זקנתה היא מוסרת נכסי' ביד בני' והם מספיקי' לה פרנסתה בריוח אבל אין זה לחם עצלות כי כל עניני הפרנסה היא הכינה להם והיינו צופי' הליכות ביתה מה שפעלה לביתה עד היום לעת זקנתה ולחם עצלות לא תאכל לעת זקנתה אבל העיקר מה שזכתה הוא כי בניה הולכים בדרך שהוליכתם ולא יאמרו כאשר יאמרו מורי זמנינו אבותינו בחשך הלכו כ"א קמו בני' ויאשרוה הודו לה על שהורית להם דרך הישר בעלה ויהללה ובענין זה רבות בנות עשו חיל אבל רק לעצמן ולא זכו שילכו תולדותי' בדרכם ואת עלית בזה על כלנה ואמנם מה תכלית לאדם בסיפור שבחו הלא הש"י יודע מעשי אדם ותחבולותיו אם טוב ואם רע העיקר למען תזכה אשת חיל הזאת ע"י שיהללו בשערים מעשי' אשר גם שאר נשים ישימו על לבם ללכת בדרך הלזה וז"ש תנו לה מפרי ידי' ע"י ויהללו בשערים מעשי' בלע המות לנצח ומחה ה' אלקי' דמעה מעל כל פני' וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ בב"א: דרוש לחינוך ס"ת בבית הקצין ה' שרגא בן יהודה פ' שמות תרכ"ג

בגמ' מנחות ותרא אותו כי טוב אמר הב"ה יבא טוב זה משה שנא' ותרא אותו כי טוב הוא ויקבל טוב זו תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם מטוב זה הב"ה שנא' טוב ה' לכל לטובי' אלו ישראל שנא' הטיבה ה' לטובים

כ' הרמב"ם ה' ס"ת מ"ע על כל א' מישראל לכתוב ס"ת שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לפי שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות והעיר מרן בעל ח"ס יו"ד רנ"ד דלד' הרי"ף דמתיר לכתוב ליתא לד' הרמב"ם והגמ' בסנהדרין שם שממנה הוציא הרמב"ם דין זה צריך ביאור ונ' לפ' דגם פשוטו של מקרא מוכיח דקאי אכולא ס"ת שסיים הכ' ואמר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו הענין ע"ד שכ' הרמב"ם באג"ת ע"פ ואני זאת בריתי כי קיום התורה בכללותיה ופרטותי' בתוך עם ב"י היא אות ומופת על אשר לא עזבנו ה' ולא נטשנו ואל יעזבינו נצח והנה היום הזה אחר שעמדנו משך זמן ארוך כזה בגלות ראה ראינו ע"י קיום תוה"ק ממזרח ומצפון בתוך עם ב"י כי רוח ה' נוססה בנו אמנם בעת החל הגלות עלינו הוצרכנו לאות ולמופת אשר לא תשכח עדות מפינו ולזה אמר הכ' כי בכתבינו התוה"ק הלא בכל שורה ושורה נראה כי דבר ה' בפינו כי אם לא סוד ה' היא כ"א מחשבות אנוש חכם אשר מלבו צוה כזאת עלינו למה זה תחשב לו לחכמה התגין והקוצין והחסרות והיתירות פעמים שלש בכ' א' בתיבה א' הלא היא עצמה תעיד על נפשה כי עצת ה' היא ואצלו היתה אמון ואשר היא מתת אלקים כמוה תעמוד נצח וז"ש ואתה כתבו לכם את השירה הזאת והי' כי תמצאנה אותו וגו' וענתה השירה הזאת לפניו ר"ל לפני עצמו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ע"ז תענה עדות אשר לא תשכח ועד"ז נבין מ' רז"ל במ' מנחות אר"י בר אבא אר"ג א"ר הלוקח ס"ת כחוטף מצוה מן השוק כתבו כאלו קבלה מסיני הגיה בה אות א' מעלה עליו כאלו כתבו הכוונה ע"ד שכ' כי הכותב ס"ת ומביט בעיצומו ודקדוקי' הוא אשר ישכיל ויבין כי תוה"ק מה' היא לנו כי כל אות ואות שבה יעיד על עצמו ואם יחקור וידרוש מפי סופרים וספרים יאירו עיני' ברמזי' אשר אין בכח אנוש לרמז כמו אלה אבותינו שעמד על הר סיני ודבר ה' עמהם פא"פ וז"ש הלוקח ס"ת ממילא לא טעם מהפנימיות שבה אין לו אלא שכר מצוה בלבד אבל הכותב ס"ת כאילו קבלה מסיני כי הוא טועם מהאלקות שבתורה כמו שטעמו אבותינו שעמדו על הר סיני ולזה גם המגיה בה שמבין בחסרות ויתרות כאילו כתבה ועד"ז יל"פ מה שארז"ל בסוף מגילה האוחז ס"ת ערום תקבר ערום ואף דמסקי' במסקנא ערום בלא אותו מצוה מ"מ גם מה שאמרו בתחלה ערום בלא מצות יש לו מובן ומרן זצל"הה הי' רגיל לפ' דקאי אמי שאינו מאמין שיש פנימיות לתוה"ק ועי"כ עשה אותה פלסתר כי מה חפץ באלה בני שעיר החורי וכיו"ב אמנם גם לענינינו א"ש כי נוכל לשפוט על תוה"ק משני פנים נוכל לומר כי היא תורה מלאה חכמה ותבונה והאומר עד"ז אינו מאמין כי מיד היוצר הכל נתנה ולא די זה כ"א לבסוף יתקשה בה בכמה הרשיות ויבא לסור ממנה לגמרי כ"א צריכין אנו לומר כי היא תורה מה' וכמו שאמר דהע"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש והנה ל' ערום בלה"ק הוא ל' ערמה וחכמה כמו והנחש הי' ערום והיינו האוחז ס"ת ערום כלומר כי הוא מפארה שהיא תורה מליאה חכמה נקבר ערום בלא מצות כי לבסוף יצא מן הכלל ואמנם ע"ד אחר יל"פ מ' זה במה שנפ' הא דתנן באבות אם אין דרך ארץ אין תורה אם אין תורה אין דרך ארץ הענין עד"ז תכלית תוה"ק הוא עפ"י החו"ה יען האדם יש לו בכל עת מלחמה בין השכל להתאוה וכל א' רוצה לנצח את