ליקוטי חבר בן חיים ב קפד

מבחייהם והיינו דחלשה דעתי' דרב אשי ואומר הכ' הצדיק אבד אימת ואין איש שם על לב ואמר מיכה כ"ז שהעולם מביני' יקרת הצדיקים והחסידי' אמנם אם ישר באדם אין אזי אבד חסיד מן הארץ ואמר על עצמו כי הייתי כאספי קיץ כעוללי בציר כלומר כפרי אשר לא נתבשלה כל צרכה כך נדמה הצדיק לאנשי דורו אין אשכול לאכול לא יבקשו האשכול איש שהכל בו כ"א בכורה פרי חדש בכל יום אותה נפשו והראי' ע"ז אבד חסיד מן הארץ וזה משום דישר באדם אין וסיפר אח"כ פגעי הדור עד שסיים בן ינבל אב הדור האחרון יבוז לדורות הראשוני' ואמר אל תשמחי אויבתי לי לאמור ח"ו אבדה תקותינו כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך אזי ה' אור לי כמ"ש ישעי' מאותה שעה וקויתי לו כיה"ר בב"א: דרוש לז' א"ב תר"ל ובו הספד על הגאון מוה' זלמן שלמה אב"ד בק"ק או"ד וגליל סיפס והמאה"ג מוה' גרשון יודא אב"ד בקערעסטור

בתנחומא פ' תצוה ז"ש הכ' עיניך יונים מה עינים הללו כל הגוף הולך אחר העינים אף ישראל כולם מהלכי' אחר סנהדרין הענין בנפ' כוונת הכ' מ"ש הנך יפה רעיתי עיניך יונים הכוונה מנהיגי ישראל נקראים בתורה עיני העדה והנה כ"ז שמנהיגי ישראל דבקי' בהש"י כמו שיונה זו דבקה בבת זוגה ועיני ישראל בם תלויות כי רק על דרך זה ראוים להקראות עיני העדה כשכל הגוף מהלך אחריו כמו שמהלך גוף כ"א אחרי העינים אזי אם גם בעו"ה כ"א מישראל מום בו עדן יש תקוה לאחריתינו ואמר עליה הכ' הנך יפה רעיתי יען עיניך יונים וגילה לנו המ' כי לזה רמז הכ' ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור כי אם גם נתתי להם תורתי שהיא מאירה כשמן זית זך כתית למאור בכל זאת ויקחו אליך כלומר אתה ומנהיגי ישראל המה יראו וישגיחו על השמן זית ואז יהי' להעלות נר תמיד

ואמרו עוד שם עיניך יונים אמר ר"י דוגמא שלך דומה ליונה כשהי' נח בתבה כ' שם ותבא אליו היונה וגו' אמר הקב"ה מה יונה זו הביאה אורה לעולם אף אתם שנמשלתם כיונה הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר שנא' ואתה תצוה וגו'

נ' לפרש ארז"ל במ' ברכות ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל תורה וא"י ועוה"ב וכולן ע"י יסורין וילפינן לה מקראי עיי"ש הענין האדם מחובר מגוף ונשמה הגוף יסודו מעפר והנשמה נחלת שדי ממרומים אמנם הגוף כל צרכיו יעידו עליו שהוא חומריי כי רק ענינים חומריי' וטבעיי' יעמידוהו על מהותו לא כן הנשמה צריך האדם לחקור על אמתתה למען לא יפול ברשת האפקורסי' המייחסי' גם אותה לתועלת עולם הכלה והן אמת כי אם ישפוט האדם בעיני' פקוחות הלא יראה כי כל היסודות אשר הוא ניזן מהם אין בכחם להשפיע חכמה תבונה ודעת כאשר ימצא באנוש האנוש הזה וכל התחבולות שימצאו בחכמים שבבהמות חיות ועופות הן כנגד השכל והמשפט והמחשבה אשר באדם כצל עובר ולכוונה זו אמר איוב אכן באמת רוח הוא באנוש גם באנוש אנוש יש בו רוח חיים טבעיי' כמו בשאר בעלי חיים אבל התבונה אשר בו אין מקורה רוח הטבעיי' הזה כ"א ונשמת שדי תבינם ואמנם אחרי כי אין כל אדם מבחין בזה ונוח לו לשמוע לקול המסיתי' האומרי' הרוג בקר ושחוט צאן כי מחר נמות כלומר הכל הולך אל העפר נתן לנו הש"י תוה"ק וגלה בהקדמתה כי האדם ר"ל הנראה לעיני' נוצר עפר מן האדמה אמנם באפיו נפח היוצר כל נשמת חיים וארז"ל במ' כי במה שאמר ויפח מבואר מהות הנשמה כי המנפח משל עצמו הוא מנפח וגלה לנו כמו כן אם הנשמה זו אשר נפח בנו תשוב עוד אל האלקי' אשר נתנה על איזו דרך תלך ואמנם אם ישמור אדם דרך התורה ממילא תאות הגוף נכנעות ואין ד' תורה מתקיימין כ"א בממית עצמו עלי' כלומר שיהי' לבו בעניני העוה"ז חלל בקרבו ואמנם אם יגברו תאות הגוף על האדם ואביו שבשמים ירחם עליו שלא למסרו ביד יצרו הוא מיסר אותו כמ' הכ' כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלקיך מיסרך וז"ש תורה נתנה ע"י יסורין שנא' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו אם תכלית היסורין היו להשיב לב בן לאביו שבשמים ואמנם ידע הש"י כ"א יבאו ישראל מגאולת מצרים תיכף מיד לארץ זבת חלב ודבש מה יהי' עליהם לזאת אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן דבר יום ביומו למען כאשר תבא אל ארץ חמדה לא ישבעו וירום לבם וז"ש א"י נתן ע"י יסורין ואמנם כל זה לא יועיל יען כל אדם אויבו בין צלעיו ואין אדם רואה נגעי עצמו ולזה צריך תוכחת מוסר למען יגיע האדם אל תכליתו הנרצה וז"ש הכ' כי נר מצוה המצות שאדם עושה מאירי' לו לפי שעה כי המצוה מוסיפה בו רוח טהרה אבל עדן אינו יודע ללכת על נכון כשם שההולך באישון לילה ואבוקה בידו ואמנם התורה לימוד התורה היא אור היום ובכל זאת מפאת אין אדם רואה נגעי עצמו ולומד בתורה שלא יגבה לבו ואינו מרגיש בגאותו וכיו"ב מדות מגונות ודרך חיים הוא רק תוכחת מוסר והנה עיקר עמוד התורה הוא אמונת האדם כי כל מזונותיו מהש"י ולתכלית זה ארז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב וטעמא משום דאי' בי' פותח את ידיך כי רק המאמין בזה הוא ישמור עצמו מגזל ואונאה וישמור שוי"ט וכיו"ב ורק זה הי' עון דור המבול שהיו אומרים לאל סור ממנו מה שדי כי נעבדנו כי היו בוטחים בזרועם ובגבורתם ומה הי' סופם כי מלאה הארץ חמס ולזה הביא הש"י עלי' את מי המבול וזן את נח וב"ב שנה תמימה עם כל בהמות חיות עופות שקצים ורמשים שנה תמימה ע"ד נסים כמו שהאריך הרמב"ן פ' נח כי א"א שתיבה זו היתה יכולה לקלוט די מחיה לכל החי אשר על פני האדמה על שנה תמימה לפי מדת ארכה וקומתה שנא' בתורה ובהגיע העת לצאת מן התיבה הביא הש"י אליו היונה לעת ערב כלומר בעוד לא הי' אורה בעולם והנה עלה זית טרף בפיה וארז"ל כי רמזה לו יהיו מזונותיו מרורי' כזית בידו של הקב"ה ולא יהיו מתוקים כדבש ע"י ב"ו הכוונה כי באמת המשים בטחונו בהש"י ושומר ידו מעשות כל רע נושא ונותן באמונה וכיו"ב