ליקוטי חבר בן חיים ב קפ

הספד על הרבני הזקן מוה' גבריאל שווארץ בעדעג י"ז אדר שני תרכ"ז פ' שמיני

ויקחו שני בני אהרן איש מחתתו במ' מה ויקחו מסיני לקחו שהי' משה ואהרן מהלכין ונדב ואביהו מהלכין אחריו ואומרים מתי ימותו שני זקני' הללו ואנו ננהוג שררה על הציבור והוא פלאי לומר כן על שני צדיקי' שאמר עליהם משה שהם גדולים ממני וממך: ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם ובפ' אחרי כ' בקרבתם לפני ה' וימותו ולא כ' בהקריבם וימותו ונוסף ע"ז ע"פ ויאמר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת וגו' במ' תנא ר' ישמעאל לא מתו בניו של אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין למשכן והוא תימא לומר כן על צדיקים כאלו ובמ' שם ע"פ ויאמר משה אל אהרן הי' אהרן יושב ומתמי' מה חטא הי' בי או בבני שהגיעני כך א"ל משה סבור הייתי לומר שיתקדש הבית או בי או בך עכשיו הם גדולי' ממני וממך וצריך ביאור: אמר ירמי' בעת החרבן כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות וכו' עד כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו וע' במ' ע"פ זה בשם ר"ל ועיי"ש אמנם צריך ביאור אם אמר התבוננו למה צריך למקוננות ומהו התבוננו וכן למה לנשים דווקא

הענין כי כל רעה אשר תגיע לבני אדם בפתע פתאום כמיתת האדם בתוקף ימיו וכיו"ב הרעה מעצמה תעורר לב השומע והרואה אמנם מיתת זקן ושבע ימים צריך התבוננות מאוד לעורר הבכי כי יאמרו ב"א הנביאי' הכי לעולם יחיו והנה לולא חרב ביהמ"ק בפתע פתאום היו ב"י מתעוררי' לבכות אבל אחרי כי נ"נ ש"ט צר על ירושלים ג' שני' ומחצה וידעו כל העם כי א"א לצאת מידו כבר כבדה לבם מלבכות והיו צריך התבוננות אמנם כל התבוננות צריך התעוררות תחלה ומתוך ההתעוררות יבא ההתבוננות אמנם הנשי' מדרכן לבכות על כל שבר שיארע מבלי הנחם אשר על כך אמר הש"י התבוננו כי יש לכם לבכות אף כי לא אירע הרע בפתאום ואמנם למען בנקל תתבוננו קראו למקוננות ותמהרנה בלי התבוננות ותשאנה עלינו נהי למען מיד יורידו עינינו דמעה וסיים מה תהא התבוננות כי אם גם קודם החרבן גלה כבוד ישראל מ"מ ציון אשר ממנה תצא תורה עדן לא שדדה אבל עתה קול נהי נשמע מציון איך שדדנו וכן הוא במיתת זקן אם יתקיים וזרח השמש ובא השמש יש להתנחם אבל אחרי כי אין זה בעו"ה קול נהי נשמע מציון איך שדדנו והנה עיקר המעלות בצדיקים הוא הכבוד לת"ח אחריו ועל הרוב התלמידים של גאוני ארץ יכבד עלי' לאהוב ולכבד ת"ח קטנים מרבותם ואם בכ"ז יראה מתלמיד של גדולי הדור שיכבד ויאהב חכמים קטני הערך היא אהבה עזה של התורה והיראה ועד"ז יש להמליץ על דהמע"ה על יהונתן צר לי עליך וגו' הנה הנשי' האלו כ"ז שהם בבית אבי' יכבדו ויאהבו אבי' ביותר ומשעה שנשאת אם גם בעלה פחות בערך מאבי' בכל זאת תמיד אהבתה לאבי' ותאהב את בעלה יותר ואמנם הש"י שם זה לחק בטבע כמ"ש הכ' על כן יעזב איש וגו' וכן הוא כמו כן להיפך ע"ש והיו לבשר אחד אמנם יהונתן זה אף שאהב את אביו ומטעם ששנא שאול את דוד שיקח המלוכה מידו הי' גם ליהונתן לשנוא אותו אמנם הוא אהבו אהבת נפשו ואמר לו אתה תהי' למלך על ישראל וע"ז אמר דהע"ה נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים כי הנשי' חק טבעי ואהבתך אלי חק בחיריי: ונבא לענין חטא נדב ואביהו הנה בפי' אמר הכ' כי החטא הי' רק אשר לא צוה אותם הענין כי השגתם היתה גדולה עד למאוד והשיגו כי הקטרת שרצו להקטיר יהי' עושה רושם גדול למעלה ועשו כן מדעת עצמם וסברי כמ"ד גדול אינו מצוה ועושה ממצוה ועושה אמנם לא כן היתה מדת משה שאמר בכל מעשה שתיקן במשכן כאשר צוה ה' את משה כי כן צויתי זה הדבר אשר צוה ואף כי נכנס לפני ולפנים לא שינה מאומה ולא עשה רק מה שנצטוה וכן אהרן ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה כלומר אף לפי השגתו הי' ראוי זה להוסיף אמנם נדב ואביהו חשבו זה לחסרון במשה ואהרן לפי דעתם שסברו גדול אינו מצווה ועושה ותלוי דבר זה לאמור כי הענין לפי שמשה ואהרן בני שמני' זכו לנבואה לכך יפרדו מלסמוך על השגתם ולזה אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהוג שררה ולא נמתין בכל ענין עד אשר יצוה ה' עלינו נמצא כי זה הי' ענין חטאם ג"כ בענין הקטרת אשר לא צוה והראה הש"י כי הדין עם משה ואהרן כי אסור לשנות בעבודת בית המקדש מאומה ע"פ השגתו וז"ש הכ' בקרבתם לפני ה' וימותו לפי שקרבו לפני הש"י והשיגו ממדות התורה והעבודה ודאג עלי' כביכול פן יוסיפו עוד כזה וכזה מדעתם ולכך וימותו וזה ענין בקרובי הקרובי' אלי ויודעי' סודות הענין באלו אקדש אעפי"כ אינם רשאי' להוסיף נמצא כי ע"י שהי' גדולי' בקדושה מתו וזה ענין מ' מרע"ה הבית הי' צריך להתקדש במיודעין של מקום למען ידעו כל העם עד היכן אינו רשאי לשנות מאומה ובחר הש"י בנדב ואביהו לפי שנכנסו בסודות התורה לפני ולפני' ויל"ד למה אמר הכ' יין ושכר כיון דשכר כל דמשכר אפי' דבילה קעילית בכלל יין למה פרט הכ' אמנם מבואר במ' שם כי יין מרמז על סודות התורה ואמרו נכנס יין שהוא בגימ' שבעי' יצא סוד שהוא ג"כ בגימ' שבעים וז"ש הש"י לאהרן לא יין תשתה בבאכם אל הקדש ולא שכר ורמז לו ביין שלא יסמוך על השגתו וז"ש ר' ישמעאל כי שתויי יין נכנסו כי ע"י שסמכו על השגתם ברוה"ק באו למה שבאו

בגמ' ברכות ר' יוחנן כד הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הן עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נ"ר ליוצרו ועליו הכ' אומר טוב שם משמן הטוב ויום המות מיום הולדו וצריך ביאור מה ענין זה לסיום ספרא דאיוב ונ' דהנה אמר הכ' טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש כלומר החכם לא אכפת לי' בנחלה כי בצל החכמה צל הכסף אמנם הנוי והכח והעושר נאה לצדיקים יען הוא נאה לעולם כד' שאמר דוד בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי והיינו ויותר היתרון הוא לרואי השמש להמתחממין באורן של חכמים וצריך ביאור למה לא יזכו רוב הצדיקים לב' שלחנות אמנם באמת העושר הוא נסיון גדול לעולם וצריך בנעורי' יראת ה' חזקה למען לא תמוט רגלו ע"י העושר והנה הקורא ספר איוב יראה כי בראשיתו הי' מוצלח בעוה"ז ובסופו סיים ויוסף ה' כל אשר לאיוב למשנה ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה ידמה כי עיקר הצלחת הצדיקי' בעוה"ז אבל באמת אין הדבר כי אם אחרי שהי' איוב נבחן בעיני ה' והעיד עליו תם וישר ירא