ליקוטי חבר בן חיים ב קעח

אביו ואמו אביו זו הקב"ה ואמו זה כנסת ישראל והנה אלו המתחדשי' בזמנינו גם המה לאבינו שבשמים יכרעו וישתחוו אבל מכנסת ישראל יתפרדו ולא יחושו על מאמר אל תבוז כי זקנה אמך שאסור לנו לבוז מנהגי ישראל הזקנים וע"ז אמר אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך ולא נלחמת עמהם פני' בפני' וישתחוו לך בני אביך אפי' אותן שאינן אלא בני אביך ואמנם אנן נאמר בתרי' וזאת ליהודה אחרי כי גדולי' צדיקי' במיתתן יותר מבחייהם שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו אף שהבאת אותו אל עמו שמע עוד קולו ידיו רב לו מה שידיו רבו לו בחייו ועזר מצריו תהי' שלא ירעו ולא ישחיתו בהר קדש ה'

ואמנם ע"ד המשסה בארץ מולדתי ארץ בעהמען יש לבאר מאמר רז"ל במ' גיטין מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול של רומי ואמרו לו תינוק יש בבית הרומיי' יפה עינים וטוב רואי וכו' הלך ועמד על פתח בית האסורים ואמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבזזי' ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך אמר מובטחני בזה שמורה הוראה בישראל ולא זז משם עד שפדאו וכו' ויל"ד וכי משום שידע אותו תינוק פסוק א' בישעי' אמר מובטחני שיהי' מורה הוראה בישראל אמנם הענין בניישב מה זה ל' יעקב וישראל דאמר קרא וכן הי' לו להיות וישראל ביד בוזזים אמנם הכוונה עד"ז בכל עת אשר שונאי ישראל יקומו עלינו ח"ו לא זה אשר יריעו עמנו בחמת חכם אף גם זאת יאמרו כי כמדתינו ימדדו לנו וכל העול אשר פעלנו עמהם בסתר יפעלו עמנו בגלוי ואמנם אם גם ח"ו נודה להם כי יש בקרבינו אנשי עול אמנם הי' להם להבחין בין טוב לרע ולא לשלוח יד בצדיקי ישראל והנה ידועי' ד' הרמב"ן בענין יעקב וישראל כי יעקב הוא שם האומה בכללה לא כן ישראל שהוא שם יחידי סגולה אשר בנו וזה שצווח הנביא מי נתן למשסה יעקב האומה בכללה ונוסף ע"ז כי שוסינו יתנו חשובי ישראל לבוזזים כי יאמרו אשר מתחלה ישראל בזזו מהם ואמנם הנביא השיב ע"ז ע"ד שארז"ל אין חושדי' אדם בדבר ואין בו אכן כאן הענין עד"ז אמרו רז"ל ע"פ גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה גוזל להקב"ה וכ"י הכוונה כי עיקר האמונה שנאמין בה שאנו אומרים ג' פעמים בכל יום ואתה נותן להם את אכלם בעתו והמאמין זה באמונה שלימה ודאי לא יאכל בלא ברכה כ"א יודה לנותן לו מאכלו בכל עת כעני בפתח אמנם מי שאינו מודה בטובת הבורא ובכל זאת נטל מנתו משולחן גבוה ה"ז גוזל להקב"ה ואמנם אין זאת עיקר מגמת רז"ל כ"א עי"ז שהאדם מאמין כי ממך הכל הוא יקשיב וישמע לכלכל את ביתו ע"ד אשר צוהו ה' אמנם הכופר בטובת ה' ויאמר כי כחו ועוצם ידו עשה לו חיל הוא גוזל להקב"ה וזה שאמר הלא ה' זו שהם אומרים עלינו כי אנו גוזלים להם חטאנו לו ובמה שלא אבו בדרכיו הלוך והנה ריב"ח הבין מתוך ד' התינוק כי הוא הבין שאלתו והבין ג"כ היאך הנביא מתרץ קו' זו ואמר כי דרכו זה הוא דרך הראוי למורי ישראל וזה כי המנהיג ישראל צריך שלא יקבל בשום אופן לה"ר על עם ה' ובכל זאת צריך להאמין כי הצור תמים פעלו ולא עביד קוב"ה דינא בלא דינא ואין יסורים בלא עון וע"ז אמר מובטחני בזה שיהי' מורה הוראה בישראל והנה אמר הנביא צום הרביעי וצום השביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו הענין כי באמת תכלית התענית לעורר הלבבות לתשובה כמ"ש הרמב"ם כי המאורע של אותו יום ובנשים על לב כי כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו נשוב מחטאנו והיו מימי קדם ימי התענית מוכני' לתקן בהם חטאת הציבור כמ"ש רז"ל במ' תענית מצפרא עד פלגא דיומא מעייני' במילי דמתא ואמנם לענין זה למה צריך תענית הענין ע"ד שכ' הסמ"ע על מה שארז"ל וכשיהיו בע"ד עומדין לפניך יהיו בעינך כרשעים ועי"ז בנקל ירד לסוף דעתם והנה טבע האדם שלא לראות נגעי עצמו ואם יבא חבירו להגיד לו פשעו ירע בעיניו אמנם אחרי כי ענין התענית הודאה אשר אנחנו חטאים ובבקר השכם נאמר אשמנו וכו' וכי המוכיח יאמר לו יותר ממה שהתודה הוא בעצמו א"כ יום התענית מוכן לקבל בו תוכחה כי המוכיח לא יעשה יותר כ"א שיפרש להחוטא הווידוי שאמר הוא בעצמו ואמנם אם יבאו ימי' אשר תתקרב יותר אל האמת וכל אשר יורנו דרך האמת נשמע דברי' באהבה וחבה אזי כל יום יהי' מוכן לקבל בו תוכחה ותענית זה למה וז"ש צום הרביעי וגו' יהי' לששון ולשמחה אם רק האמת והשלום אהבו אשר אנשי אמת יאהבו מאחי' ולא יתקוטטו בהון אם יוכיחום

וארז"ל הלל אומר הוה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה הענין אחרי כי מדתו של אהרן היתה להשיב רבים מעון כמו שהעיד עליו הנביא ורבים השיב מעון ואהרן ידע כי מטבע ההמון אשר אם יבא אחד להוכיחם יאמרו ראו זה מתעבר על ריב לא לו אין זאת כ"א תואנה הוא מבקש ומדוע לא יחריש וישב בשלום לזאת היתה מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אשר אם הי' שומע כי שני ישראלי' מתקוטטים לא הרף מהם עד אשר עשה שלום ביניהם וכל מעשיו הודיעו כי הוא אוהב הבריות ומאחר שידעו כן ממנו גם תוכחתו קבלו והי' ע"י כל הנ"ל מקרב הבריות לתורה והנה כשעמד נכדו פנחס והרג נשיא שבט מישראל תמהו המון ב"י היאך בן בנו של אהרן שהי' אוהב הבריות יוכל לעשות כזאת ולזה אמרו כי זה מחמת כי מגזע אמו הוא מזרע בן נכר עם אכזר אמנם באמת הענין הוא כך לולא פנחס הי' בטבע איש אכזר ונקל הי' בעיניו להרוג נפש מישראל לא היתה קנאתו זו חשובה לכפר על כל ישראל משא"כ עכשיו שהי' בן בנו של אהרן והי' קשה בעיניו אפי' לדבר קשות לאדם מישראל מכ"ש להרוג נפש מישראל ובכל זאת קנא לאלקי' וקיים כל מקום שיש חילול השם אין חולקין לזאת היתה קנאתו זאת כדאי להשיב חמתו ולכפר וז"ש לפי שהיו השבטים מבזין אותו ואומרים ראיתם בן פוטי זה בא הכ' ויחסו אחר אהרן וכמ"ש

במ' איכה בפתיחתא חטאו בכפלים שנאמר חטא חטאה ירושלים ולקו בכפלים שנא' כי לקחה מיד ה' כפלים ונחמו בכפלים שנא' נחמו נחמו עמי הענין עד"ז אז"ל בב"ר פ' ויגש אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה אחיו של יוסף לא יוכלו לעמוד בפניו שנא' ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו כשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד לפי מה שהוא שנא' אוכיחך ואערכה לעיניך עאכ"ו הענין אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכל או"א עתיד ליתן את הדין לפי שכלו לפי גידולי אבותיו לפי כחו לפי עשרו ואין דין העני והעשיר אם גם שני' חייבי' שוין כי עניות מעביר האדם ע"ד קונו ואין דין החכם והסכל שוין כמ"ש רז"ל ע"פ והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשה להם כשגגות והנה יוסף הצדיק ע"ה כשרצה לעמוד בתוכחה עם אחיו