ליקוטי חבר בן חיים ב קעז

מילי דהספידא על מות הגאון הנגיד מוה' מרדכי זאב בלבוב בעל מפרשי ים. כל נדרי תרכ"ד

אחרי מות שני בני אהרן אז"ל למה נסמכה וכו' לומר לך מה יוה"כ מכפר דכ' כי ביום הזה יכפר וגו' כך מי"צ מכפרת יל"פ עד"ז הנה בזמן שביהמ"ק הי' קיים והי' שעיר המשתלח מכפר והכוה"ג הי' מתודה בעד כל ישראל א"כ הי' יוה"כ חג ויו"ט כמשרז"ל שהיו בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים אבל בזמה"ז שאין לנו כפרה כ"א עצומו של יום א"כ כל אחד צריך להתוודות בעד עצמו והיינו כי ר"ל אם ביום הזה לבד בלא הקרבנות יכפר אזי מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו בעצמכם והנה אז"ל הני בריוני דהוו בשבבותי' דר' זירא כדשכיב ר"ז הדרי בתיובתא ואמרי מאן מגן עלן וז"ש מה יוה"כ מכפר על זה האופן אשר יוה"כ בלא קרבנות מכפר דהיינו אם כ"א עושה תשובה בפ"ע כך מי"צ מכפרת כי ע"י מי"צ צריך כ"א בפ"ע לחזור בתשובה אמנם לולא ד' רז"ל יל"פ עד"ז בנדקדק ג"כ למה סתם הכ' ואמר בזאת יבא אהרן ולא אמר בעשור לחדש וכיוצא עד סוף הפ' וע' רש"י ונ' דאז"ל כשהי' ר"ע מגיע לפ' אשה הפרם וגו' הי' בוכה דחזי' דעל מחשבה לבדה צריך סליחה אף דבפועל לא הי' חטא והנה ממעשה נדב ואביהוא נוכל ללמוד להיפוך דארז"ל לא מתו נדב ואביהוא אלא על שהורו הל' בפני רבן והנה באמת כיוונו הל' לאמתה וזה ענין שתויי יין נכנסו ר"ל שהשיגו סוד הקטרת ומ"מ לא הי' להם לעשות הל' למעשה מעצמם עד שיצוו וכן מורה הל' אשר לא צוה אותם וא"כ חזי' דאפי' מי שעושה מצוה גמורה ומחשבתו לעשות מצוה ואמנם יש במצוה זו עבירה כגון הכא שהורה הל' בפני רבן הוא נענש עלי' ואם במחשבו לעשות מצוה ועשה מצוה הוא נענש כך על העבירה שהיתה באותה מצוה המחשב רק להברות גופו לאכול שומן ואכל חלב עאכ"ו וממילא נבין ענין הזוהר שהביא המג"א ה' יוה"כ כי המצטער על מיתת בני אהרן מובטח שלא ימותו בניו בחייו וק' מה נשתנה מי"צ אלו יותר משאר מי"צ שבתורה ועוד היאך אפשר להצטער על מת שמת זה כמה אלפים שנה אכן למ"ש הצער יהי' צער מוסרי כדרך שהי' ר"ע בוכה אצל אשה הפרם כן נעלה על לב אם חשב לעשות מצוה ועשה מצוה בעבירה הוא נענש על העבירה עאכ"ו מי שעשה עבירה ולא כיון לעשות מצוה והנה הבנים המתים בחיי האבות וודאי אינם נתפסים כ"א על עון מזיד דאטו משום חטא שוגג ח"ו יהיו בנים נתפסים והנה מי הוא זה החוטא במזיד בשאט נפש על הרוב עד"מ היצה"ר המתלבש ביצה"ט ואומר לאדם רחמנא לבא בעי יהי' רק כוונתך לשמים והו"ל עבירה לשמה וכיוצא בזה וזה הוא המביא אל המזיד ואח"כ בעו"ה יחלל ש"ש בפרהסי' אמנם המצטער ע"ד שכ' על מיתת בני אהרן ממילא לא יתן מקום לעשות מעבירה מצוה כי יתירא אעפי"כ מהעונש וממילא לא יחטא לעולם במזיד ולא ימותו לו בניו בחייו ועכ"פ היוצא ממיתת בני אהרן הוא הא' שלא יכנס הצדיק לפני ולפנים כלומר אם בחכמת הקבלה או ברוה"ק משיג איזו דין או הל' לא יסמוך עליו למעשה עד שימצא לו מקום בתוה"ק וז"ש אחרי מות שני בני אהרן והיאך מתו בקרבתם לפני ה' וימותו לפי שנכנסו לפני' שהשיגו ענין מה שהי' עדן לפני ה' אמר ה' לאהרן שלא יבא בכל עת מעצמו אל הקדש מבית לפרכת ולא ימות כלומר שלא יגלה מה שעדן מכסה ואז לא ימות כדרך שמתו בניו ואמר עוד כי ע"י מעשה זה מבואר כי אפי' מי שלא חישב לעשות עבירה ומ"מ עשה עבירה צריך כפרה וכמ"ש וז"ש בזאת כלומר ע"י זאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת מזה מבואר דאפי' השוגג צריך כפרה ואמנם לאו במעשה לחוד תליא מלתא כ"א אם הענין להיפך שהמחשבה היתה גרועה צריך שוב עולה והיינו ואיל לעולה: מילי דהספידא על הגאון מוה' יודא אסאד זצ"ל אב"ד בק' ס"ה והרב המאור הגדול מוה' יעקב אב"ד בביטש ועל שני חכמים הרב מוה' זינדל והרב מוה' נחום בירושלים עם שמונה מאות נפשות שמתו בירושלים במגפה בחורף העבר וע"ד המשסה במדינת בעהמען בתחלת הקיץ העבר פ' פנחס תרכ"ו

במ' הביאו רש"י ר"פ זו לפי שהיו השבטים מבזים אותו ואמרו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז לפיכך בא הכ' וייחסו אחר אהרן

טרם נבא לבאר ד' רז"ל נעורר תחלה על העדר הגאון מוה' יודא שנוטל מגבולינו ונאמר כי עליו נאה לומר מאמר יעקב אע"ה על יהודה בנו יהודה אתה יודך אחיך ידך בעורף אויבך וישתחוו לך בני אביך ידוע כי הגאון הזה היה בכל עת לדת ישראל שומר יום ולילה שלא יבאו האפקורסים ויבלעו כרם ישראל אבל הכל בהשכל וחכמה לא עמד מעולם להתחיר בהם פני' בפני' ואדרבא גם המה חלקו לו כל הכבוד ויקרה חכמתו בעיני' ואז"ל ע"פ גוזל