ליקוטי חבר בן חיים ב קעו

הרי מקרא דשלמה ליכא למילף כ"א מועד א"ו גם שמואל אי' לי' דרשא דמלא שבע והא דנקט הש"ס קרא דשלמה דכיון אמועד דייני' לפרושי מתני' וסגי לן בהאי קרא והאי קרא ע"כ אצטריך דאי לאו האי קרא לא ילפי' מקודם מ"ת והנה מאחר שכ' דרב ע"כ ג"כ דריש קרא דשלמה מהי"ת נימא דאחר דאי' לן גם קרא דשלמה לא נילף מקודם מ"ת ומעתה כל הג' אמוראי' בירושלמי לא פליגי תחלה מייתי חד מ"ד קרא דבחגיך למניח ואח"כ מייתי קרא דשלמה למערב וכמ"ש ואכתי לא ידעי' כ"א מועד וילפי' בתר הכי מקרא דמלא דגם שמחה אחרת אסור לערב והן הן ד' הרמב"ם מאחר דבה' אישות שם כ' דנישואין בנשואין ג"כ אסור לערב לא רצה להאריך וסמך אמ"ש בה' יו"ט וסתם וקאמר דאין מערבין ילפי' ממלא שבע זאת

וכי תק' א"כ מ"ד מפני הטורח א"נ בחגיך מוקי לעופות קרא דשלמה מאי עביד לי' נ' דק' לי' מאחר דפ"ו מצוה רבה ודוחין על ידה עשה דלעולם בהם תעבודו כדתנן בחצי' עבד פ' השולח למה לא ידחה ג"כ עשה דשמחת הרגל וע"ז קאמר לו הי' רק דיחוי בשב ואל תשמח הי' הדין נותן כן אבל משום טורח שהוא בזיון בידים למועד לא רצו שידחה עשה דפ"ו לעשה דמועד וכן מ"ד משום ביטול פ"ו ה"נ קאמר מאי ק' לן לידחי עשה דפ"ו לעשה דמועד אדרבה ע"י היתר זה אתה מבטל הרבה פ"ו כי כל אדם ישהה עצמו

והנה תוס' כ' תחלה דלא קיי"ל כמ"ד אין מערבין וק' להו א"כ קרא דשלמה מאי עביד לי' וצ"ל דביהמ"ק הוה שמחה יתירה ולא ילפי' לה ומדאתית להכי כ' ועי"ל דה"ה שמחת נישואין דומה לשמחת המקדש אבל לא זולת

רש"י וכלן מותרין לכתחלה נ' כוונת רש"י דלכאו' מאי מק' הש"ס דלמא התם נישואין בלא סעודה הוא דמותר בערב הרגל אף דברגל אסור והסעודה יעשה אחר הרגל כמ"ש הרמב"ם בב' נשים וע"ז כ' רש"י כיון דלשון מותרין לכתחלה מ' למה נתיר לו לכתחלה לישא ערב הרגל ולעשות הסעודת נישואין אחר המועד א"ו גם הסעודה מותר וק' לכולהו

והנה הרא"ש הביא הך דירושלמי דמחזיר גרושתו מן האירוסין אסור אף דבגמ' דידן לא מחלק י"ל דסמיך אסברא מה לי ארוסתו שאסור ומה לי גרושתו אם עדן לא כנסה ונ' שזה ג"כ סברת הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו לירושלמי זה משום דפשיטא להו מלתא

פ' א"מ שמא יקדמנו מ' דבלא זה גם אירוסין בלא סעודה אסור וא"כ מוכח דשמחה קצת ג"כ אסור וק' מזה ע"ד תוס' לעיל דדוקא שמחה יתירה כעין נישואין אסור ונ' ד' תוס' דאי לאו שמא יקדמנו לא שרי' לי' לעשות אירוסין במועד וסעודת אירוסין לאחר המועד וע"ד שבארנו לעיל ד' רש"י ד"ה וכלן מותרין

שטרי פסקתא ויל"ד אם הקידושין אסורין שטרי פסקתא מאי אהני להו הרי בעי' עמדו וקדשו ובד' תוס' יש ליישב דמיירי שיש כאן דבר האבד שילך הסופר או העדים למד"ה

וראיתי בר"ן ורש"י אצל הרי"ף פי' בענין שמא יקדמנו ברחמי' שכמעט אי אפשר לסובלו בד' הש"ס כאן וצ"ע

וגם בד' מחה"ש סוף ה' מגילה ראיתי דבר תימא שהק' למ"ד משום ביטול פו"ר למה אין נושאי' בעצרת ולא זכר ד' מג"א בסי' של"ט ובא"ע ס"ד דביו"ט נשואי' אסורין משום קנין ודלא הביאו הפוסקים רק שבת לענין קנין הטעם משום דביו"ט בלא"ה אסור משום שמחה: סליק