ליקוטי חבר בן חיים ב קעה

אחטה א' ואי ליכא בריה בעי' כזית משא"כ נבילות וטריפות אכילה כ"ש הוה

ועד"ז נבין ד' תוס' דמה עלה על דעתם לדמות ביטול בריה דרבנן למלקות דשמעתין דאוריי' ואמנם הא לוקה אבריה הל"מ ובשלמא אי בבריה דלית בה נשמה ליכא חשיבות שפיר מחלקו רבנן אבל מאחר דלענין ביטול איכא חשיבות מה ראו חכמי' לחלק

ובענין קו' תוס' בחולין וכד' רש"א גם בשמעתין למה לגמ' לתרץ דלד' ר"ש קאמרי לפי פי' תוס' י"ל דמאחר דעיקר ילפותא דבריה שאני משרץ ילפי' אלא דהל"מ הוה ג"כ וכמ"ש דלא נימא דקרא אאי' קאי כמו כל חלב וא"כ העיקר בדומיא דשרץ בעי' דאי' בי' בריי' נשמה אלא לחלק בין נבילה דהל"מ בכזית צריך עוד נחתך ואין שמו עליו לזה נקט הש"ס אליבא דרבנן בריי' נשמה דוקא והנה במק"א הנחנו בצ"ע לפי מה שכ' תוס' בחולין דתרומה לא נולד איסורו עמו א"כ גם טבל בעי' מרוח ולא נולד אי' עמו י"ל דבאמת חטה לאו דווקא כ"א בשאר פירות דתלישתן היא גמר מלאכתן קאי מתני'

ואמנם למ"ש לעיל דהיכא דכ' אכילה ס"ד ר"ש דכ"ש למכות אפי' ללי"ק א"כ גם בתרומה גם בערלה לק"מ כ"א בכלאי הכרם וי"ל דהא דבריה לא בטיל עכ"פ דרבנן היא והא דערלה וכלאי' במאתים מקרא דממשקה ישראל א' מן המאתים ילפי' ומאחר דהאי אסמכת' הוא קבלה ביד חכמי' לא גזרו על בריה: בעז"ה בענין אין מערבין שמחה בשמחה מו"ק ח' ע"ב לי"א של סכות ט"ל

מתני' אין נושאין נ' דלא תני אין עושין נישואין דס"ד סעודת נשואין קאמר אבל נישואין בלא סעודה מותר להכי קתני אין נושאין לומר דהנישואין בעצמן אסורים ומנא תימרא מהא דתנא דבי שמואל פ' אלו מגלחין אין כונסין אבל מארסין ואין עושין סעודת אירוסין ש"מ דכונסין אפי' בלא סעודה אסור

נשים יל"ד אשה הו"ל למתני' ונ' דדקדוק זה הביאו להרמב"ם פ"י מאישות שכ' יש לאדם לישא כמה נשים כא' ובלבד שישמח עם כל א' לבדה וכיון דבארנו דנישואין בלא סעודה ג"כ אסור במועד משום אין מערבין וכמ"ש הרמב"ם הטעם מנ"ל להרמב"ם דמותר לישא כמה נשים כא' אמנם מ' לי' דתנא תנא נשים לומר דבמועד אין נושאין נשים אבל בחול שרי וכ"ת טעמא מאי נ' הענין דתערובת לא שייך בדבר הניכר ובשלמא אם נושא אשה במועד אז שמחת המועד אינה ניכרת דדלמא עם אשתו הוא משמח את עצמו אבל בנישואי ב' נשים כ' הרמב"ם ובלבד שישמח עם כ"א לבד שמחה הראוי לה א"כ תהא השמחה ניכרת ולא שייך אין מערבין א' בתולות וא' אלמנות נ' דר"ל אלמן שנשא אלמנות דאין להם שמחה אלא יום א' וס"ד כיון דשאר ימות החג אין תערובת בשמחת החג וא"כ לשתרי קמ"ל וכ"ת מדתנן אין מיבמין ממילא ידעי' אלמנות תרתי ל"ל נ' דייבום מצי מיירי ביבום מן האירוסין ועדן בתולה הוא להכי תנן בהדי' לא אלמנות אלא דיל"ד מהירושלמי דקאמר אהא דתנן אבל מחזיר גרושתו הדא דתימא מן הנישואין אבל מן האירוסין וכו' וא"כ מייבמין ע"כ מן הנישואין קאמר דמן האירוסין אף גרושתו אסור י"ל דתנא רישא משנה יתירא לגלויי סיפא דג"כ בנשואה דווקא מיירי ובהך דירושלמי מובנים ד' תוס' שכ' דמסתמא מיירי שיש לו בני' והיינו מדמיירי בגרושה מן הנישואין ומ"ש עוד שאין דרך להשהות נשואין כאלו כוונתם דמסתמא הוציאה מחמת חסרון שמצא בה לפי דעתו ואח"כ נודע לו שטעה בזה והוא ממהר לחפות עלי' שלא יתפרסם הענין עוד

ולא מייבמין נ' דקמ"ל דל"ת דכל המייבם אשה צריך לכוון לשם מצוה שלא יפגע באי' אשת אח וא"כ לא שייך שמחה קמ"ל דמ"מ אי אפשר שלא לשמוח

לפי שאין מערבין כ' רש"י בשמחת המועד מבואר מדברי' דמ' לי' מדלא יליף שמואל למלתי' ממלא שבוע זאת הכ' בתורה ויליף מקרא דמלכים ש"מ דס"ל לשמואל דבשמחת המועד הוא דאסור לערב כי האי דשלמה משא"כ נישואין בנישואין מותר לערב. והנה תוס' שכ' דהטעם משום חבילות ע"כ לית להו כרש"י דחבילו' שייך בכל שמחות ומ"ש תוס' וקצת טעם היינו דפשיטא להו דחבילו' דרבנן וכמ"ש בסוטה ח' ע"א ואמנם לטעם זה גם על הרמב"ם פליגי תוס' דבב' נישואין לכאורה שייך ג"כ חבילות

והנה ריא"ש לית לי' דרב למילף מבחגיך דס"ל כתנא דבריי' חגיגה ח' דאצטריך בחגיך לעופות ומנחות אבל רב מאי עביד לי' בקרא דשלמה דמייתר ונ' דודאי לא כ' בקרא ולא באשתך ורב לקט ולא באשתך כאילו כ' בקרא אמנם כוונת רב דב' מיני שמחות יש שמחה שיצרו של אדם מתאוה לה כשמחת אשה כמ' הכ' כמשוש חתן על כלה ושמחה זו משכחת לגמרי שמחת המועד שהיא לשם המצוה ומעתה אילו לא כ' כ"א קרא דבחגיך הייתי אומר דמניח שמחת הרגל מחמת שמחה אחרת דוקא אסורה וכן אמר רב בהדי' שמניח שמחת הרגל ושמחה כזו מצינו באשה ולזה קאמר ולא באשתך ואתא קרא דשלמה וגלי לן דאפי' מערב ואינו מניח ג"כ אסור אלא דמ"מ מניח דאוריי' דילפי' מבחגיך ומערב דרבנן ובזה יתבארו לן תחלה ד' הרמב"ם פ"ז מה' יו"ט שכ' תחלה אין נושאין במועד שלא תשתכח שמחת הרגל והיינו כרב דע"כ פסק הרמב"ם כוותי' דהרי פסק בה' חגיגה פ"ב כרב אשי דמושמחת ממעטי' עופות ומנחות ואייתר בחגיך לנושאין נשים ולבסוף גבי סעודת אירוסין כ' הטעם שלא יערב וע' לח"מ שם אלא דס"ל להרמב"ם דע"כ גם רב דריש קרא דשלמה ואמנם מניח דאוריי' ומערב דברי קבלה אלא דאכתי ק' דפ"י מה' אישות כ' בפשיטות הטעם ממלא שבוע זאת שלא נזכר כלל בש"ס דילן ואמנם הא דלא נזכר בש"ס י"ל עד"ז דהנה ק' על הירושלמי דבסוגיין מייתי הא דאין מערבין ממלא שבוע ולא מק' עלה מידי ובפ"ג ממו"ק פריך למאן דיליף אבילות מויעש לאביו אבל וכי למדין הל' מקודם מתן תורה ומ"ש בשמעתין דלא מק' ונ' ע"ד ה"ה בה' מ"א גבי הא דכ' הרמב"ם דלאו דשאר בהמה טמאה מק"ו דגמל ושפן ילפי' אף דאין עונשין מן הדין כיון דגוף האי' כבר מפו' בתורה את אלה מהם תאכלו אלא דילפי' הלאו מק"ו ל"ש אין עונשין מה"ד וכ"כ המזרחי בפ' שמיני ועד"ז ס"ל להירושלמי דודאי אי לא הוה כ' קרא דשלמה ודאי לא הוה ילפי' מקרא דקודם מ"ת אבל מאחר דכ' קרא דשלמה אלא שי"ל דדוקא אשמחת מועד קפיד אבל שמחת נישואין בשמחת נישואין לית לן בה שפיר ילפי' שוב גם מקרא דקודם מ"ת דכל עירוב שמחה בשמחה אסור והני תרי אמוראי בירושלמי שם מר אמר חדא תחלה קרא דשלמה ואידך שפיר הוסיף אח"כ קרא דמלא שבע והנה אילו הי' שמואל סבר כד' רש"י דדוקא בשמחת המועד אסור לערב הו"ל לפ' שאין מערבין שמחה בשמחת הרגל ומדסתם אין מערבין שמחה בשמחה ש"מ דאפי' בנישואין ס"ל כן ומנ"ל