ליקוטי חבר בן חיים ב קעד

מוקי לה בגווני אחרינא ובשאר ד' התוס' כבר בארנו לעיל

באו"ד ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן ע' רש"א ונ' להסביר הנה אמר אביי בפ' כל שעה דבכלאי כרם הואיל ולא כ' בי' אכילה לוקה שלא כדרך הנאתן אבל לא אמרי' משו"ה כ"ש למכות דשיעורין הל"מ ש"מ דשלא כדרך הנאתן חמיר מכל שהו ואם ר"ש ס"ל כ"ש מקרי אכילה מכ"ש דשלא כדרך הנאתן מקרי אכילה וכן אי לר"ע בכלל שלא אוכל כ"ש ק"ו שלא כדרך הנאתן אמנם לר' יוחנן כיון דלא לקי אחצי שיעור ע"כ משום דלא מקרי אכילה ואמנם לפי"ז מבואר בתי' זה של תוס' דלא כד' הרא"מ דס"ל אפי' לדידן אכילה כ"ש וא"כ מהי"ת נימא דשלא כדרך הנאתן חמיר ואפשר דהני ב' תי' בתוס' נחלקו בב' סברות אלו של הרא"מ ושל מהרלנ"ח אי כ"ש מקרי אכילה או לא

תוס' ד"ה אלא הן ור"י מפ' כבר פי' במק"א דהכוונה דבכולל חיילי ב' השבועות שבועתו ושבועת הר סיני וצריך לילך אחר השב וא"ת וממילא במצה אינו רשאי לאכול ובנבילה אינו רשאי לאכול

ד"ה אלא כדרבא וא"ת כיון וכו' יל"ד דלמא משום שקצי' ורמשי' דאפי' אפרוחים אסרה תורה משו"ה הוצרך ר"י לומר בכולל ונ' כוונת תוס' דמ"מ דברים המותרים לא הוצרך לומר דדי אם כולל עם שקצים וכיון דנבילה מקרי כולל די א"ו מדנקט דברי' המותרי' ש"מ דנבילה לא מקרי כולל

באו"ד הק' רש"א דלמה לא מייתי משקצים ורמשים דרישא כי היכי דמייתי מרבא ונ' דבאמת י"ל משקצים אין ראי' דרחמנא כ' בהדי' בהם ל' אכילה ופרט בהם הסרוחים הולך על גחון מרבה רגלי' משא"כ בנבילה דהתירה תורה סרוחה בהדיא וגם על רב מרי היה יכול הש"ס לדחות כן אלא דדחי שפיר טפי ולהכי מייתי מדרבא: שם באו"ד הק' עוד רש"א לר"ל מהך בריי' דמצה ותי' לחלק לר"ל בין כולל סתם לכולל מפורש וזה דוחק כיון דר"ל ס"ל דבאי' הבא מעצמו לא מהני כולל מה לי סתם מה לי מפורש אבל נ' דקו' מעיקרא ליתא דלענין אי' חל על אי' דילפי' מומתו בו כי יחללוהו ס"ל לר"ל דלא מהני כלל כ"א באי' הבא מאליו ולא לעשות כולל ע"י עצמו משא"כ במצה דהתורה אמרה אין שבועה חלה לבטל המצוה שפיר מודה ר"ל דע"י כולל חלה: והנה מה דק' על הר"ימג"ש מהירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה ד' כל הראשונים לחלק בין שב וא"ת דמהני כולל לקום ועשה ונ' להביא ראי' לד' מדאמרי' ריש נזיר נזיר להזיר לאסור יין מצוה כיון הרשות מאי ניהו כדרבא דאמר רבא אמר שבועה שאשתה ואמר הריני נזיר נזירותו דוחה שבועתו אלמא משום דנזירות כולל גם חרצנים וזגי' ותגלחת וטומאות דוחה בשב ואל תעשה לשבועה שאשתה וזה כסברת הראשונים בזה והיא סברת התוס' לד' ריצב"א

וראיתי שם ברש"י נזיר דבר תמוה שהביא ראי' מדאמרי' שבועה שאוכלנה והדר אמר שבועה שלא אוכלנה הראשונה חייב משום בטוי והשניי' חייב משום שבועת שוא הרי דחייב עכ"פ והוא דבר תמוה דשבועת שוא הוא בכל ביטול מצוה כגון שלא אניח תפלין ובין הניח בין לא הניח לוקה משום שבועת שוא. והוא תימא רבתי גם שטת רש"י שם דקידוש על היין דאוריי' סותר למ"ש בסוכה נ"ו ע"א דיכול לקדש על הפת

והנה בתוס' נדחקו ליישב ד' רש"י ממה דאמרי' לקמן וחזר ואמר שלא אוכל תאני' וענבי' דהל' ל"ד כ"א שלא אמר כ"א שלא אוכל וכן צ"ל בתמרי' וחלב והתם ק' ביותר הל' הזכיר תמרי' כלל וסבור הייתי לומר דמודה רש"י דלרבא לקמן באמת חל כולל כה"ג וסגי בזה דיקיים הן בשחוטות אף דלא יקיים בנבילות והוו מיושבים בזה קו' התוס' לקמן אמאי לא מק' גם על ר"י ותו מאי אשמעי' רבא והשתא אשמעי' טובא אלא שא"א לומר כן מדמק' הש"ס אדרבא פשיטא ואי כמ"ש לאו פשיטא היא שהרי ר"י פליג ובאמת גם לפי פי' ד' תוס' ברש"י הל' פשיטא ק' דאפכא הו"ל להש"ס להק' הא ליתא בלאו והן וצ"ל דסמיך אסוגיין דלעיל דבעי' לאו והן וא"כ ע"כ רבא ל"ד נקט והיינו דפריך פשיטא יע"ש דאדר"י לא היה ק' קו' הש"ס היינו דהוה מוקמא מתני' דכריתות כר"ע דשבועה שלא אוכל חייב אכ"ש וא"כ כבר נתחייב קרבן שבועה קודם שנתחייב אשאר אי' ולא מקרי אכילה וזה נ' מד' התוס' תשובת חכמים לר"מ אינו מן השם שהרי אהוצאה נתחייב קודם שבלע וע"ז כ' תוס' ר"מ סבר דלא מיחייב אהוצאה ג"כ עד דבלע ובזה יתיישב לנו דגם אר"ל הו"ל להש"ס להק' מהך מתני' דאם נשבע שלא לאכול ח"ש דחלה השבועה ומיחייב ה' חטאות ולמ"ש א"ש דלא מקרי אכילה אחת

ובענין מה שפסק הרמב"ם דנזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן פטור עד דאכל כזית והק' הר"ן הרי גם באינו נזיר הס' במקומו עומד וכמו שפסק הרמב"ם והאיבעי' הוה ע"ד את"ל וד' הכ"מ ק' להולמן ונ' ד' הרמב"ם דאי ס"ד אף לפי פשיטותא דרב אשי האבעי' במקומה עומדת למאי הל' פשיט רב אשי ומאי נ"מ לה מני' וע' בתוס' דליכא למימר משום דבנזיר איכא תרתי דא"כ לא פשיט מחלב א"ו שאני נזיר בחרצן כיון דאמר רחמנא מחרצני' ועד זג לא יאכל הרי קרי רחמנא חרצני' אכילה לגבי נזיר והו"ל כשקצים סרוחים שכ' לעיל דהיכא דכ' רחמנא אכילה בהדיא שאני וה"נ וא"כ שפיר היינו נבילות ואפשטא בעיין לגמרי ולא קאי האבעיא כלל דרך את"ל

פ' אלו הן הלוקין: כמה יאכל מן הטבל י"ל דגם לרבנן מק' מטבל דס"ד דהא דאמרו רבנן דבעי' כזית היינו היכא דכ' אכילה אבל בטבל לא כ' אכילה כ"א במעשר עני דגמ' לקמן מודו רבנן לר"ש דכ"ש למכות קמ"ל דאף בטבל בעי' כזית ויש ראי' לד' הרא"מ דלאו דהל"מ בעא לגלויי דאכילה הוה כזית כ"א דאין מלקות פחות מכזית דאל"כ בטבל מנ"ל דבעי' כזית הרי לא כ' אכילה וכן בכלאי הכרם ובשר בחלב

מפני שהוא כברייתה יל"פ ב' פירושים דוקא אם הוא כבריי' שלא תחסר ממנה אבר ויל"פ כבריי' הכף לדמיון כבריה הוא דומה אף שחסר רגלה ונ' דהיינו איבעין בנזיר פ' כו"ג אם נמלה חסרת אבר לוקה עלי' או לא. אמנם מבואר מל' הש"ס בנזיר דהא דלוקה אבריה הוא הל"מ כמו שאר שיעורין ולא כן מ' מד' רש"י במתני' כ"א דנפקא לן מכל השרץ השורץ דאף נמלה בכלל וי"ל דתרתי בעי' דאי מקרא סד"א דקרא לאי' אתא כמו כל חלב ולעולם אין מלקות פחות מכזית לכך אצטריך הל'

ועד"ז נבא ליישב קו' עצומה אמאי לא הק' הש"ס אדרב ביבי דאמר משמי' דר"ל דבברי' פליגי מי אמר ר"ל הכי דמדמוקי ר"ל מתני' דשבועות בחצי שיעור ור"ש פוטר משום כ"ש למכות א"כ ע"כ ס"ל לר"ל דבכ"ש למכות פליגי אמנם י"ל דגם ל' קמא מודה דבכל מקום דכ' אכילה ס"ל לר"ש דאכילה היינו כ"ש וכזית לענין קרבן אבל בריה היא הל"מ כמו כזית וע"כ היכי דאגמרי' רחמנא למשה דבעי' ברי' באותן איסורים לא אמרי' כ"ש למכות ומעתה בטבל דלא כ' אכילה אי איכא ברי' הל"מ דלוקה