ליקוטי חבר בן חיים ב קעב

רש"י

ד"ה או דלמא כוונת רש"י ע"ד שכ' למעלה דלא רצה הש"ס לפ' דטעמא דר"ע משום סתם כמפ' דק' דהו"ל לאקדומי תחלה דבמפ' חייב ואמנם להאי לשנא דפליגי בסתם כמפ' צ"ל דכיון דאמר ר"ע דחייב בכ"ש ע"כ צ"ל דהו"ל כאלו פירש שלא אוכל כ"ש וממילא ידעי' דמפ' וודאי חייב

תוס' ד"ה כר"ש ס"ל מ' להו דמדאסר ר"י ח"ש מקרא דכל חלב והאי' הוא עכ"פ סיפא דקרא לא תאכלו וא"כ לר"י אכילה כ"ש וכר"ש ס"ל וע"ז כ' דלא היא ולכאורה בהא פליגי ר"ש ס"ל דהל"מ לא אתיא אלא לקרבן ור"י אליבא דרבנן ס"ל דהל"מ גם למלקות אתיא וא"כ הוה מ' דד' תוס' כד' המזרחי דגם לרבנן אכילה כ"ש אבל בפסחי' בסוגי' דהיתר מצטרף כ' תוס' דר"י רק רבוי כל דריש וס"ל דבהא פליגי ר"א ורבנן בתערובות חמץ ר"א ס"ל דאף דמכל מרבי' תערובת לוקין עליו ורבנן ס"ל דמאי דמרבי' מרבוי כל אין לוקין עליו וא"כ שפיר י"ל דלאחר שבאה הל"מ ל' אכילה לא שייך כ"א בכזית והכא כל לחוד דרשי' ותו לא

ת"ש דא"ל לר"ע וכו' מה דלא אסיק המק' אדעתי' דר"ע לדברי' דרבנן קאמר נלמוד מד' רש"י שהאריך לבאר במסקנא היאך מבואר כזאת בד' ר"ע וזה הוא שלא השיג המק' ואמנם התרצן מ' לי' דה"ק ר"ע הנה אף דפליגיתו עלי ולית לכו כ"ש למכות ה"ט משום דגמירי לכו דהל"מ גם למכות אתיא אבל בל' אכילה דהוא כ"ש לא פליגיתו עלי וא"כ בשבועה דמפ' כ"ש חייב ואם כן אין כאן הל"מ ואמאי לא יהא סתם נמי חייב וע"ז קאמר הש"ס וא"ל רבנן לא כלומר מה דשתקי רבנן היינו דר"ע לטעמי' דפשיטא לי' דכ"ש אכילה מקרי ומ' לי' דגם רבנן ס"ל דכי אתיא הל' אפקי' לאכילה מכל וכל אכזית וליתא לסברת ר"ע

רש"י ד"ה ויש בו כדי לצרף בין פת ויין משום דבפסחים דחי הש"ס אהך מתני' דלמא מיין לחודא קאמר ומ' לרש"י דאי הש"ס דהכא ג"כ הכי מפ' לא מק' מודי דדלמא בעין הוא דס"ל לר"ע כ"ש למכות ולא ע"י תערובת שהרי ע"כ אתה צריך לחלק בין בעין לתערובת דאל"כ ק' מאי למימרא ואמנם הר"י מג"ש מס' להיפך דהש"ס דהכא מפ' בכזית יין לחוד ונ' טעמו משום דק' לי' קו' תוס' דלמא שאני נזיר דגלי קרא אמנם התינח אי מטעם היתר מצטרף לאי' קאמר ר"ע וע"כ מקרא יליף אבל אי מיירי מיין לחוד להא לא אצטריך קרא ואפשר באמת מה"ט מייתי הש"ס ראי' אחרת משום דאיכא לפרושי בהיתר מצטרף לאי' וליכא ראי' מכאן וכמו שהק' תוס'

תוס' ד"ה ואי כר"ש אולי י"ל נהי דאי ס"ל לר"ע כ"ש למכות וא"כ בנזיר דבעי' חצי זית היתר וחצי זית אי' קולא הוא דהיקל רחמנא בנזיר וליכא למימר לכל אי' שבתורה משום דנזיר קיל דאין אי' אי' עולם ולא אי' הנאה ויש היתר לאי' כדאמרי' בפסחי' שם מ"מ בשבועה דמתני' מיהת דאי' בה ג"כ הני תלת למה לא ילפי' מנזיר דנבעי לפחות חצי זית היתר וחצי זית אי' ולמה יחייב אכ"ש

באו"ד וי"ל נ' לפ' דבאמת מצי לאוקמי משרת אטכ"ע אלא שהי' נזיר וגיעולי נכרי' שני כתובי' הבאים כא' וניחא לי' לר"ע לאוקמי להיתר מצטרף לאי' דחידוש ונזיר וחטאת שני כתובים הבאים כא' ואמנם אי ס"ד דבכל התורה ס"ל לר"ע כ"ש למכות ובנזיר גילה הכ' דבעי' חצי זית היתר וח"ז אי' נח לנו טפי לומר נזיר וגיעולי נכרי' שני כתובי' הבאים כא' ולא נימא טכ"ע מדנימא בכל התורה כ"ש למכות לבד מנזיר ויש לכוין קצת דברי' אלו בד' רש"י שכ' דיליף לה ממשרת וכל משרת כלומר דהאי קרא ה"ה לטכ"ע יוכל למדרשי' אי ס"ל בכל התורה כ"ש למכות

רש"י ד"ה חייב קרבן שבועה נ' כוונתו דאי ממלקות הוה מיירי מתני' ליכא קו' אמאי חייב דלמא מיירי שאכל כזית מנבילות וטריפות שקצים ורמשים וכלן ביחד כזית ומכ"א כ"ש ושפיר חייב רק משום שבועה ולא משום נבילות וכו' אבל אי לענין קרבן מיירי ק' הרי לא חיילה שבועה כלל אנבילה וכיו"ב

ור"ל אמר יל"ד וכי מדר"ל נוכל לפשוט דלמא ר"ל פשיטא לי' דפליגי בסתם כמפ' ור"י ורב ושמואל לא ס"ל הכי ונ' דמאי דוחקי' דר"ל לפ' כלל מתני' כר"ע ולמה לא נימא מתני' רבנן אלא דק' לי' דהו"ל לתנא למתני בפי' שלא אוכל כ"ש א"ו משום דבעי למתני אליבא דד"ה בין לר"ע בין לרבנן נקט סתמא ואנא ידענא דתלי' בפלוגתא דמתני' א"כ ע"כ תנא ס"ל דפליגי בסתם כמפ' דאל"ה ע"כ מתני' דלא כר"ע ולמה לא תנא בהדי' שלא אוכל כ"ש ומעתה ע"כ בעיקר מלתא דר"ל ליכא פלוגתא ורב ושמואל ור"י מטעם אחר אסקוה באוקמתא אחריתי ושפיר פשט הש"ס והנה הביא הר"ן ד' הפוסקים דס"ל דבשבועה שלא אוכל לרבנן ח"ש אפי' מדרבנן מותר ודברי' אלו ק' להולמן דליכא למימר משום דעיקר ילפותא מכל חלב לא נוכל ללמוד שבועה שהוא אי' הבא מאליו ממנו א"כ במ' שבת פ' כלל גדול דפשיטא להש"ס דבמלאכת שבת חצי שיעור אסור ומק' וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ופירש"י והא קיי"ל ח"ש אסור מה"ת ומה ענין מלאכת שבת מכל חלב וע"כ צ"ל דעיקר טעמא הוה חזי לאצטרופי וכמ"ש הר"ן ונ' דהני פוסקים הוה מפ' ד' ר"ע דא"ל לרבנן סתם נמי כמפ' דמי ע"ד שכ' לעיל דהרי אתם מודים לי דחצי שיעור אסור וא"כ כשאסר עצמו בכזית אפי' בכחצי שיעור אסר עצמו יהא דאוריי' או דרבנן וא"כ הרי ביטל דבורו וע"ז פליגי רבנן וע"כ ס"ל דבשבועה באמת ח"ש מותר ואמנם לד' הרמב"ם י"ל דרבנן ג"כ מודו דח"ש אסור מה"ת בשבועה אבל קרבן לא חייבה תורה אלא על מה שאסר על עצמו בפי' ולא על מה שנאסר עליו מטעם אחר ומ"מ צ"ע לד' החולקים מ"ט דרבנן דלא נימא בשבועה חזי לאצטרופי ויש עוד להביא ראי' לד' הפוסקים האלו מקו' המ"ל הנ"ל דאי ס"ד דבשבועה ח"ש אסור מה"ת למה יחול שבועה שלא אוכל על שבועה שלא אוכלנה ולא ס"ל לחלק כד' הטור שכ' לעיל ולא ס"ל כד' הרמב"ם דחלה שבועה על ח"ש אם אסור מן התורה ומ"מ קו' הר"ן צ"ע

גמ' והרי נמלה מבואר מד' רש"י דגם המק' לא הק' כ"א ממתני' דמכות ושם תנן בהדי' מפני שהיא כברייתה ומ"מ לא מ' לי' דלענין שיחשב מה"ט אכילה מאי מעליות' דבריה: ומשני לי' בריה שאני הכוונה כי כל ברי' נבראה להגיד על עוצם גבורת וחכמת הבורא יתעלה וכ' החו"ה כי בנמלה ניכר יותר מחכמת וגבורת הבורא ית' מדפיל והדבר מובן מאליו והיינו חשיבותא דבריה

והרי הקדש אף דבהקדש משום מעילה הוא דמחייב ולא משום אכילה מ"מ מביא קרבן על פחות מכזית ומשני דהתם החשיבות משום דשוה פרוטה: והרי מפ' כלומר כיון דעכ"פ מצינו דמודו רבנן דמביא קרבן על פחות מכזית ומשני התם כברי' הוה וא"כ אחשבי' עלי' ועוררנו א' מן התלמידים דלכאורה קו' תוס' במתני' ד"ה היכן מצינו היא קו' הש"ס כאן אבל באמת אינו כן כ"א תוס' מקשי' דעכ"פ צ"ל בל' בני אדם שייך אכילה על כ"ש