ליקוטי חבר בן חיים ב קעא

דאמרה בריי' ל' ישנו באזהרה היינו משום דכוי דבריה בפ"ע היא מכרת אמעטה ולא ממלקות דשייך שפיר על כוי לאו דלא תאכלו משא"כ חצי שיעור כיון דאכילה בעי' למלקות ל"ש למלקי על ח"ש וא"כ התם בנוקשה ותערובות דשייך לא תאכלו למה לא ילקה ול"ק קו' תוס'

מס' שבועות ר"פ ג'

רש"י ד"ה מדבר ומביא קרבן כבר כ' לבאר כוונת רש"י במק"א וכעת נ' פי' ד' רש"י עד"ז דחכמים ג"כ ס"ל דנשבע שלא אוכל עכ"פ אסור ח"ש וכמ"ש לעיל דע"כ לא השיבו רבנן כי אם היכן מצינו אוכל כ"ש שהוא חייב אבל אסור הרי מצינו כיון דח"ש אסור מה"ת ומעתה כיון דהקרבן על ביטול דבורו הוא בא הרי גם לדבריכם ביטל דבורו ולמה לא יתחייב קרבן וכ"ת התינח לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת שפיר קאמר ר"ע כמ"ש אלא לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת מא"ל לא היא כיון דעכ"פ מודה ר"ל דח"ש אסור וכיון דאיהו בשבועתו בא לאסור ההיתר כאיסור מה אכפת לי' אם האי' אסור מדרבנן או מדאוריי' ובודאי עכ"פ נתכוין לאסור גם ח"ש אמנם יק' למאי דבעי' למימר ביומא דאפי' מדרבנן מתיר ר"ל עדן ק' היאך יפרש ד' ר"ע בזה י"ל להאי ס"ד פשיטא לי' לר"ל דר"ע סתם כמפרש קאמר וכמו שנבאר בס"ד לפנינו אמנם בכל זאת תוס' לא ניחא להו בפי' רש"י דמ' להו דאיהו שלא אוכל קאמר וחצי שיעור לא אסר עלי' ואנן הוא דאסרי' עלי' משום דחזי לאצטרופי אבל ביטול דבורו אין כאן ולזה כ' לפרש בדרך אחר ונבאר בע"ה

תוס' ד"ה היכן מצינו כ"כ למה לא ניחא להו בפי' רש"י ואמנם ביאור ד' תוס' עד"ז היכי נימא דפחות מכזית לא אסר על עצמו אמנם היאך יאכל פחות מכזית דלמא כזית יאכל ובשלמא אי פטרה תורה שוגג מקרבן הוא יאכל פחות מכזית וא"נ יהא כזית כיון שלא נתכוין לכך לאו מידי עביד לפי דעתו אבל מאחרי דחייבתו תורה קרבן אשוגג וא"כ אפי' בשוגג צריך ליזהר ע"כ גם מפחות מכזית השביע עצמו וכיון דזית לאו דוקא א"כ ה"ה כ"ש בכלל

רש"י ד"ה איבעיא להו ר"ע דאמר במתני' כ"כ לפ' ד' רש"י אלו במק"א וכעת נ' דרש"י בא ליישב מה עלה ע"ד הש"ס לפ' דר"ע כר"ש ס"ל כיון דאיכא לפרושי דבסתם כמפ' פליגי ולזה כ' רש"י דק' לי' לש"ס אי עיקר טעמא דר"ע משום סתם כמפ' הכי הו"ל למתני במתני' שבועה שלא אוכל כ"ש ואכל חייב שבועה שלא אוכל ואכל כ"ש ר"ע מחייב והוה ידענא דטעמא דר"ע משום סתם כמפ' אבל מדלא תנן במתני' כ"א דסתם אכילה דשבועה בכ"ש מ' להש"ס דטעמא דס"ל בכל התורה כולה כ"ש למכות

ומ"ש רש"י בכל התורה כ"כ במק"א דר"ל דבמ"ע מודה ר"ש דבעי' כזית ויל"ד מנ"ל לר"ש הא כיון דאיהו ס"ל דאכילה דכל התורה בכ"ש ומהתימא על המ"ל בה' חמץ ומצה שהק' קו' זו על המזרחי ותק' לי' לר"ש אטו ר"ש ס"ל דיוצא בפסח בכ"ש א"כ מאי איש לפי אכלו תכוסו ונ' לבאר דהך פלוגתא דר"י ור"ל אי ח"ש אסור מן התורה או מותר לפי פי' המזרחי תליא בפלוגתיי' פ' גי"ה דר"י דס"ל באי' הנאת גרונו אסרה תורה והנאת גרונו ודאי שייך אפי' בכ"ש ונהי דהל"מ דלא מיחייב כ"א בנהנה בגרונו כזית מ"מ אכילה דכ' רחמנא אפי' כ"ש משא"כ ר"ל דס"ל אכילת מעי' אסרה תורה ואכילת מעי' ודאי לא הוה פחות מכזית והיינו דקאמר לר"י אכילה אמר רחמנא וליכא כלומר אכילת מעיו ומיושב קו' המ"ל מד' ר"ל אלו על המזרחי דר"ל לטעמי' שפיר קאמר אכילה כ' בי' והנה ע"כ פליג ר"י על ר"ל באי' דבהנאת גרונו תלתה תורה לא כן באכילת מצוה דכ"ע ס"ל דבעי' אכילת מעיו ובאכילת מעיו הכל מודים דהוה כזית ולא תק' מהא דקיי"ל ע"פ כרכן בסיב ובלען לא יצא דמ' הנאת גרונו בעי' התם כבר יישב הרשב"ם דלא הוה דרך אכילה בכך וכזורק אבן לחמת דמי ומעתה הא דס"ל לר"ל אכילת מעיו אסרה תורה היינו דווקא לרבנן דקיי"ל כוותי' דאכילה דקרא כזית אבל לר"ש דס"ל כ"ש למכות גם ר"ל מודה דלר"ש בהנאת גרונו תליא וס"ל דהיינו פלוגתיי' דר"ש ורבנן ובדברינו יתיישב עוד קו' על המזרחי דהרא"ש כ' פ' ע"פ דאף דלא נתבאר בש"ס בהדי' דבעי שיאכל כזית מרור מ"מ מדמברכים על אכילת מרור בעי' כזית דאין אכילה פחות מכזית וק' לד' מזרחי דס"ל ל' אכילה כ"ש מ' ולמ"ש א"ש דבאכילת מצוה דבעי' הנאת מעיו לית מאן דפליג דבעי כזית וע' עוד לפנינו בד' מזרחי

וכ' עוד רש"י ר"ש אומר בכל האיסורין נ' כוונת רש"י דהך בריי' באה לפ' לד' מתני' במכות דתנן האוכל טבל כ"ש חייב מפני שחטה א' כברייתה ומ' הא דנבילות וטריפות דל"ש כברייתה מודה ר"ש דכ"ש פטור ותנא תנא דידן דלא היא כ"א בכל האי' ס"ל לר"ש כ"ש למכות וכ' עוד רש"י למכות בהתראה כוונת דבריו דלכאו' מאחר שרמז רש"י לעיל דבאי' הוא דקאמר ר"ש אבל במצות מודה דבעי' כזית וק' היאך נוכל ללקות לר"ש לאוכל אי' בכ"ש דלמא איהו הוה סבר כי היכי דבמצות בעי' כזית ה"ה באי' בעי' כזית וע"ז כ' רש"י דהרי אינו חייב מלקות כ"א בהתראה וא"כ כבר הודיעו לו שילקה בכ"ש וקיבל עליו

וכ' רש"י עוד ולא אמרו כזית האריך רש"י בזה ותורף דבריו בא לפ' היאך ס"ד דר"ע כר"ש ס"ל אדרבא הרי לר"ש הל"מ דאין קרבן על פחות מכזית ור"ע מחייב קרבן אכ"ש וע"ז כ' רש"י דבאמת הטעם דבחלב אין קרבן פחות מזית משום דאין כרת פחות מזית וכמ"ש תוס' ודנקט ר"ש קרבן דאי לאו קרבן הל"מ ל"ל על איזו שיעור חייב כרת קמי שמיא גליא וע"כ משום קרבן אתיא הל"מ והתינח בחלב וכיו"ב דקרבן אכרת אתא משא"כ בשבועה דקרבן אביטול דבורו אתא וכיון דחייב מלקות אכ"ש גם קרבן חייב אכ"ש דתרוויי' משום ביטול דבורו אתיין

רש"י ד"ה סתם נמי חייב לפ' ד' רש"י אלו דפשיטא לן אכילה של תורה לא הוה כ"א כזית ולפי"ז אם אומר שלא אוכל כ"ש בתר דבורו מכל וכל דאכ"ש לא שייך שלא אוכל ומדמחייב במפ' כ"ש ש"מ דבשבועות אזלי' אחר ל' בני אדם ולא אחר ל' תורה ובל' בני אדם הרי גם כ"ש בכלל אכילה ולמה לא יהא סתם נמי חייב: קמ"ל דפטרי פי' ד' רש"י דס"ל לרבנן גם בל' בני אדם אינו מוסכם דאכילה כ"ש בכלל אלא דמ"מ אם בפי' גילה דעתו דר"ל כ"ש לא הוה סותר דבורו דיש בני אדם קורין לכ"ש ג"כ אכילה אבל בסתם לא אמרי' דעתו אכ"ש זה תו"ד רש"י ומד' רש"י אלו מבואר בהדי' נגד המזרחי כ"א דבל' תורה לכ"ע אכילה כזית וצריך ליישב לד' המזרחי ענין סתם כמפ' עכ"פ ונ' דלד' המזרחי הכי מק' ר"ע כיון דלענין אי' אתם מודים שהוא אסור ולמה לא יתחייב קרבן על ביטול דבורו בשלמא אי לא מצינו קרבן שבועה בפחות מכזית שפיר אבל מאחר דבמפ' כ"ש אתם מודים דחייב קרבן ומ"ש סתם וקמ"ל רבנן דלא היא כ"א אמרי' הנשבע השוה ההיתר שנשבע עליו לכל אי' שבתורה דהיינו לענין אי' לכ"ש ולענין חיוב בכזית: