ליקוטי חבר בן חיים ב יז

הן בדין שלמעלה והן למטה כי גם את זה לעומת זה שהרשעים כים נגרש השקט לא יכולו ברצותם להמשיך רבים לטעותם להסית ולהדיח והצדיק עומד נגדם כמגדל עוז בשם ה' להרביץ תלמידים ולשפוך מעינותיו חוצה ולברר גם טעותם על פניהם ואמנם במות הצדיק בעו"ה והרשעים עדיין יש להם חלב על כסלם יש כאן בכי' והספד על חיונם של הרשעים וכן מצינו במדרש במיתת מרע"ה אמר הקב"ה מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און

והנה רבים מפרשים מפני הרעה כמו טרם בא הרעה כידוע פי' זה

ואני אומר לפ"ד שיהי' נמשך לתיבת נאסף שלאחריו והכי קאמר הצדיק ואנשי חסד נאספו ואין אדם מתבונן ומשים על לבו הצרה הגדולה מה שנהיתה על כך כי טרם שנאסף הרעה נאסף הצדיק כי אילו נאספו אנשי הרשע ג"כ קודם לו לא היה הפסד כ"כ באסיפתו כי גם שהרשעי' ישאירו אחרי' תלמידי' רשעי' כמות' הלא לעומת זה גם הצדיק השאיר אחריו ברכה ויחנו אלו נגד אלו כמו שהיה בחיי הצדיק אך במות הצדיק הזקן הרב ונשאר רבן של רשעים אין הכרעה זו מכרעת בעו"ה ולזה צריך התבוננת להבין זה והאמת כי לפי דרכינו היו ראוי שיאמר מפני הרשע נאסף הצדיק ולא לומר מפני הרעה אך היות אחז"ל שאין להתפלל על הרשעי' החוטאי' שימותו רק על החטאי' שיתמו מן הארץ יגמר נא רע רשעי' ע"כ אמר מפני הרעה כי הי' ראוי' שיתמו המעשי' הרעי' עכ"פ טרם ימות הצדיק

ולזה רמז הבכי' הכפילות במקום הנקרא אלון בכות כי שם רמז במיתת רבקה הצדקת ועדיין עשו חי שהרי שניהם רמוזי' כמ"ש רש"י ורמב"ן ועל זה היה בכי' הכפילה ההיא כי אחר שמתה רבקה ועשו חי ומי יעמוד לו נגדו

ויפה אחז"ל יעקב אבינו לא מת כי איש צדיק כמוהו שחי קמ"ז שני' והיה בנו מלך במצרים וכל בניו ובני ביתו צדיקים ועבדי ה' הלזה יתואר מיתה ולא יקרא מת כ"א בבחי' הרשע שנשאר אחריו. והנה הוא עשו אחיו כי בני עשו הרשעי' לא יעמדו נגד בני יעקב גם זה לעומת זה רק עשו הזקן הרשע הוא מכריע לעומת יעקב בצדקו והנה גם הוא מת ביום קבורת יעקב כמבואר במס' סוטה ורישא דעשו בעטפי' דיצחק ע"ש י"ג ע"א ושם נאמר על זה כתי' ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ע"ש ואני כמוסיף ע"ד חז"ל דהיינו דמסיים האי קרא ויאמר אדם אך פרי לצדיק הרצון כי שמחת יעקב בקברו בראותו הריגת עשו לא היה משום נקמה כי בעלמא דקשוט גם שנאתן גם קנאתן כבר אבדה אך שמחתו הי' שלא נשאר אחריו עשו להסית ולהדיח בני יעקב ח"ו כי אולי הם לא יעמדו נגד הרשע הזקן הזה אך במותו בטוח הוא יעקב שלא יפלו בניו ברשתו והיינו אך פרי לצדיק כי פריו הם בניו ותלמידיו והנה לק"מ וכי בכדי חנטו חנטי' כי בוודאי מת וצריך חנטה רק הכוונה שהוא כאלו לא מת וגם לק"מ וכי בכדי ספדו ספדי' ז"א שהרי ההספד הי' טרם מות עשו כי עשו מת ביום קבורתו וכבר עברו ימי אבל יעקב כמבואר שם ובקרא אלא שהמקשן לא הבין זה והיה סבור שהכוונה כפשוטו שלא מת ע"כ הק' וכי בכדי חנטו חנטי' והמתרץ השיב לו ברמז כדרכן של חז"ל מקרא אני דורש מה זרעו בחיים אף הוא בחיים רוצה לומ' כיון שבקבורתו הובטח שישארו זרעו בחיים כי הרשע מת וממילא ישארו זרעו בחיים א"כ ממילא אף הוא חי במיתתו

והא"ש דהמתעצל בהספדא של ת"ח אומרי' לו אתה הרשע ראוי היה לך לקבור בעוד הצדיק חי ואז אח"כ כשהי' הצדיק מת אז גם אנחנו היינו מתעצלים בהספידא אך אחר שנשאר אתה בחיים אחר מות הצדיק אין ראוי להתעצל כ"א להחליץ חושי' להתאבל ולהספיד אלון בכות על מיתתו ועל חיותך אתה חלל רשע

כתי' חרב פתחו רשעי' ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ה'

ויל"ד בהנהו קראי הפך הענין כי בתחלה לוחמי' ברחוק בקשת ואח"כ כשמתקרבי' הלוחמי' אזי הם לוחמים בחרבם וי"מ כי דרכו קשתותם להרוג בסתר מבלי להרגיש א"כ גם זה מהופך שאחר שכבר נלחמו בגלוי בחרבם אין צורך להסתיר המלחמה לדרוך קשת בסתר [ב'] מ"ט לא אמר חרבם פתחו כמו שאמר ודרכו קשתם וכן אמר עוד חרבם תבא בלבם [ג'] לשון פתחו נדחקו לפרש שהוא שלופה מתערה וא"כ ה"לל הריקו חרבם וי"א שהוא לשון לטישה ולע"ד שאינו מענין זה כלל [ד'] להפיל עני ואביון לטבוח וכי ע"י חרבם מפיל עני ואביון הלא החרב הוכן לטבוח מאחר שכבר נפל מתלא אמרי אינשי נפל תורא חדוד סכינא עיי' ס' במה מדליקין [ה'] חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה נראה מהפ' כי מדרך הקשת לבא בלב הדורך ע"ד נהפכה כקשת רמי' אבל אין מדרך החרב שיתהפך אל לב השולף והל"ל חרבם ישבר וקשתותם יהפכו כקשת רמי' אל תוך לבותם [ו'] טוב מעט לצדיק וכו' מה צורך למעט כיון שסומך צדיקי' ה' א"כ יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם כמו בחזקי' מלך יהודה לא שלף איש חרבו והיו ישינים על מטותם ומלאך ה' הכה במחנה אשור וה"ולל הצדיק בעצמו טוב מהמון רשעים רבים כי הי"ת עומד על ימינו

ואם אמנם ע' פנים לתורה ובלי ספק הדקדוקים הנ"ל רומזי' לדברי' הרבה מ"מ יראה לרמוז בו עתה ענינינו בדור הרע הזה כי קמו מסיתים ומדיחים בחרבות שבפיהם ובקשתותם שבקסתיהם לכתוב כתבי עמל להמשיך לב עם ב"י ולדחותם מה' אלקי' לומר כי סדר למודינו שהורגלנו בו עד עכשיו מעוות ומקולקל הוא והמופת שכמה וכמה אנשים פוחזי' וריקי' מקלקלי' דרכיהם וכ"ז מפני שלא למדו על הסדר ויצאו מבית הספר ריק מכל מדע ע"כ הם רוצים לסדר ענין אחר באופן שיצאו רובם מלומדי מקרא ולאטיין וכדומה אלו דבריהם והבל יפצו פיהם

וטרם אשיב על דבריהם אומר כי עלינו לשבח לאדון הכל י"ת אשר בעבודתינו לא עזבנו אלקי' ויט עלינו חסד בעיני מלכי העמים והשרים אשר אנחנו נפוצים בד' כנפי ארצותם ועלינו לברך ולהתפלל על אריכת ימיהם וטובתם וחסדם הכולל אותנו והם עוזרים ומושיעי' ומגיני' עלינו בקיום דתינו ואינם חפצים כלל לבטל מאתנו שום מצוה מהתורה ואם באיזה מדינות שמעו השרים לקול מלחשים האלו לא נתכוונו אלא להטיב לנו כי הם אינם יודעי' ולא הוגה להם כי זה סותר יסוד דתינו ושזה תחבולה לבטל התלמוד מאתנו ולהשכיחו לגמרי ואם שמוע ישמעו ויבינו כי זה הוא דבר המתנגד לתורתינו וכי האנשים האלו הם בני בלי שום דת כלל אזי לא ישמעו להם כלל ולדבריה וה' אתנו

ועתה אחרי כ"ז באתי להשיב על פניהם באמרם כי הרבה ממנו הולכי' אחר שרירות לבם האמת אתם כי בעו"ה