ליקוטי חבר בן חיים ב קסט

רש"י אי אתה מוצא שיהא חייב קרבן דמשום דעיקר קו' המק' לא ליחייב עלי' קרבן דייק רש"י דל' אי אתה מוצא דקאמר ר"ל ג"כ לענין קרבן וטעמי' כמ"ש לעיל דמדר"ש נשמע לת"ק

רש"י ד"ה או בסתם מבואר מדבריו דפשיטא דדוקא אם לא אכל כ"א חצי שיעור הוא דחייב קרבן שבועה אבל אם אכל כשיעור לא וצ"ע כיון דעכ"פ חיילא שבועתו על חצי שיעור למה פטור אם אכל יותר ונ' דעת רש"י דאם אכל שיעור שלם בב"א ואתה בא לחייבו משום שבועה צריך אתה לומר מיגו דחיילא שבועה אחצי שיעור חיילא נמי אשיעור וכיון דר"ל לית לי' אי' כולל באי' הבא מאליו כדאמר בשבועות ושם אי אתה יכול לומר כן וצ"ע

גמ' והא משחק בקוביא יל"ד גברא אגברא קרמית מרב אחא ב"י אר"ל ונ' דקו' הש"ס אר"א ב"י קאי דכיון דיש לפ' למעוטי מלך מנ"ל לרבויי גם משחק בקוביא וע"כ פשיטא לי' דבדרבנן ל"ש קרבן שבועה והרי ר"ל דייק ממתני' דבדרבנן שייך קרבן שבועה

גמ' וכל היכא ע' רש"י דמפ' הקו' על המק' דמעיקרא וכבר הערותי בזה במק"א ויש לעורר א"כ מדוע לא הק' הש"ס הקו' עד כאן ולזה נ' דאתי' הש"ס מק' וכי מה הביאך לחלק בין עדות לבטוי משום דפשיטא לך דמודה ר"ל דאסור מדרבנן דאל"כ מתני' דידן היכי מתרץ לה אנא אימא לך ר"ל מפ' מתני' כבריי' ואשיעור שלם ומשני לא היא גם ברייתא לא תפ' כך. וע"ז משני הש"ס וקאמר ואיבע"א מתני' אתי' לאשמועי' דכל ה' עינויי' דאוריי' וכלל להו בחדא מחתא וכדתנו רבה ורב יוסף

והנה הרמב"ם פסק כהך דרבה ורב יוסף ואף שכ' מפי השמועה מ"מ מדיליף להו מקרא ש"מ דחשוב להו דאו' וכן פי' דבריו הר"ן במתני' דידן ועפי"ז מיושב לנו קו' אלימתא דהנה בה' חמץ ומצה יליף הרמב' מקרא דלא יאכל דח"ש אסור בחמץ וכ' המ"ל בשם מהרלנ"ח דטעמו משום דחמץ מחלב ליכא למילף דחמץ הי' לו שעת הכושר וק' א"כ גם ביוה"כ אצטריך קרא אמנם מאחר דילפי' משבתון כל העינויי' והיינו מדכ' שבות אפי' לא הוה עינוי גמור ממילא גם חצי שיעור בכלל ועוררני א' מן התלמידי' דעפי"ז מבואר ג"כ מנ"ל שמלאכת שבת דח"ש אסור מן התורה ה"ט ג"כ דילפי' להו משבתון וע' עוד לפנינו בס"ד אלא דלפי"ז יק' למה פסק הרמב' בה' שבועות באם נשבע שלא אוכל בכל זאת חצי שיעור אסור מן התורה מנ"ל הרי מחלב ליכא למילף ואמנם נ' דר"ע הא ס"ל דחייב והק' רבנן עליו היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב והתינח לענין חיובא אבל לענין אי' הרי באמת מצינו בכל אי' שבתורה וע"כ מודו רבנן דאסור דכל הנשבע כוונתו לעשות היתר זה כאי' שבתורה דהיינו לענין חיוב בכזית ולענין אי' בכ"ש

אלא שהכ"מ הק' עוד ע"ד הרמב"ם הנ"ל היכא יליף מלא יאכל ח"ש ונ' דהנה חזקי' בגמ' יליף מזה אי' הנאה ואמנם הרמב"ם דפסק בה' מ"א כר"א אייתר לי' האי לא יאכל ומעתה כשם דלחזקי' הכי דרשי' יאכל הנאה המביאה לידי אכילה ה"נ לדידן אכילה המביאה לידי אכילה וכדר"י כיון דחזי לאצטרופי אי' קאכיל

תוס' ד"ה כיון דחזי יש ליישב קו' תוס' על ב' דרכים הדרך הא' להכי לא קאמר ר"י מכל חלב דאכתי ק' רישא דקרא לסיפא דמאחר דקיימ"ל הל"מ דאכילה בכזית וא"כ לא תאכלו אכזית קאי ואיך אתה יכול לרבות מכל חלב פחות מכזית וע"ז אצטריך ר"י לפ' דה"ק לא תאכל כ"ש שלא תבא לידי אכילה דהרי חזי לאצטרופי

דרך אחר בפלוגתא דר"י ור"ל בפי' דפלוגתא דר"ש ורבנן במכות שם ר"ל ס"ל דר"ש סבר אכילה מצ"ע כ"ש מ' וממילא דחי' להל"מ אקרבן ואמרי' לענין מלקות אכילה כדקאי קאי ורבנן ס"ל דהל"מ אתיא לאורויי לן דאכילה כזית ולולי הל"מ ג"כ לא הוה כ"ש אכילה אלא דלא הוה ידעי' כמה ואתאי הל"מ וביארה ממילא אי אתה יכול לפ' דכל מרבי לן כ"ש דהרי קאי אלא תאכלו ור"י ס"ל דבאמת שייך ל' אכילה אפי' אכ"ש דכיון דחזי לאצטרופי לאכילה הרי היא בכלל אי' אלא דאתאי הל"מ לר"ש לענין קרבן והכי גמר לה מרבי' ולרבנן לענין חיוב והכי גמירי להו דבעי' כזית ומ"מ ח"ש באי' קאי משום דחזי לאצטרופי לאכילה והנה בביה"מ נשאל על ח"ש שהיה מקובל שהוא אסור וקאמר ר"ל דאינו מן התורה דבתורה אכילה כתיבא ואצטריך ר"י לייתובי קו' דכיון דחזי לאצטרופי הוא בכלל אכילה ובתר הכי אותיב לי' מכל חלב והש"ס דמייתי לר"י תחלה משום דהוא רבי' דר"ל ולעולם דר"ל נשנה תחלה ור"י על קו' ר"ל השיב מה שהשיב

ועד"ז נבוא ליישב מה שהקשתי במק"א למה מעביר פחות מד' אמות ברה"ר מותר מה"ת דהנה גם במלאכת שבת לולא הל"מ היה חייב בכל המלאכה אכ"ש ואתיא הל"מ לענין חיוב ואי' כדקאי קאי משום חזי לאצטרופי משו"ה פשיטא להש"ס פ' כלל גדול להק' וכי מותר לאפות פחות מכשיעור וכבר עוררנו במק"א דאפשר גם לר"ל מק' ואמנם כ"ז היכא דאי' לן קרא והל' משא"כ במעביר ד' אמות דלית לן קרא כלל כ"א הל' אין לך בו אלא חידושו ופחות מד' אמות מותר מה"ת

שם בתוס' באו"ד וי"ל יש לדקדק א"כ מאי קאמר ר"ל ה"נ מסתברא דלמא השתא דאמר ר"י דחזי לאצטרופי אפכא אמרי' ח"ש עיקר וכוי אסמכתא ונ' דתי' תוס' א"כ קאי למסקנא דכוי בריה בפ"ע אבל לר"ל דפשיטא לי' דכוי ספיקא מעולם לא עלה על ד' ר"י לפ' דכוי עיקר ושפיר קאמר לי' ר"ל כי היכי דמודית לי' דכוי אסמכתא ה"נ ח"ש אסמכתא

איתיבי' ר"י לר"ל הנה ד' תוס' עפ"י קו' לעיל דמהכא יליף ר"י דח"ש אסור מה"ת ודלא נימא מחלב ליכא למילף שאר אי' קאמר ר"י חזי לאצטרופי כלומר קרא לא הוה כ"א גילוי מלתא בעלמא דסברא היא וא"כ ל"ש אבל לולי ד' תוס' נ' דקו' ר"י היה לאתויי' ראי' לסברתו דלעיל דמטעם חזי לאצטרופי ח"ש אסור מן התורה והכי מק' לי' הנה ל' הבריי' יק' מאוד דקאמר אין לי וכו' מ' דווקא משום דהקיש הכ' עונש לאזהרה הא לאו היקש זה היה פשיטא לן דח"ש אסור מה"ת ומהיכא א"ו משום דח"ש סברא היא דהואיל וחזי לאצטרופי אלא דס"ד בחלב הקיש הכ' אי' לעונש קמ"ל בריי' וק' לר"ל וא"ש דלא מצי ר"ל לשנויי בחלב מודינא לך דגלי קרא משום דאדרבא מבריי' זו מבואר דבכל התורה פשיטא דח"ש אסור. ונ' דבח"ש הוא דנסתפקו תוס' בשבועות שם שכ' לחד תי' דח"ש לא מקרי מפורש מן התורה ושבועה חלה עליו ולאידך תי' מ' להו דמקרי מפורש מן התורה דלמ"ש דכל חלב לא אתא כ"א לאפוקי מהיקישא אבל הא דח"ש בכל התורה אסור רק מחזי לאצטרופי ילפי' וכה"ג לא מקרי מפו' בהתורה ובתי' בתרא ס"ל כד' בשמעתין דמכל חלב הוא דילפי ח"ש ושפיר מקרי מפו' בתורה. והנה אם גם נימא כמ"ש דכל