ליקוטי חבר בן חיים ב קסח

כתבי וקמ"ל רש"י דל' דמתני' דייקא כאיבע"א דשמעתין דילפי' כולהו מקרא

אסור ענוש כרת הוא כבר כתבנו במק"א דעיקר קו' המק' משום דפשיטא לי' דשאר עינוים דרבנן ואמנם מאין פשיטא לי' דאי מדיוקן של הראשונים ממלך וכלה וכיו"ב א"כ הו"ל להש"ס לשנויי זה באיבע"א ונ' דדייק לי' למק' דע"כ אין בל' ועניתם כ"א אכילה ושתיי' דכ' וכל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וקמ"ל אין כרת כ"א על אכילה ושתיי' וש"מ דועניתם אין פי' כ"א אכילה ושתייה וע"ז מסיק הש"ס בואבע"א דלעולם כולהו דאוריי' ובאמת לא ילפי' להו מועניתם כ"א משבת שבתון עיי' רש"י לקמן

לא נצרכא אלא לחצי שיעור כבר כ' במק"א דיל"ד מ"ש דאשמעי' ביוה"כ דווקא דח"ש אסור מן התורה ובשלמא לד' הר"א מזרחי הובא במשנה למלך ה' שבועות דאף דהל' מ' דאין חיוב אלא על כזית מ"מ ל' אכילה עדן פירושו כל שהו א"כ התינח היכא דכ' אכילה ביוה"כ דלא כ' אכילה עדן לא שמענו דח"ש חייב ואצטריך תנא לאשמעי' אבל להחולקי' על הר"א מזרחי וס"ל דבאמת ל' אכילה כזית מ' כפשטא דל' דר"ל לקמן אכילה כתיבא והא דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי א"כ מ"ש יוה"כ דאצטריך תנא לאשמעי' ונ' דרש"י בא ליישב ק' זאת ולזה כ' ד"ה לח"ש כגון פחות מכותבת וכ' ר"ל בזה דס"ד אמינא כיון דבאמת עיקר ילפותא דר' יוחנן מכל חלב אלא דסברא דחזי לאצטרופי אצטריך שלא תחלוק בין שאר אי' לחלב וא"כ סד"א דווקא אי' דשוו בשיעוריי' עכ"פ לחלב הוא דילפי' משא"כ יוה"כ דאכזית ליכא חיובא עד ככותבת שהוא פחות מעט מכביצה קרוב לב' זתים דכי היכא דבחיובא לא דמי לחלב ה"נ לענין אי' ח"ש קמ"ל תנא דלא שנא גם ביוה"כ ח"ש אסור וא"ש בזה מה הכריח לרש"י לפ' דח"ש אסור לקמן ילפי' לה מכל חלב אלא דאל"כ כ"א דהשתא מסברא דחזי לאצטרופי אסר ר' יוחנן תק' מ"ש יוה"כ דאכפל תנא לאשמועי'

ומ"מ י"ל דאס"ד דגם בס"ד ידעי' טעמא דר' יוחנן מכל חלב והיינו מקו' דמק' לר"ל ואהא משני ר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא א"כ ממילא ידעי' דר"ל מודה דמדרבנן אסור ולפימ"ש במק"א דבאמת המק' ידע דמודה ר"ל דמדרבנן אסור ועיקר קו' היה א"ה לא ליחייב עלי' קרבן אלא שהתרצן לא הבין קו' לא ק' כ"כ ומ"מ ק' היאך עלה ע"ד התרצן דהמק' מטעי טעי כיון דידעי' גם השתא מכל חלב ונ' דבאמת בעלמא שפיר ידע המק' דמודה ר"ל והיינו משום אסמכתא דכל חלב ותינח באי' דדמי לחלב אבל ביוה"כ מהי"ת דיאסור ר"ל מדרבנן כיון דלית לי' סברא דחזי לאצטרופי וע"ז משני לא תימא דר"ל לית לי' סברא דחזי לאצטרופי כ"א לסברא דאוריי' הוא דלית לי' אבל מודה דמדרבנן חששו להך סברא וא"כ אפי' ביוה"כ לא שנא

ומיושב בזה דלר"ל עדן ק' למה אכפל תנא לאשמעי' ביוה"כ אי' זה דווקא לר"י כבר יישבנו לעיל אבל לר"ל ק' ולמ"ש א"ש דאשמעי' דלאו משום אסמכתא אסרו רבנן דא"כ ביוה"כ לא הוי גזרו כ"א מטעם חזי לאצטרופי ומשו"ה גם ביוה"כ גזרו: אמנם מד' רש"י שכ' ומתני' נמי מדרבנן קאמר נ' שבא ג"כ ליישב לר"ל קו' זאת וקאמר דממתני' יליף ר"ל דח"ש לאו דאוריי' מדתנן לה בהדי שאר עינויי' דפשיטא לן בתי' קמא שהם רק דרבנן ש"מ גם ח"ש רק מדרבנן

כ' רש"י ח"ש כלומר פחות מכשיעור נ' כוונת דברי' דלא תימא כיון דעיקר טעמא דר"י משום חזי לאצטרופי בעי' לפחות שיאכל חצי שיעור כמו בהיתר מצטרף לאי' דבעי' ג"כ חצי זית שאור וכיו"ב לזה כ' רש"י דלא היא כ"א הש"ס נקט ל' חצי שיעור דלשתמע לתרי אנפי לר"י אפי' כל שהו ולר"ל אפי' מעט פחות ג"כ מותר מן התורה

הניחא לר"י אלא לר"ל כ"כ ליישב במק"א כוונת המק' בזה וכעת אפשר דהמק' הוה סבר דר"י ור"ל אזדו לטעמיי' דבפ' גי"ה אפליגי ר"י ור"ל ר"י סבר הנאת גרונו בעי' ולכך אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב ור"ל סבר הנאת מעי' בעי' ואם הקיאו וחזר ואכלו פטור ודכ"ע לא אמרי' חזי לאצטרופי בהדי אחרינא ליהוי סברא דאוריי' אלא דלר"י דכל חצי זית ראוי לעבור עליו ע"י שני אכילות ח"ש אסור מה"ת דחזי לאצטרופי לאכילה שניי' וביוה"כ דל"ש זה באמת רק מדרבנן אסור לר"י אבל לר"ל דל"מ חזר והקיאו צירוף בעלמא לא אמרי' ונהי דקאמר ר"ל ל' מותר מה"ת ע"כ גם מדרבנן מותר מאחר דהאי צירוף דאיירי בי' ר"י ל"ש לר"ל ומשאר צירוף לא קמיירי והיינו דקאמר הניחא אימתי שייך לומר ח"ש אסור מה"ת לר"י דס"ל הנאת גרונו אבל לר"ל דס"ל הנאת מעי' מא"ל מאי צירוף שייך ומשני הש"ס לא היא חזי' לאצטרופי היינו צירוף דעלמא ואף ר"ל מודה שאסור מדרבנן

רש"י ד"ה א"ה לא חייב עלי' בסוה"ד דתנן נשבע לקיים ולא קיים לבטל ולא ביטל פטור יל"ד תחלה מאי בעי רש"י בזה הרי הש"ס מק' בהדי' מושבע ועומד הוא ותו למאי הל' כ' רש"י הא דנשבע לבטל ונ' דלכאורה יל"ד כ"ז דלא מייתי המק' ראי' משבועת העדות דגם אדרבנן ליכא חיוב קרבן מאין עלה על דעתו בפשיטות לומר כן ול' המק' מ' דאי לא נימא וכ"ת פשיטא לי' דבדרבנן ליכא חיוב קרבן ומנ"ל לזה כ' רש"י דבמתני' בשבועות מדמי לקיים ולבטל להדדי ולבטל ע"כ גם בדרבנן אין לו רשות לבטל ונשבע לבטל פטור וה"ה לקיים וזה הי' סברת המק' וע"ז קאמר וכ"ת דאין לקיים דומיא דלבטל: רש"י ד"ה ור"ש פוטר מקרבן שבועה נ' כוונת רש"י דע"כ הקו' משום דפשיטא למק' דהאי חייב דקאמר ת"ק חייב קרבן דהכי ק' לי' משבועת העדות ומנ"ל הא דלמא לענין מלקות קאמר דלוקה ג"כ משום שבועה לזה כ' רש"י דע"כ ר"ש פוטר גם מקרבן קאמר דאל"כ הו"ל לפ' פוטר ממאי ואי ת"ק בקרבן ג"כ פוטר לא הוה ת"ק דומיא דר"ש

בכולל כ' רש"י שלא אוכל נבילות ושחוטות מ' לרש"י דסוגיין ע"כ לס"ד דהתם בשבועות לפי' רשי' שם קאי דאי למסקנא ומיירי בסתם א"כ גם לר"ל בסתם מיירי דאל"כ לא הוה הן דומיא דלאו ומאי מק' משבועת העדות הא התם לא הוה סתם דבפי' מיירי רק משבועת העדות א"ו השתא לא דייק הש"ס הא דהן דומיא דלאו ולמסקנא באמת גם לר"ל מיירי בסתם דשייך הן דומיא דלאו

וסיים רש"י מגו ר"ל הא דמדמי הש"ס האי כולל לכולל דעלמא לאו דווקא כ"א מטעם מגו הוא דקשיא לי' ור"ש גם מגו לית לי'

ופירש"י מושבע ועומד והו"ל נשבע לקיים את המצוה כוונת רש"י דלאו משום אין אי' חל על איסור קמק' דשבועה אי' חמור ודלמא האי תנא ס"ל חמור על קל אי' חל על אי' כ"א מנשבע לקיים את המצוה קמק':