ליקוטי חבר בן חיים ב קסז

הב' קושיות דע"כ מדמייתי ר"י ראי' מעובדא דאקפי ידיי' ש"מ דלר"י אפי' בהקפת ידי' אמור ולא משום דמחזי כעבודה בקדשי' כיון דאמרי' להו בהדי' אקפי ידייכי הרי ידעו הכל דלא שייך עבודה כ"א משום דעכ"פ ילמדו מכאן לכל התורה היכא דאשה פטורה מ"מ אי מצי עבדה יש לה שכר ולר"י יש בזה בל תוסיף ושפיר אייתי ר"י ראי' ומעתה שפיר ידעי' דלר' יוסי בכל התורה לא חייש לבל תוסיף אלא שהק' עוד מפ' כסוי הדם דאמרי' הרי לר' יוסי אשה מותרת בתקי"ש ביו"ט משום דס"ל נשים סומכות רשות ומנ"ל דלמא בתקי"ש מודה ר"י ובהקפת יד הוא דפליג ולמ"ש מיושב גם קו' זו דאדרבא עיקר פלוגתיי' בעלמא ולא בסמיכה עצמה

ועד"ז נבא ליישב קו' עצומה בד' ר"י דמ' דיליף מקרא וכיון דפלוגתיי' בהקפת יד מה ענין האי קרא לכאן הרי גם ר' יוסי מודה דסמיכה גמורה אסור בנשים משום עבודה בקדשים ואמנם תוס' בקידושין ל"ו הקשו למה לי קרא דנשים אינן סומכות הרי הו"ל מ"ע שהז"ג עיי"ש שנדחקו והנה קו' זאת נ' שדחקו לר' יודא ומתרץ לה דאם אינו ענין לסמיכה תנהו ענין לכל מ"ע שהז"ג דנשים אסורות בהם משום בל תוסיף וממילא גם הקפת יד אסור וכמ"ש לעיל ואמנם ר"י אי' לי' תי' אחר על קו' תוס' הנ"ל ולא מוקי לה באם אינו ענין ומ' לי' כסברת תוס' דכה"ג ל"ש בל תוסיף

רש"י ד"ה בני ישראל סומכי' הביא רש"י לקרא זה דלא תק' הרי וסמך כ' אחרי אדם כי יקריב ובכלל אדם גם נשים ולזה כ' רש"י דהרי כ' כי יקריב מכם והאי מכם קאי אבני ישראל דלעיל

רש"י ד"ה נשים סומכות ליכא אי' שני רש"י ולא כ' ליכא בל תוסיף משום דבאמת ר' יוסי בהקפת יד מיירי דלא שייך בל תוסיף ואמנם איסורא איכא משום דאתי למילף לי' מני' לשאר מ"ע וכמ"ש לעיל וא"כ ע"כ בכל מ"ע שהז"ג ליכא בל תוסיף

תוס' ד"ה הא ר"י כמו מיכל בת שאול שהיתה ג"כ מברכת נ' דדייק להו ממ"ש לעיל דאס"ד דרבותא דמיכל בת שאול למסקנא דהימנו לה שנזהרת בגוף נקי למה לא עלה ע"ד המק' לומר כן ולא תק' לי' לאיזו ענין נקט תפילין כיון דנקט עליי' רגל א"ו דגם למסקנא אשמעי' רק דלא מיחו בה מלברך וזה ל"ש בעליי' רגל כיון דכ' בהדי' זכורך ודאי לא תוכל אשה לברך והמק' מ' לי' דלמ"ד נשים סומכות באמת אסורה לברך וא"כ מדלא מיחו בה אף דהיתה מברכת ש"מ דתפילין לאו שהז"ג וע"ז דחי הש"ס דלמא למ"ד רשות רשאי לברך ועכ"פ מיכל היתה מברכת אמנם בחגיגה כ' תוס' דמהביאוהו לעזרת נשים ג"כ מוכח דמברכת וצ"ע היאך מוכח ונ' מדלא קפדי' לר' יוסי שיאמרו בשאר מ"ע נשים אפי' לברך רשאות ש"מ דבאמת רשאות לברך דאל"כ למה לן למיעבד להו בסמיכה נחת רוח אם יוכל לבא תקלה בשאר מ"ע שה"ג מזה

וכ' עוד תוס' ראי' מגמ' פ' ע"פ וצ"ע כיון דס"ל השתא דאפי' מדרבנן פטורים מאי משני הש"ס מצה דרבנן וכן דייקי תוס' גופא לקמן ועכ"פ השתא מאי ס"ד ובתוס' עירובין באמת לא הביא כאן ראי' זו ונ' ד' תוס' דבאמת בענין סיפור יצ"מ כבר יצא בביהכ"נ בפ' ציצית אלא דבלילה הזאת כ' בעבור זה בעבור זה היינו בשעה שיש מצה ומרור וכיון דמצה בזה"ז לאו דאוריי' נהי דחייבו חכמים במצה אבל מצות בעבור זה בטלה ולא הוה כ"א רשות מאחר שכבר אמר יצ"מ וצ"ל דאפי' ברכת אשר גאלנו הוה רשות דאל"כ היאך יכול להוציא אותן מברכת אשר גאלנו

ומ"מ צ"ע מאי ס"ד למימר שיאמר מי שאינו מצווה וצונו ובר"ן יישב זה מאחר דאמרי' גדול מצווה מאינו מצווה וש"מ דגם אינו מצווה גדול וביאר דבריו דע"י שצוה השי"ת מצוה זאת גם האינו מצווה מקבל שכר והיינו אשר קדשנו במצותיו כי כל א' אפי' הפטור י"ל קדושה מכל המצות וע"י מה הגיענו לקדושה זו ע"י וצונו ע"י שצוה הש"י לכלל ישראל מצוה זאת

והביאו ראי' מס' אמר אמת ויציב דברכה לבטלה לאו דאו' ועי' בר"ן שהסביר דשב וא"ת עדיף ע"ד שאמר ר"י מוטב לעבור על בל תגרע ולא לעשות מעשה בידים ועדן יל"ד למה לא נימא דס' עשה ידחה ס' ל"ת כשם שודאי עשה דוחה ודאי ל"ת ומבל תגרע אין ראי' דהתם ל"ת ול"ת הוא ונ' דלכאו' ר"א דהתם טעמא מאי ונ' משום דמ"ע לתת ב' מתנות שהן ד' ס"ל לר"א דעשה זו דוחה לאו דבל תוסיף אבל דוקא משום דאיכא בל תגרע ג"כ בהדי הך עשה ומשו"ה קאמר ר"א דנח לקיים ס' עשה ולעבור על ס' ל"ת משום דגם בהדי הך עשה הוי ל"ת אבל בעלמא מודה ר"א דאין ס' עשה דוחה ס' ל"ת וכ' עוד ראי' מקטן ר"ל דקטן אפי' מדרבנן לא מחייב כ"א האב מחייב לחנכו אבל הקטן עצמו רשות ואפ"ה יכול להוציא אביו וכ"ת אביו שאני דמצות בנו עליו לזה הביאו מקה"ת ומיירי לאחרים אבל במגילה ק' מאי מייתי ראי' מדר"י דלית הל' כוותי' ונ' כוונתם מדל"פ ר"י ורבנן כ"א במגילה ולא בשאר מצות דרבנן ש"מ דטעמא דרבנן משום דמגילה ד' קבלה וכדאוריי' דמי אבל בנ"ח וכיו"ב גם רבנן מודו ומיושב בזה ד' הבעל עיטור שהק' המג"א למה בה' חנוכה פסק שיכול להוציא ובה' מגילה פסק שאינו יכול להוציא אמנם ד' העיטור הן הן ד' תוס' בשמעתין דס"ל ע"כ ג"כ לחלק בכך מדמייתי מדר"י וכמ"ש

ומשום הכי שמח רב יוסף ובעירובין הגי' ומ"מ שמח רב יוסף וא"ש טפי אמנם צריך הסבר כיון דמחייב מדרבנן למה הוי אינו מצווה ונ' כוונת תוס' דר' יוסף נתכוין בעשותו המצוה לא לקיים מצות חכמים כ"א משום שכל ישראל מצווי' שלא יפסיד שכר של אינו מצווה אא"כ היאך מברך שוב וצונו כיון שלא נתכוין לקיים המצוה דרבנן ע"ז כ' תוס' כיון דהא דמברכין וצונו היינו משום לא תסור וא"כ כיון דעכ"פ מיחייב לעשות המצוה הן לשם מצוה או לא שפיר מברך וצונו והיינו שכפלו התוס' עוד הפעם ויוכל לברך וצונו ודייק ג"כ לומר דמלא תסור ילפי' דהיינו לעשות ע"כ אבל למ"ד משאל אביך וגו' ילפי' ודאי מ' דאם אינו מכוין לשם מצוה לא יוכל לברך וע' ברא"ש שכ' דמותר להתעסק עם הנשים נ' כוונתו דלא תידוק עיכובא הוא דלא מעכבין אבל אין מתעסקין עמהם וע"ז כ' הרא"ש דלא היא אבל ר"ל ביו"ט לא בשבת ומה"ט השמיט הטור בקיצור פסקי הרא"ש דברים אלו שהם מובנים מעצמן ואין בהם חידוש: בסוגי' דחצי שיעור

יומא ר"פ יוה"כ רש"י במתני' דכולהו מקרי עינוי יל"ד למאי הל' גלי לן רש"י במתני' כל זה ונ' דרש"י בא ליישב דקדוק עצום בל' משנתינו דהכי הו"ל לתנא למתני אכילה ושתיי' רחיצה סיכה וכו' אסורים ביוה"כ ולא יוה"כ אסור באכילה דאטו יוה"כ גברא הוא א"ו דתנא אקרא קאי דכ' יום הכפורים הוא ועניתם ומפ' לן יוה"כ ועניתם דכ' הפי' אסור בחמשה ענויי' וז"ש רש"י דכולא מתני' לפ' עניתם דקרא ודתנן חמשה משום דה' עינוים