ליקוטי חבר בן חיים ב קסו

לדחי מאחר דיכולין לתקן ששלוחי ב"ד יביאוה וע"ז משני לי' בקיאי' וע' רש"י וצ"ע כיון דעכ"פ משום זכר למקדש הויא א"כ לא בקיאי' מאי הוה הרי גם בששי שייך זכר למקדש ולולא ד' רש"י הייתי אומר דה"ק כיון דלולב לדידן ביו"ט ראשון לא דחי משום דהוה ספק ואי ערבה דחי אתי לזלזולי בלולב ומשני לא אקלע פי' וכיון דלעולם לא דחי שבת שוב לא יהי' פרסום שהוא מן התורה אלא דק' אדרבא למה יעברו השנה כי היכי דלא לדחי אדרבא יניחו לעבר השנה ותדחי ויהא פרסום: מילי דאגדתא לסיומא דמס' ר"ה ש"ק ער"ח מרחשון תרל"ב בו ביום זכני ה' י"ת לסיים תלמוד בבלי רוב הש"ס למדתי עם תלמידי' והשאר בפ"ע

בשלהי מס' ר"ה בענין פלוגתת ר"ג ורבנן ור"מ דר"ג ס"ל ש"צ מוציא ידי תפלה כל השנה ורבנן פליגי ור"מ ס"ל כר"ג בר"ה וביוה"כ של יובל ובכל השנה כרבנן וקיימ"ל כר"מ י"ל ע"ד אגדה הנה המחקרים נחלקו בענין מהות התפלה מהם וז"נ ד' חו"ה ימאנו לקבל כי ע"י התפלה יש שינוי רצון אצל השי"ת ולכן יסברו כי מהות התפלה הוא חיזוק אמונה כי המתפלל יאמין באמונה שלימה אשר כל מחסוריו המה רק ביד ה' למלאות לא זולת אמנם פשט הכ' מי כה' בכל קראינו אליו לא מ' כן וצריך להסביר ענין השינוי מרצון אל רצון הענין כי השי"ת ירחם על ברואיו כרחם אב על בנים והנה יש לאדם ב' מיני שלימות יפה שעה א' קו"ר בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וכלפי זה יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ומעתה בעת אשר האדם יטה עצמו מדרך הישר אזי השי"ת יגזור על האדם לטובתו הן ייסורין לפי מה שגזרה חכמתו או יודע בעל התאנה אימתי הגיע הזמן ללקט תאנותיו כמ' רז"ל אמנם בעת יעמוד האדם ויתפלל ממעמקי לבו לפניו ית' ויודה כי רפואתו רק בידו ית' וע"ז יקיים כי ממך הכל ומידך נתנו לך וא"כ שוב יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז וממילא יהפך גז"ד לטובתו ואין כאן שינוי מרצון אל רצון כ"א ע"ד שיעשה רופא חכם אשר לפי כובד החולי יצוה לעשות לחולה סמים שונים והנ"מ בין שתי דיעות אלו כי אם התפלה רק תכליתה להודות באמונתינו וכי אנחנו כחומר ביד היוצר א"כ די אם הש"צ מוציא רבים ידי חובתן ע"ד נימוסי מדינה ומדינה אשר אם ישלחו למלך כתב אמונה די אם אחד ימסור כתב זה בשם כלם אמנם לדעתינו העיקר תלוי לפי כוונת המתפלל א"כ כל א' צריך להתפלל בעד נפשו ואין ש"צ יכול להוציאו והנה המג"א בה' ר"ה הביא בשם ס"ח להק' מאחר דקייי"ל אדם נידון בכל יום א"כ מאי אולמא דר"ה מכל השנה ועיי"ש אמנם הענין נ' כך בר"ה העולם נידון אחר רובו וזה ענין אמרם כלם נסקרים בסקירה א' כלומר כי הרוב מכל זכיות או חטאת כל בני איש יחד יחשב ואמנם כ' אשר יפקד על כל איש ואיש לפי זכותו או חובתו מהגז"ד הכולל בר"ה ע"ז אדם נידון בכל יום וא"כ מאחר כי בר"ה עיקר הגז"ד על כל העולם דיו שוב בתפלת ש"צ בעד רבים וזה מ' ר"מ הל' כר"ג בר"ה וע"ד שכ' על פ' מ' דהע"ה שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו ר"ל מאחר שאנו מאמינים כי אין התפלה רק חק הודות האמונה כ"א שהשי"ת ישמע תפלתינו א"כ לא די בש"צ כ"א עדיך כל בשר יבאו וביאר דהע"ה כי אין כאן שינוי מרצון אל רצון כ"א דברי עונות גברו ממני וע"י התפלה פשעינו אתה תכפרם ואמנם באמת גם הודות האמונה הוא ממהות התפלה והחילוק כי הודות האמונה הוא בהגיון לבינו ושם העיקר והתפלה עצמה הוא מאמר פינו וז"ש דהע"ה יהיו לרצון אמרי פי ר"ל התפלה עצמה והגיון לבי חיזוק האמונה אשר אתה ה' צורי וגואלי כיה"ר א"ס: בעז"ה בענין נשים סומכות רשות ר"ה ל"ג ע"א לסיומא דמ' ר"ה ש"ק פ' פרה תרל"ח

האנשים מעכבין והתניא יל"ד הרי מתני' ע"כ בשבת מיירי דאל"כ ק' רישא לסיפא דרישא תנן עכובי לא מעכבין וסיפא תנן מתעסקין וע"כ צ"ל כדמשני הש"ס לקמן כאן בהגיע לחינוך וכו' וא"כ ע"כ מתני' בשבת מיירי ושפיר תנן נשים מעכבין ונ' דיל"ד ר"א דקאמר לקמן אפי' בשבת מאי קמ"ל הרי ע"כ מדק' רישא לסיפא וצריך לחלק בין הגיע ללא הגיע ולתרץ קו' זו בא הש"ס לפ' תי' אחר דלעולם מתני' ביו"ט ורישא לדיוקא תנן הא נשים מעכבין ואהא קאי כולא שקלא וטריא נמצא דלמסקנא בחמת אין לדייק ממתני' הא נשים מעכבין ומיושב לד' הפוסקים כר' יוסי דנשים סומכות רשות הרי סתמא תנן הכא דלא כר' יוסי ולמ"ש למסקנא אין ראי' ממתני' ועד"ז גם מד' הרי"ף שלא הביא כ"א סתמא דמתני' ושבק לשו"ט אין ראי' דפסק דלא כר' יוסי דמאחר דהביא מלתא דר"א דמתני' אפי' בשבת מיירי ממילא אפי' כר' יוסי אתי' מתני' ועד"ז יש ליישב ד' רש"י שכ' תינוקות לא מעכבים דבעי לחנוכינהו והיינו לשטת תוס' דאין מעכבין קאי אקטן שהגיע לחינוך אבל לרש"י לקמן הרי אין מעכבין קאי אלא הגיע לחינוך ומאי בעי לחנוכינהו דכ' רש"י ולמ"ש א"ש דאדרבא לס"ד דהכא לא מיירי כלל בשבת וכולא מתני' בהגיע לחינוך מיירי

רש"י הא נשים דפטורות לגמרי י"ל לאפוקי מקטן שהגיע לחינוך כ' רש"י כן וי"ל עוד לאפוקי סומא דכ"ע מודים דמותר לחייב עצמו והטעם דדלמא היום או מחר משתפא ויהא רגיל במצות ומיהו נ' דלד' רש"י דהאי' בנשים לר' יודא משום בל תוסיף סומא כיון דלא מחייב כלל במצות ל"ש בל תוסיף לגבי'

וכ' רש"י וכי תקעי איכא בל תוסיף מד' רש"י בעירובין יש ללמוד דרש"י דייק זה מדאמרי' גם גבי תפלין דלמ"ד נשים אין סומכות מחי' בהו ש"מ משום בל תוסיף אתי' עלה ול"ק קו' רש"א כאן והיא ד' תוס' בעירובין שם ומ"ש תוס' שם דמחי' בהו בתפילין משום גוף נקי יש לעורר דלכאורה ק' האי מק' בעירובין דדייק מתפלין דלא מחי' דהוה עשה שלא הזמן גרמא היאך לא עלה על דעתו אכתי ק' עליי' רגל מאי איכא למימר אע"כ אדרבה היינו דק' לי' לתני עליי' רגל לא מחי' אע"ג דבהדי' כ' זכורך כ"ש תפלין אלא ש"מ תפלין נקט תנא לאשמועי' דהו"ל שלא הז"ג אלא דשאר נשים משום גוף נקי פטורות ואמנם למימר דבא תנא לאשמועי' דאפ"ה במיכל לא מיחו אף דבשאר נשים משום גוף נקי לכ"ע מחי' אפי' לר' יוסי ל"מ לי' למק' דפשיטא דאשה כמיכל בת שאול דסמכי' עלה באומרת שיש לה גוף נקי אלא לד' תוס' כיון דעכ"פ למ"ד אין נשים סומכות בתפילין משום גוף נקי הטעם ולמה לא ניחא למק' ג"כ למימר הכי ולדייק דס"ל להאי תנא דתפילין מ"ע שלהזמ"ג אלא דהטורי אבן שדי נרגא בד' רש"י דא"כ מנ"ל להש"ס כיון דאמרי' בחגיגה דר' יוסי רק בהקפת יד מתיר מנ"ל דלית לי' בל תוסיף ותו כיון דבהקפת יד הוא דפליגי מאי בל תוסיף שייך לר"י ונ' דאדרבא מקו' הזאת מבוארי' כל