ליקוטי חבר בן חיים ב קסה

מצות ולקחתם ובשאר ימים מצות ושמחתם והנה לדידן אינו מברך זמן כ"א ביום ראשון אבל במקדש מי שלא היה במקדש ביום ראשון מחמת סיבה הקרובה לבא אף שבירך על הלולב בביתו יש לדמות זה למי שקידש בביתו בליל א' של סכות ואוכל בשאר ימים בסוכה דמברך זמן ואמנם יש לחלק בענין והיינו שילך אצל הבקי לשאול

ואמנם מה דחקו לרש"י לפ' ללמוד הברכה ונ' דרש"י בכוונה כ"כ דהנה רש"י כ' כאן ב' פירושים מדוע נקט רבה שמא יעבירנו ולא נקט ויוציאנו חדא משום מונח בכרמלית ועוד משום נמלך דפטור והנה בהולך ללמוד נענועים שפיר י"ל דמיירי במונח בכרמלית ולעולם הוציאו בכוונה משא"כ אם הולך ללמוד הברכה א"כ לאיזו צורך נקט הלולב בידו א"ו באמת הוה רוצה לברך וכיון שלא ידע היטב הולך ללמוד וא"כ ממילא מיירי בנמלך נמצא דרש"י כ' כאן ב' פירושים כלפי הב' תירוצים שכ' לקמן אקו' דיעבירנו בר"ה

עכ"פ האיר לנו רש"י דגם אברכה שייך ילך אצל בקי וא"כ ל"ק מערבה לקמן מאי הולך אצל בקי שייך הנה אנן לא מברכי' אערבה משום דמנהג נביאים הוא משא"כ במקדש דהוה דאוריי' וודאי הוו מברכי ושפיר שייך שוב ילך אצל בקי ואפשר מהתם דייק לי' רש"י וע' לפנינו בס"ד

תוס' ד"ה הא תקינו לי' בביתו והרז"ה דחה קו' דבזמן המקדש לא הי' שום מצוה בשאר ימים בגבולין וד' תוס' תמוהים ונ' כוונתם דהשתא דביטלו חכמים לולב בשאר ימים כשחל בשבת יש לחוש שלא ידע א' בעיר מתק"ח זאת משא"כ אי תקינו לי' בביתו דבר זה הי' לו קול ולא הי' חשש מאומה וע"ז תי' תוס' דלא סמכו חכמים בביתו אלא בדאו' ולא בדרבנן

רש"י ד"ה אי' לי' עיקר הנה רש"י האריך בזה למעניתו והרז"ה יל"ד בדברי' והיותר ק' מ"ש גזור רבנן אף במקדש הלא רק במקדש גזרו ונ' דרש"י בא לבאר כאן מדוע בשופר לא גזרו במקדש ובלולב בשאר ימים גזרו ובלולב ביום ראשון התירו אף בגבולין וע"ז ביאר רש"י דעיקר הטעם תלוי דבר שנוהג גם בגבולין א"כ חמירא לא רצו חכמי' לעקור מכל וכל ומה"ט לא גזרו בשופר מיהת במקדש משא"כ לולב בשאר ימים דאינו רק במקדש גזרו גם במקדש וקאי האי אף דנקט רש"י אשופר כלומר התם אין שבות במקדש והכא אף במקדש אסרו ואמנם מה ראו לחלק בין לולב לשופר הוה ג"כ מלתא בטעמא הנה לולב בשאר ימים מחג מה"ת רק במקדש ואם במקדש לבד יטלו לולב ביום א' שחל בשבת יאמרו כי גם ראשון רק במקדש מה"ת משו"ה התירו אף בגבולין משא"כ בשופר דלעולם אינו נוהג במקדש לבדו אם גם כדי לקיים יום תרועה יהי' לכם סמכו לומר דדי במקדש אבל טעות מהי"ת. וא"כ נדחים בד' רש"י אלו ד' תוס' במגילה שכ' דטעמא דרב יוסף משום אין שבות במקדש כלומר דמדמה מגילה לשופר וכמ"ש שם ולמ"ש בשופר עיקר טעמא משום דאיתא מן התורה בגבולין משא"כ במגילה

והנה כ"כ לעיל ליישב למה לא מק' רש"י מיד הך קו' מאין ב"ד מתני' ויע"ל דבשלמא במקדש דלא הוה חובת גברא כמו"ש הריטב"א כאן ל"ל דל"ש אין ב"ד מתני' לא ליזל למקדש ולא ליחייב ולכך לא ק' לרש"י לעיל מידי אא"כ כדמק' הש"ס א"ה ראשון נמי הו"ל לשנויי שאני ראשון דהו"ל חובת גברא אלא ש"מ דאין לחלק בכך ולכך מק' רש"י כאן. ומה שלא הק' רש"י בר"ה קו' זו דלמא התם כיון דעכ"פ במקדש תוקעי' לא מקרי עקירה לגמרי דיום תרועה כ' אמנם הריטב"א פי' באמת דהיינו תי' הש"ס ואין ל' הש"ס מ' כו והנה מסוגיין יש להשיב על מ"ש הטו"ז תקפ"ז דהיכא דכ' קרא בהדיא לא גזרו רבנן והא הכא נמי כ' בהדי' ושמחתם שבעת ימים ואפ"ה עקרו רבנן וצ"ל כיון דעכ"פ אם הי' יום א' בשבת דחי שבת שוב לא מקרי עקירה וצ"ע

תוס' ד"ה לא בקיאים לכאו' מכח דברי' יש להשיב ע"ד רבי' שמואל במגילה שם דלא גזרו בשמא יעבירנו גזירה לגזירה והרי הכא גזרו שמא יחזור דבר לקלקולו ואז שמא יעבירנו והו"ל גזירה לגזירה וצ"ל דהתם משום קלקולא גופא גזרו אם אתה אומר בראשון דחי לולב ולא בשני אף הם ידעו כי ראשון עיקר ושמא יחזור הדבר לקלקולו ולא ישמרו אלא ראשון בלבד

שם ע"ב ערבה גזירה משום דרבה וק' טובא הרי כל השקלא וטריא ע"ז סובב דלגזור בערבה משום דרבה ומשני כדי לפרסם ומק' לולב נמי ומשני משום דרבה אטו לא ידע דיק' לו ערבה נמי משום דרבה ולזה נ' פשט הסוגי' עד"ז הנה עיקר קו' הש"ס מעיקרא לא הי' כ"א מאחר דנוטלי' הערבה במקדש לגזור שמא יעבירנו ד"א דרך הבאתו למקדש אבל משום בקיאות לא הק' דמאי בקיאות שייך בערבה ולזה משני לי' דלא גזרו כדי לפרסמה וע"ז מק' למה בלולב לא חששו לפרסמו ומשני משום דבלולב איכא עוד דרבה כלומר לולב צריך בקיאות ואיכא חששא טפי וע"ז מק' א"ה בערבה נמי שייך ילך אצל בקי ללמוד הברכות וע"ז משני לי' שלוחי ב"ד מייתי לה ולד' הריטב"א ר"ל אין לאדם ערבה בביתו כלל וילך ללמוד הברכה זולת הערבה ולד' רש"י כיון שהכהנים לבדם נוטלין אותה הכהנים בקיאים שפיר וא"ש דלא קאמר הש"ס אלא דהרי הש"ס לא בא אלא לפ' כוונת התי' לולב גזירה משום דרבה ומ"מ לד' רש"י א"ש טפי כיון דהעיקר דכהנים נוטלים אותה שפיר הוה משני לי' בקיצור לולב גזירה משום דרבה דהיינו שילך אצל בקי משא"כ בערבה דכהני' בקיאים וזה שאין נוטלים אותה רק הכהנים מובן לד' רש"י ממילא דהרי אין זר נכנס בין האולם ולמזבח משא"כ לד' הריטב"א עיקר התי' שלוחי ב"ד מייתי וכזה הו"ל לפרש כדמשני לי' לולב משום דרבה

ויל"ד מ"ט לא פריך הש"ס מיד מ"ש שביעי ולכאו' משום דבז' איכא ז' הקפות וגם חיבוט בחרו בז' ולקמן דמק' ולוקמי על ראשון היינו משום דלא ליתי לזלזולי בלולב כשיחול ז' בשבת ויטלו ערבה ולא יטלו לולב אמנם הא ק' מאי מק' ולוקמי בחד מהנך מהי"ת לא נבחר בז' מטעם שכ' ונ' דאף דא"צ לטעם דכדי לפרסמה השתא מ"מ לא אוקמי בראשון מטעם זה דלא ידעו שערבה מה"ת והשתא מק' הש"ס א"כ כיון דבז' איכא חיבוט ונטילה יאמרו חיבוט הוא דהויא דאוריי' ולא נטילה ושפיר הוה אי תקנו בחד משאר יומי דלא בא כ"א נטילה וע"ז משני כיון דעכ"פ באו חכמים לחוש דלא ליתי לזלזולי בלולב אי לולב דחי בראשון וערבה באחרון יאמרו שני' שקולים אמנם אי יתקנו בחד מהנך ובאותו יום לולב לא יטלו שוב אתי לזלזולי בלולב וז"ש רש"י אוקמוה אשביעי יום מסוים ולא משום טעם אחר דאל"כ לא הוה מק' הש"ס מידי

וכ' תוס' דפי' הקונטרס דוחק כוונתם דמ"ש רש"י אחר חורבן מי גזר הא דלא תקנו שיהא ז' דוחה שבת הוא תקנה דלא לדחי ותו הרי לא תקנו כלל בגבולין זכר לערבה שבמקדש וצ"ע ואמנם לולא ד' רש"י הייתי מפ' דקו' הש"ס הי' הא גופא דאכתי לא ידע מסוגי' דלקמן ומק' אמאי לא תקנו גם בערבה זכר למקדש וכ"ת משום דלא ידחה שבת ואכתי יאמרו דלאו דאוריי' הוא א"כ באמת